לקראת החורף הנוכחי, שממאן להגיע, החלטתי לבנות קמין Rocketstove (תנורקטה) שיתאים לדירה השכורה שבא אני גר. עדיאל, הגורו של התנורקטה, הציג כאן בעבר את הקמין כיס (Rocket Pocket) אך אני החלטתי להתחכם ולהשתמש בדוד שמש ישן ולבנות אותו כ-J Rocketstove קלאסי, אך ללא מסה, ללא סוללת אנרגיה.

שיקול נוסף שקשור במגורים בדירה שכורה הוא שהארובה תצטרך לצאת מהחלון, אבל על זה אדבר בשיקול של בחירת המקום

חישובים

לא אכנס לנימי נימים של התכנון והחישובים, מהסיבה שאת כל השיקולים לאסטרטגיות תכנון השונות תוכלו למצוא כבר בספר של יאנטו אוונס (כאן), והוא עושה זאת בצורה טובה ומפורטת (אמנם באנגלית, אבל מה לעשות – אי אפשר לקבל הכל). למי שלא רוצה לרכוש אותו (למרות שמאוד כדאי, כי זה תומך באנשים טובים) תעשו חיפוש בגוגל ותמצאו עותק pdf לא חוקי שמסתובב ברשת (ויותר מזה לא אומר, תתאמצו קצת… דחיל ראבק).

קודם כל קצת מושגים על החלק החשוב ביותר בתנורקטה – הליבה. לפי השרטוט משמאל, אפשר לראות שהליבה מתחלקת לשלושה חלקים (כמו כל דבר טוב בחיים): צינור ההזנה (Feed Tube), תעלת הבערה (Burning Tunnel), ומעלה החום (באנגלית זה נשמע מינימום שם של מטוס קרב, Heat Riser). והחלקים כשמם הם – צינור ההזנה הוא המקום בו אנו מזינים את התנור בעץ, בתעלת הבעירה מתרחשת ה…בעירה כמובן, ומעלה החום הוא האזור הארובה שיונקת את כל הדברים הטובים מתעלת הבעירה.

מה כן אומר על החישוב? לפי השרטוט הבא (באדיבות יאנטו אוונס, לקוח מהספר), אפשר לציין כמה כללי אצבע (לפי יאנטו):

• עדיפות לשטח החתך אחיד לכל אורך הצינור (דהיינו C=F וכל זה). בכל מקרה, שום חלק בליבת התנור לא יהיה קטן מ-C.
• B, גובה צינור ההזנה, צריך להיות קצר ככל הניתן (וזה כמובן תלוי בעץ שאתם עובדים איתו, אבל תמיד אפשר לקצר אחר-כך).
• D, אורך תעלת הבעירה, צריך להיות קצר ככל הניתן. בהגדרה של יאנטו “אורך אופטימלי הוא כחצי מהגובה של מעלה החום, E.
• במערכות בהן קוטר הליבה הוא 8 אינץ’ (תכף נעשה את החישוב), הגובה של E יכול לנוע בין 25 ל-50 אינץ’.

זה על רגל אחת (אבל ממש). אני ממש ממליץ לקרוא את כל הספר, או לפחות לרפרף בו קדימה אחורה כמה פעמים לפני שאתם מתחילים לזוז עם זה.

אז נתחיל?

בחירת החומרים

במקרה שלי, נזדמן לידי (בזכות חברים טובים של חברה טובה) שתי חתיכות יפות של פרופיל ברזל 15 ס”מ בעובי 5 מ”מ. קלאסי. 15 ס”מ נותן לנו שטח חתך של 225 ס”מ בריבוע (15*15). זה אומר שמדובר כאן ב6.66 אינץ’ (תוכלו לראות את החישוב המלא משמאל). מכיוון שאי אפשר למצוא ארובה של 6.66 צול ומכיוון שעדיף לעגל למעלה עיגלתי ל7 צול (זה גם קוטר הארובה שקניתי, מאוחר יותר).

כמו שכבר ציינתי, בספר יאנטו מספר שבקוטר של 8 צול, מעלה החום יכול להיות בין 25-50 צול. לכן, לפי הבנתי, בהתאמה, אפשר לומר שבקוטר 7 צול, מעלה החום יכול להיות בין 21 צול, ל-43. בסנטימטרים, אם כך, גובה מעלה החום יכול להיות בין 53 סנט’ ל-109 סנט’.

