עם השנים למדתי שאומנם סיפורי “איך הגעתי לפרמקלצ’ר” הם שונים אך בבסיסם מונחת תשתית משותפת של צירופי מקרים מעניינים (ויהיו כאלה שיגידו שאין כזה דבר צירופי מקרים)

בשנת 2006 הייתי בשנתי השנייה של לימודי טכנאות קול בצפון הארץ, חשבתי שסאונד, מוזיקה ויצירה הם הדבר הכי מעניין בעולם בערך וזה המקצוע שרציתי לעצמי. באחד מהלילות במקרה (או לא) יצא לי לראות סרט דוקומנטרי בו השתתפה ונדנה שיבא – הפיזיקאית הלוחמת למען שימור זני מורשת ונגד תאגידי ענק, לראשונה נתקלתי במילה המוזרה הזו “פרמקלצ’ר”. צפיתי בסרט ובסופו הרגשתי שמשהו מתחיל להתעורר בקרבי, כילדה הייתי מאד מחוברת לטבע ולבע”ח אבל איך שהוא במסלול של צבא-טיול-לימודים הצלחתי לשכוח מהחיבור החיוני הזה עבורי.

התחלתי לקרוא קצת חומרים באינטרנט ולחפש מקומות בארץ ללמוד פרמקלצ’ר, חשבתי לעצמי “מה הסיכוי שזה בכלל הגיע לישראל?!”. כמעט שנה שלמה של חיפושים עברה ואז במקרה (או שלא…), דפדוף בעיתון מקומי של קרית שמונה והצפון ו… מודעה! על קורס פרמקלצ’ר!! בארץ!!!

במהלך הקורס הרגשתי איך כל התובנות, התחושות והידע האינטואיטיבי שאי פעם היו לי, מתחברות לכדי תמונה ברורה אחת. זה היה מדהים! הייתי חוזרת נרגשת ומלאת השראה אחרי כל מפגש, להוטה ליישם בחצר המגורים המשותפת בקיבוץ בו גרנו. לקראת סוף הקורס קיבלתי טלפון מפתיע מאבא שלי, ששאל אם נרצה לעבור לגור במשק של סבא וסבתא שלי באביחיל. שניהם נשקו לגיל 90 ואפילו לרדת במדרגות מהבית היתה פעולה אתגרית, בטח שלטפל בדונם של עצי הדר.

שוב – צירוף מקרים מוזר, מעולם לא חשבתי שאגור בבית שלהם, שאטפל בעצי הקלמנטינה… הרגשתי שניתן לי פקדון יקר ערך ועלי לעשות כמיטב יכולתי והבנתי לטפח ולשמור עליו, שזו ההזדמנות לבדוק אם ה”פרמקלצ’ר הזה” בכלל עובד.

אז, בשנת 2008

עברנו לגור באביחיל באוגוסט 2008, מימין ושמאל רק חול וחול, ולאט לאט החל להרקם לו חלום, או אם תרצו, חזון: להפוך את המקום למשק פרמקלצ’ר שיהיה מרכז הדרכה והדגמה למשקי עזר, יפיק את המקסימום מהמשאבים שעומדים לרשותנו ויחבר אותנו לחיים עם האדמה.

במקביל להתממשקות למשק החדש, עבדתי בחדר חזרות בתור טכנאית. הניגוד בין נסיעה לעבודה, ירידה למקלט ושהייה במפגע רעש במשך 8-14 שעות, לעומת יציאה החוצה לחצר, הכנת ערוגות וטיפוס על עצים היה כה חריף, שאחרי פחות מחצי שנה של התענוג הזה החלטתי להיפרד לשלום מעולם הסאונד. כולי הודיה על השיעור באמנות ההקשבה ללב (במקום למוח והאוזניים), שהביאני עד הלום.

הבנתי לאן אני רוצה להגיע, אך הרגשתי שעדיין אין לי “ארגז כלים” שיאפשר לי להגשים את החזון.
כך במקביל לעבודת שיקום הקרקע, הוספת חומר אורגני וחיים, גם אני הוספתי לעצמי כלים ויכולות כדי להפוך לבת-קיימא.

ההתחלה

בהתחלה עשינו מאמצים רבים לריפוי האדמה. אחרי יותר מ-30 שנה של פרקטיקות קונבציונליות, ריסוסים נגד עשבים, מזיקים, דישון כימי ועוד, החיים שבאדמה היו במצב ירוד מאד. פזרנו המון קומפוסט, חיפוי, הגדלנו את בנק הזרעים באדמה ע”י פצצות זרעים, בנינו ערוגות מוגבהות, ואפילו הבאנו את הסוס של השכנים כדי שיתפקד כמכסחת עשבים ומדשנת.

