לא בכדי מכונה השפה העברית “שפת עבר”. בזכות ראשיתה הקדומה, גילגוליה והתפתחויותיה ניתן ללמוד מהשפה הרבה על התרבות של האנשים שחיו אותה במהלך הדורות. השפה שישנה שנת חורף במשך מאות שנים התעוררה הרבה בזכותו של “הנסיך”, אליעזר בן-יהודה שנשף בה חיים חדשים כשהחזיר אותה להיות שפה מדוברת היום כמו בימי קדם.

עושר השפה מתבטא בהרבה מישורים, שורשי המילים מספרים לנו על תהליך התפתחות המושגים. קיימת התאמה מיוחדת בין מילים, למשל, בין שמות פועל לשמות עצם:”לעשות מעשה” ו”לזרוע זרע”- ואלו רק דוגמאות קטנות. שפה מפותחת מאפשרת תקשורת יותר מדויקת.

שפתנו העתיקה התפתחה במקביל להתפתחות החקלאות, שני מאפיינים אלה של התרבות האנושית צמחו שזורים האחד בשני. השפה ליוותה את החקלאות לסוגיה וכך נולדו שפע מושגים המיועדים לתרגם את המציאות ללשון המדוברת והכתובה. טרמינולוגיה מדויקת לכל פרי ועץ.

פירות לא סתם מורידים מהעצים, כל עץ מקומי מקבל פועל המתאר את אופן האיסוף המיוחד לו:
התומר מניב תמרים, את התמרים יש לגדוד- גדיד תמרים
התאנה מניבה תאנים, אותם יש לארות- אריית תאנים
הגפן מניב ענבים שאותם יש לבצור- בציר הענבים
הזית מניב זיתים אותם יש למסוק- מסיק זיתים.

שדה עצי תפוחים הוא מטע, שדה פירות הדר הוא פרדס וגפן גדל בכרם.

פרי המאכל

אין פסולת בפרי התאנה

לפרי התאנה הייתה חשיבות רבה בתזונה של תושבי הארץ במשך רוב חודשי השנה : הפרי היה זול ונגיש. את הפרי אוכלים בשלמותו: קליפה, ציפה וזרעים. בספר “ילקוט שמעוני” נכתב: “כל הפירות יש בהן פסולת, תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רימונים יש בהן קליפין, אבל תאנה כולה יפה לאכל. כך דברי תורה אין בהם פסולת”.

עץ התאנה גדל היטב בכל אזורי הארץ, כך שאפשר היה להשיג תאנים טריות במשך חודשים רבים. בעמק הירדן התאנים היו מקדימות להבשיל – תאנים בכורות, ובהרים היו התאנים מאחרות. בנוסף לתאנים טריות, ניזונו מתאנים מיובשות במגוון צורות – והשפה, פרחה בהתאם:
גרוגרות – תאנים בודדות מיובשות, קציעות – עיגולי תאנים מיובשות, דבילות – גוש של תאנים מיובשות יחדיו, קיץ – חלות תאנים.

גפן, תאנים ומעשים טובים

צרוף התאנה והגפנים היה מקובל מאוד בבוסתנים, את הגפנים היו מדלים (מאפשרים טיפוס) על תאנים. וכך גם בשפה. פרט מעניין, בשל חשיבותם הרבה של פירות אלו בחיי האדם, נביאי ישראל נהגו להזהיר את העם שאם לא ילכו בדרך הנכונה לא יצמחו הפירות ואילו ייטיבו במעשיהם היבול יהיה שופע, כגון:
“תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים”, חבקוק ג’ י”ז, “הגפן הושיב והתאנה אומללה”, יואל א’ י”ב לעומת “כי עץ נשא פיריו תאנה וגפן נתנו חילם”, יואל ב’ כ”ב

שפת הפירות

ענב מיובש הוא צימוק, וגרגיר רימון מיובש הינו פרד.
האתרוגאים הם אלו שסיפקו אתרוגים מארצות רחוקות לקהילות יהודיות באירופה.
מקורו של השם שקד בפועל שקוד, כלומר, למהר. זאת כיוון שהעץ מקדים להתעורר מתרדמת החורף לקראת פריחה וליבלוב.
שמם של פירות ההדר ניתן להם כיוון שהפרי שלהם עוד “דר” (מתגורר) בעץ כאשר ניצני הפרחים פורחים, וכך הפרי “גר” ומתפתח על העץ במשך תקופה ארוכה.
השם “אפרסק” מגלה מהכין הגיע הפרי, (שמקורו בסין) לארץ, הלא מדובר על פרס.

זרעי השפה

ישנו מגוון של מילים המתארות את אופיו של הזרע:

זרעי שמיר

גרעין (seed) – זרעים רבים המקובצים יחדיו. הגרעינים יכולים להימצא בתוך פרי אחד (למשל אבטיח, תפוח או אגס), על גבעול אחד (כמו חיטה) או על תפרחת אחת (חמנייה).

גרגיר (grain, caryopsis) – גרעין עטוף בקליפה דקה המכילה גם זרע וגם פרי. למשל גרגירים של רימון, פירות יער, תירס ואורז.

גלעין (fruit stone, pit) – פרי שהזרע שלו מוגן על ידי חרצן קשה, כגון מנגו, משמש או שזיף. ברוב הפירות בעלי זרע יחיד הזרע הוא גם גלעין, אבל יש גם פירות בעלי זרע יחיד שאינו נחשב גלעין, למשל אבוקדו.

חרצן – לרוב משתמשים במילה זו רק לזרע של ענב או של זית. על פי ההגדרה הבוטנית, החרצן הוא המעטה הקשיח העוטף את הזרע בחלק מהפירות. עד היום יש חוסר הסכמה לגבי השימוש במילה זו על פי פרשנות הפסוק בספר במדבר: “מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג – לֹא יֹאכֵל”. מהפסוק לא ברור מהו החרצן ומהו הזג. יש הטוענים שהחרצנים הם ענבים אחרי שנדרכו ליין. יש המפרשים כי מדובר בצימוקים. בשפה המדוברת היום משתמשים במושג חרצן בכדי לכנות את הגרעין וזג לקליפת הענב.

עצי פרי ליוו והיוו חלק משמעותי וחיוני בחייהם של תושבי הארץ במשך דורות רבים. מי ייתן ונחזיר את כבודם של עצים ופירות דרך השפה לשולחנות ולתפריט שלנו. זו דרך להתחבר לאדמה, למסורת, לבריאות כדור הארץ ושלנו.
לחיי שורשי השפה ושורשי העצים!

מכירים עוד מילות פרי ועץ? ספרו לנו!

מקורות ומידע נוסף

• פירות ארץ ישראל, אסף גור. ספר נהדר!
• עצים מקודשים בישראל, מאת אמוץ דפני, הוצאת הקיבוץ המאוחד
• אתר השפה העברית – https://www.safa-ivrit.org