בתנור שלי, מפאת גובה דוד השמש, הייתי צריך להשאר על הגבול התחתון (53 סנטים). כמו שתראו במסקנות, בדיעבד יכול להיות שהיה צריך להתעקש על זה עוד קצת ולגנוב כמה שיותר גובה מהיכן שרק יכולתי.

קילוף וחיתוך הדוד

קילוף הדוד נעשה על ידי משחזת זווית כדי לפתוח את הפח החיצוני, ואז בעבודה רבה של סכין חיתוך כדי לנקות את הדוד מהבידוד כמה שיותר.

רגליים לתחתית

אחרי שקילפתי את כל הבידוד, שמתי לב שמתחתית הדוד יוצאים שני צינורות במצב לא רע בכלל. החלטתי להוסיף להם עוד שניים כדי לייצר מהם ארבע רגליים (סה”כ) שיחזיקו את התנורקטה באוויר, במרחק של 10-12 סנטימטר. לכן קודם כל חתכתי את הדוד בריתוך ההקפי הנמוך שלו (די במדוייק), ריתכתי עוד שתי רגליים מצינורות ישנים במצב טוב, וכל הזמן בדקתי שהרגליים בפלס אחת עם השנייה. שימו לב שגם סתמתי את הפתח התחתון של הדוד, שדרכו אנחנו מכניסים את הטרמוסטט וגוף החימום (הפלטה השטוחה) בעזרת פח יחסית דק, ואת הברזל היצוק שממנו פרקתי את גוף החימום והטרמוסטט, שמרתי לאחר-כך (עוד תראו מה עשינו ממנו). בתמונה משמאל למעלה הוא עדיין מחובר אחרי שחתכתי את הדוד.

הכנת הליבה

את הליבה, כאמור הכנתי מפרופיל 15 ס”מ, בעובי 5 מ”מ, מגולוון. אם הייתי יכול לבחור, כמובן שהייתי מעדיף לוותר על הגלוון. אך מכיוון שקיבלתי את הפרופיל במתנה, וזה לא עסק זול (סביב ה-550-650 ש”ח ל6 מטר), אני לא מתלונן (תודה ליקום).

מפאת אורך החתיכות של הפרופיל (כך קיבלתי אותו) ולפני שחתכתי את העודפים, החלטתי, לשם הניסוי, לראות מה יקרה אם אדליק את הרוקט כשצינור ההזנה ומעלה החום באותו הגובה (כמובן רק את הליבה, כמו שהיא).

אפשר לראות בתמונה שכשההזנה ומעלה החום באותו גובה, הלהבה, מן הסתם, עולה פשוט בצד שבו הדלקנו את האש. בתמונה שלמטה, שצולמה אחרי שחתכתי את צינור ההזנה לגובה של 10 סנטימטר, אפשר לראות הדגמה מעולה למשמעות של הארובה, של מעלה חום גבוה. אפשר ממש לראות את הלהבה בצד השני.

ריתוך הליבה לדוד

את הליבה העמדתי על רגל שעשוייה מצינור 1 צול במרכז הדוד, וריתכתי גם אל הרגל וגם לשפת החלק התחתון של הדוד (זה שעומד על הרגליים).

חיתוך וסגירת הדוד

עכשיו הגיע החלק של חיתוך מרובע בחלק העליון (הגדול, שבא מלמעלה) שמתיישב על הליבה, וריתוכו.

יציאה לארובה

על מנת ליצור את היציאה לארובה, באותו קו של תעלה הבעירה בצד שני של הדוד, שרטטתי היקף של 7 צול, קדחתי חור על השרטוט עם מקדח ברזל, השחלתי דרכו את להב הברזל של המסור האנכי וחתכתי (מי אמר שעם ג’יגסו [מסור אנכי] לא עובדים עם ברזל? הרי יש לו לשוניות של ברזל (: ).

