כבר כמה שנים יוצא לי לראות בכל מיני מקומות (הפעם הראשונה היתה בכפר נבון) מערכות הידרופוניות. מתוך תהייה איך ניתן לגדל מזון הכי נוח וקרוב, ויחד עם זאת מנותק מהאדמה, חלמתי על מערכת שכזו והתחלתי לתכנן. איל ברקן פרסם כבר כאן על חוות החלון המופלאות, אבל באמתחתי היו צינורות ללא שימוש. ניסיתי לתכנן את המערכת כמערכת סגורה, חסכונית ומועילה, עם בונוס של צלילי מים ומפלים בחצר. וזה מה שיצא.

הספוילר, שבסוף הבנתי שהשיטה הספציפית הזו לא הכי פשוטה וזולה, אבל זה לא הוריד בכלום מהחקירה, הניסוי והכדאיות.

המשתלה ההידרופונית בכפר נבון, ניר עקיבא

המבנה הכללי

לקחתי צינור ארוך שהסתובב לו אצלנו והוא היה הבסיס לכל העבודה. צינור ביוב פשוט אבל עבה (5-6 צול ומעלה). יש לשים לב שהצינור לא היה תחת פגעי מזג האוויר יותר מדי זמן, כיוון שהסדקים והשברים שנוצרים בעקבות הפגיעה של קרינת השמש ושאר פגעים לא ממש מחזיקים מים.

באמצעות מסור אנכי חתכתי אותו לשלושה חלקים לא שווים, מהגדול לקטן, שכל אחד היה בהפרש של כ-20 ס”מ.

תאי השתילה

עשיתי שבלונה של עיגול מניר, מעט גדולה יותר מקוטר בקבוק שתיה מפלסטיק של 1.5 ליטר, וסימנתי 4 עיגולים על החלק העליון של הצינור. חשוב לשים לב שכולם ממורכזים. תמיד אפשר להגדיל טיפה שיתאים לעציצים.

קדחתי בכל אחד מהעיגולים חור ראשוני, ואז בעזרת מסור אנכי, הרחבתי את העיגולים. לאחר שחתכתי כל עיגול, ניסתי להכניס את הבקבוק היעודי והרחבתי לפי הצורך (משני הצדדים כדי שהחור ישאר מאוזן למרכז), זה הזמן שאפילו דריה הקטנה עזרה לי עם הסימונים.

תאי השתילה מהבקבוקים

בסיום חיתוך החורים בכל צינור מדדתי שכל הבקבוקים נכנסים. כל בקבוק סומן בערך כ- 5 ס”מ מעל הקו העליון של הצינור. את הבקבוקים פשוט חותכים עם מספריים לאורך הקו. בתחתית הבקבוק עשיתי 4 חריצים אנכיים כדי לאפשר זרימת מים דרך העציץ. יש לשים לב שהחריצים רחבים אך לא יותר מידי כדי שהעציץ יהיה יציב.

מחברים והתאמות

הטוף, מצע הגידול של כל צמח בכל בקבוק חייב להיות רטוב תמיד. במשך כמה לילות חלמתי על איך מאפשרים למים להישאר בצינור אבל בו זמנית גם לאפשר זרימה של המים. בחנות כלי העבודה מצאתי מתאם שמוריד את הקוטר של הצינור (14 ₪) והמעבר בין הקומות של המערכת, נוצר מצינור גמיש (שבדרך כלל משמש כסיפון כיור – 24 ₪), בסוף כל צינור חיברתי את המתאם ואליו את הצינור הלבן הגמיש, בצד השני הרכבתי זוית כדי לקבל את הצינור הלבן. כל מחבר נאטם עם סיליקון (היקר יותר שמדביק ממש – 34 ש”ח).

המחבר המהונדס, בין שלב לשלב

עכשיו כל מה שנותר הוא למקם את חלקי המערכת, אחד מעל השני. את החלק התחתון מכולם, מיקמתי על מעמד מעץ , בצד אחד וישר לתוך הדלי. את התליה עשיתי עם חבל חזק וארוך, כך ניתן לשחק עם הזוית של כל קומה. חשוב שלא שהפרשי הגובה בין הצינורות יהיו הקטנים ביותר האפשריים, כיוון שככל שהמשאבי צריכה להעלות את המים גבוה יותר כך היא יקרה יותר ו/או מחזיקה מעמד פחות זמן. כך משחקים עם הגבהים כדי שהמים ישארו בכל צינור אבל גם יזרמו.

במאגר, הדלי התחתון (שבחורף הפך לשחור כדי לשמור על חום המים) מיקמתי משאבה פשוטה שנשארה בבית מהדייר הקודם. משאבות דומות ניתן לקנות בדרך כלל בחנויות לאקוריומים (אפשר אפילו סולרית ב300 ₪). למשאבה חיברתי צינור שמוביל את המים מהדלי לתחילת הצינור העליון.

בכוסות שתילה שהכנו שמים את הטוף (כ60 ₪ לשקית שמספיקה ליותר מ16 כוסות) ואפשר לזרוק זרעים או שתילים, אחרי שטוב טוב משחררים את השורשים מהאדמה.

תמונת המערכת כולה

האתגר

עכשיו מגיע החלק המאתגר. מתברר שכדי לתת אפשרות גדילה אופטימלית לאוכל שלנו, חום המים צריך להיות 20-27 מעלות ורמת ה-pH צריכה להיות בין 6.5 -5.5. בנוסף, כמובן צריכים להוסיף דשן כדי לאפשר לצמחים לגדול.

את בעיית החום פתרתי בקלות על ידי מתקן חימום של אקווריום (במחיר של 65 ₪ ). עד הקיץ אמצא פתרון ראוי לקירור המים.

עם המשאבה ומחמם האקווריום

איזון ה-pH והדשן מאתגרים יותר משמירה על חום המים, במיוחד אם רוצים לעשות זאת בצורה אורגנית כלל הניתן. בשלב הזה הדשן ההידרופוני שלי מגיע מחנות הידרופניה, בעלות של 125 ₪, כשמשתמשים ב-10 מ”ל לדלי. בנוסף, בקרוב אקנה מאשר מימון המופלא חיידקי em כדי להעשיר את “האוכל של האוכל”.

הצמחים גדלים לאט לאט – החסה כבר עם עלים, הזרעים שזרקתי לנסיון כבר ירוקים, הפרח מתחיל להראות שיש משהו. כמו מערכת ביולוגית בשלבים ראשונים, כל יום יש משהו חדש. למשל, פתאום גילתי שהדלי הוא עמדת השתיה של חתולי השכונה. מאז כבר יש רשת על הדלי, ולידו עמדת שתיה.
חדשים גם הם צליל המפלים בחצר, המשחק החדש לילדים, ובקרוב גם נאכל מהאוכל שגדל על מים.

שלב בוגר יותר של המערכת