כעת, לקחתי פלאח (ברזל שטוח) ברוחב 5 סמ’ ובאורך מספק, וריתכתי אותו בצורת עיגול לדוד עצמו. מכיוון שנשארים רווחים (נסו אתם לכופף פלאח ישר, במישור הדק שלו, על מישור מקומר כמו פני הדוד), סתמתי אותם עם תוספת של ברזל בניין אותו כופפתי וריתכתי על כל הרווחים.

ניסיון להתחמק מבידוד

הממ…, בלי הבידוד? אוקי. החלטתי לסגור את הדוד, ולבדוק איך זה עובד בלי בידוד. הכי הרבה אפתח אותו חזרה (לא סגרתי את הכל הרמטית עדיין). חיברתי ארובה והדלקתי אותו. הכל עבד יופי למשך שתיים וחצי דקות ואז נכבה בפתאומיות. ניסיתי שוב. בפעם השנייה, כנראה בגלל שהדוד כבר היה חם, הלהבה כבתה כבר אחרי דקה. אוף. שולח ס.מ.ס לעדיאל (לא נגעתי).

– שאלה של מתחיל. אבל אל תצחק עלי. עד כמה חשוב הבידוד של ה-Heat Raiser אם אני עושה את הכל מברזל?
– אולי תנסה רגע להגיד לעצמך למה בכלל יש אותו
[חושב, ומגלה שאני חושב שאני יודע למה]
– כדי שה-Heat Raiser יהיה חם יותר מהחלל שסביבו
– נכון מאוד, אז אם לא תשים בידוד מסביב לחומר מוליך חום, מה יקרה? אגב, אתה יכול להגיד למה צריך שיהיה הפרש טמפ’ בין ה-Raiser לחלל שסביבו?
– זה יבטל את היניקה כי הטמפ’ תהיה אחידה בין החבית ל-Raiser.
– לא יהיה הפרש לחצים. הלחץ שיווצר מהצורך של הגזים לרדת מה- Heat Raiser למניפולד (הפוך מהכיוון הטבעי של החום) יהיה גדול ממה שה-Heat Raiser יכול לייצר בלי הפרש טמפרטורה מספק.
– כן, מה שאתה אמרת (:
– (:

אוקי. אז צריך בידוד.

הוספת הבידוד בדיעבד

כדי להוסיף את הבידוד בדיעבד, פתחתי את הדוד שוב, הפעם בחיתוך הכיפה בלבד. הכיוון היה לבדודד את כל הליבה שבתוך הדוד. התלבטתי על כמה טכניקות אפשריות ובסוף התפשרתי על יצירת דופן חיצונית נוספת מפח ולתוכה אשפוך פרקליי (פרלייט וקליי = Perlite & clay). פרלייט הוא חומר מבודד יוצא דופן (אם כי מחצבי) והחימר הנקי (קליי) שימש אותי כדבק.

שימו לב שאת הדופן החיצונית, שעשוייה מפח דק, ריתכתי בפיקים, ולאחר מכן הוספתי ברזל בניין כתומך בשלוש נקודות (זה לגמרי מספיק). בנוסף, כמו שאפשר לשים לב בתמונה הראשונה, הבידוד צריך להגיע עד הקו העליון שמעל תעלת הבעירה בתנור.

ידיות

את הידיות לתנור הכנתי מחתיכות שנשארו מהכנה של כיפה גיאודזית, מצינור 1 צול. פשוט הכנתי Ω מצינור וריתכתי לצידי התנור. למה ידיות? הרי זה תנור, לאן כבר צריך להזיז אותו? ובכן, ברבע השעה שהורדתי את התנור ב-64 מדרגות יחד עם חבר, שמחתי מאוד שהחלטתי לרתך את הידיות לתנור ושאני יכול לסמוך עליהן. התנור פשוט מאוד… מאוד כבד!

פלטה עליונה

בתמונה שלמעלה אפשר לראות שהקודקוד של הדוד הוא כמעט עגול לגמרי, עניין שיקשה על הנחת קומקום או סיר על התנור, וחבל, לא? אז לקחתי את המכסה של גוף החימום שהורדתי מלמעלה, וריתכתי אותו על קודקוד התנור. לצורך זה הוספתי לו פלאח בהקיף כדי להגביה אותו מעט ולייצב אותו על הדוד.

 

תא האפר

אחרי שהתנסנתי בעבודה עם התנור (עוד לפני הצביעה) החלטתי שכדאי שיהיה תא אפר מתחת לצינור ההזנה על מנת לקלוט, תוך כדי העבודה את האפר באזור שצריך לעבוד קשה ולהיות נקי ככל האפשר. הרעיון הוא ליצור פתח בתחתית צינור ההזנה, להוסיף לוח מחורר נשלף (דרכו יפול האפר אל תא האפר), להוסיף עוד חתיכת פרופיל כתא אפר, וליצור לוחית הזזה בתחתית שאותה נפתח כשנרצה לפנות את האפר שהצטבר. וכך עשיתי.

התמונות די מדברות בעד עצמן, אבל אם זה לא מספיק לכם, שימו לב להסברים.

ליטוש וצביעה

ליטוש זה ליטוש, אין מה לומר עליו יותר מדי. לוקחים דיסק פלאפ ומשחזת זווית, ומלטשים כל ריתוך ל-0. צבע שחור לקמינים מגיע בשתי דרכים: ספריי או פחית צבע (אולדסקול, שצריך לצבוע עם מברשת). גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה אקולוגית פחית הצבע עדיפה. לאחר הצביעה יש לתת לצבע להתייבש לפחות 24 שעות, ואז כדאי להדליק את התנור בשטח פתוח (נניח במרפסת) כדי לתת לצבע להשרף מבלי לגרום ליושבי הבית לנשום את הגזים. בסרטון תוכלו לראות את הצבע החדש נשרף במרפסת.

מיקום במרחב

אוקי. דירה שכורה, זוכרים? אז אחרי הרבה מחשבות על סידורים מרחביים אפשריים, התנורקטה מוקם במין כוך שיש לנו בבית, ואת הארובה הרצנו מאחורי הספה, והוצאנו מהחלון. על מנת להוציא את הארובה מהחלון הכנו תושבת שעשויה שני חצאים: חצי פרספקס וחצי אלומיניום. תפקיד הפרספקס לאפשר לפחות לחלק מהאור לעבור דרך החלק החסום לארובה, ותפקיד האלומניום ליצור משטח עמיד בחום מסביב ליציאה של הארובה.

הארובה בקוטר 7 צול, להזכירכם, שזה בקירוב השטח חתך של פרופיל 15 ס”מ. כמו שציינתי, הארובה רצה מאחורי הספה, שעונה על כמה לבני אקרשטיין, כך שהיא חסומה בפני זעטוטים שאוהבים לגעת בדברים. התנור עצמו, כמו שתוכלו לראות בסרטון ובתמונות, נמצא מאחורי מחסום הרמה שמושחל בשתי מסילות, האחת מחוברת לקיר בדיבלים, והשניה מחוברת לרגלית שהספה כולה עומדת עליה. המחסום עצמו בנוי מפאה של לול תינוקות ועליו מתוחה רשת ברזל דקה (למנוע מידיים קטנות להכנס דרך השלבים של הלול).

מסקנות ושיפורים

ביום שישי האחרון (29.11) עדיאל (כאמור, המאסטר של התנורקטה והקמינמסה) קפץ לביקור ולהתרשמות. מתוך הביקור ומחשבות שהיו לי לפני ואחרי אני מעלה כאן רעיונות לעתיד או למי שייקח על עצמו פרוייקט דומה.

• • בעת ההדלקה עדיאל ציין כי היניקה של התנור טובה יחסית למה שציפה.
  • מאוד ברור תוך כדי ההפעלה שהתנור מתחמם לאט יותר מחבית הברזל של קמינמסה כיוון שדוד שמש עבה מחבית סטנדרטית, כנראה פי שלוש וקצת.
  • עד שהתנור מתניע (מחמם את כל הברזל הקר) לעיתים מריחים קצת מהגזים (פירוליזה) בתוך הבית. כשהוא מתחמם מפסיקים להריח. בעקרון התהליך לוקח סביב ה-15 דק’ כדי שהדוד יגיע לטמפ’ הרצויה.

• עדיאל הופתע שאין לי cleanout אחרי הדוד. בקמינמסה אחרי החבית יש נקודה בה אפשר לגשת ולהוציא אפר. אני לתומי חשבתי שמכיוון שאני יכול פשוט לפרק את הארובה אז הכל בסדר. בקמינמסה הרי היא קבורה בתוך ספסל של אדמה, במקרה שלנו הארובה חיצונית ואין בעיה לפרק, לנקות ולהחזיר.
• בדיעבד, מכיוון שבניתי את התנור למיקום מאוד ספציפי במרחב, היה יותר נכון לבנות את צינור ההזנה במיקום שונה מזה שבחרתי בו. במיקום הנוכחי מאוד קשה לפתוח את תא האפר מפאת אורך התנור.
• כשעדיאל בדק את הארובה ביציאה הוא טען שהיא חמה יחסית ושחבל, וכדאי לעשות עוד קצת דרך בתוך הבית כדי להקרין יותר חום מהארובה לחלל, לפני שהחום הולך לאיבוד מחוץ לבית. באופן עקרוני אני מסכים איתו, אם כי שני שיקולים ניצחו כרגע וקבעו שלא אעשה את זה בזמן הקרוב: קודם כל, החלק הכי יקר בתנור הזה הוא הארובה. סה”כ הארובה עלתה לי סביב ה700 ש”ח (כולל חלק אחד שבסוף לא השתמשתי בו, שקשור לזה שקשה לדעת בוודאות כשהתנור לא ממוקם סופית לפני קניית הארובה) ולהמשיך אותה בבית כנראה יעלה לכל הפחות עוד כמה מאות שקלים. הסיבה השנייה היא שבמצב הנוכחי כל הארובה מוסתרת ממגע ומבחינה בטיחותית חשוב לי לשמור על זה כך. עוד מטראז’ של ארובה מטיילת בבית, זה עוד מטראז’ של חסימת הארובה על ידי רהיטים ואלמנטים כבדים.
• עדיאל הסתכל על הארובה וציין שכשהארובה אופקית החיבורים צריכים להיות נקבה לזכר, אך כשמתחילים את החלק האנכי כדאי להפוך ולהוסיף חלקים נוספים כשהזכר מחובר לנקבה. המטרה היא למנוע נזילות של התעבות מים אל מחוץ לארובה (שיוצרת קורוזיה בחלק החיצוני), מה שיאריך מאוד (לפי עדיאל) את אורך חיי הארובה. אני לא חשבתי על זה, וכרגע כל הארובה מחוברת זכר לנקבה, גם בחלק האנכי וגם בחלק שמחוץ לבית. כרגע אני משאיר את זה כך. אם אתחיל לראות נזילות אעשה מקצה שיפורים ואז אולי גם אוסיף חלק נוסף של הארובה שיטייל בתוך הבית. אפשרות נוספת (זקי שלמצל סטייל), אם כבר נהיים ממש עצלנים בשלב הזה, זה לקנות סילקון עמיד בחום ולסתום את הרווחים. אבל זה כבר באמת עצלנות.
• עדיאל עלה על הגג כדי להריח את היציאה מהארובה בזמן שהתנור עבד כמו שצריך, וחזר מצקצק בלשונו. “מריחים יותר מדי”. לפי האף של עדיאל מדובר על נצולת של 60% (שזה יותר טוב מה-45% של קמין רגיל, אבל הרבה פחות טוב מהערך המוצהר של קמינמסה / תנורקטה שבנויים טוב, שאמור להיות 80% נצולת). לא חרצנו עדיין את דין התנור כ-60%. יש עוד בדיקה יותר מדוייקת לעשות עם מד Co במקום עם האף. לאחר הבדיקה נהייה יותר חכמים לגבי הנצולת האמיתית של התנור.

עדכונים (13.12.2013)

עד כה היום הכי קר שהיה השנה. ניסיתי למצוא את הגבול העליון של הטמפ’ שהקמין מסוגל להגיע אליה. העמסתי אותו טוב עם עצים סופר יבשים ויחסית צפופים. תוך חצי שעה של עבודה החלק העליון והצדדים של תעלת הבערה החלו להאדים. יתקן אותי עדיאל – אני משער שמדובר בטמפ’ של מעל 1000 מעלות.