הכניסה ל”יום” שלנו

ערכנו שוקי החלפות בקרב החברים שלנו שאפשרו לא’נשים להתחדש מבלי לצרוך שום דבר חדש, התנסנו במכירת הקלמנטינות שלנו. בתור מתכננת פרמקלצ’ר התמקצעתי בקומפוסט, גידול מזון וגינות קהילתיות. שמחתי כשבמסגרת לימודי הדיפלומה בפרמקלצ’ר נולדה, יחד עם חברי ברק בן-חנן ומליסה שדל “דרך היער”, במסגרתה העברנו קורסי פרמקלצ’ר עירוניים ועסקנו בפרויקטים שונים ומשונים.

ככל שהתעמקתי בלימודי הפרמקלצ’ר הבנתי יותר ויותר שזה מה שאני רוצה להתעסק בו במעגל ה-0 שלי (היומיום), ולהיות השינוי שאני רוצה בעולם.

ב-2012, כשהבית בן ה-70 שנה החל כבר להתפרק על הראש שלנו, התקבלה ההחלטה לשפץ. מכיוון שלא מצאנו שום דירה חלופית במושב החלטנו להפוך בעיה להזדמנות ועברנו לגור בחוץ במבנה מתכת המשלב קירות של כיפה גיאודזית וגג של יורט, להלן ה”יום” yoom.

ה”יום מבפנים

כדי שיהיה אפשר לגור בחוץ היה צורך להוסיף גם מקלחת, שירותים ומטבח, והדרך הטובה ביותר להגשים מטרה כה גרנדיוזית בסופ”ש אחד היא ע”י חגיגת “פרמה-בליץ” – התאספות של מיטב המוחות הפרמאים, א’נשים שרוצים ללמוד תוך כדי התנסות ובנייה משותפת של המרכיבים שתוכננו מראש (בהחלט מומלץ לנסות). בסופ”ש אחד סיימנו את ההכנות למעבר!

הפרמה-בליץ

על איך ומה שיפצנו בניצוחה של מיכל ויטל יקירת ליבנו – שווה להקדיש לכך מאמר נפרד.
שיפוץ בדרך כלל מלווה בהרס רב וערימות של פסולת שהולכות למטמנה, חלק ממנו שמחנו להציל ותוך כדי גם לבנות ממנו את מטבח החלומות (שוב, מדריך נפרד) שבו אריק חברנו, פסל העץ המדהים, לימד אותי לנגר ונתן לי בטחון להבריג 2 חתיכות עץ ביחד ושזה יחזיק.

השיפוץ אפשר לנו לחוש ש”אפשר להכות שורשים” ושהגיע הזמן לצאת החוצה עם כל הרעיונות, הרצונות, היכולות ולהתחיל להדביק א’נשים אחרים ברעיון שכאן ועכשיו יכול להיות לנו גן עדן של ממש.

וכך בשנת 2013 הוקם “משק קלמנטרה” Clemen Terra, על שם הקלמנטינות המפורסמות של סבא אברהם.

המטרה שלנו להיות מרכז שבו ניתן לקבל ידע, התנסות, חומרים וחוויות שיאפשרו לכל אחד ואחת לחיות חיים מחוברים לאדם ולאדמה, להעצים את האמונה שלנו בעצמנו ולעשות טוב עם מה שכבר יש לנו.

היום במשק אפשר לעבור איתנו קורס פרמקלצ’ר, לבוא לבקר בסיור פתוח אחת לשבועיים, לקבל סיוע, הדרכה ואפילו ליווי אישי בהקמת גינות ירק, להצטייד בקומפוסט איכותי וחיידקים מועילים.

ומה מחכה בעתיד?

בעתיד הקרוב מתוכננים הקמת חממה לגידול ירקות מורשת וצמחי פרמקלצ’ר מועילים (בימים אלו ממש!), המשך שתילות בגינת היער המתהווה, בניית מערכות מים נוספות ועוד ועוד (ועוד ועוד), סדנאות מגניבות בתחום החיידקים המועילים, גידול דבורים ביו-דינמי וגידול ביתי של עופות.

ברור שעלינו להעמיק את ההיכרות עם השכנים/ות שבמושב ולהתחיל לעבוד במשותף על מעבר למושב קצת יותר מקיים, בתקווה לראות עוד המון משקים קטנים וגדולים באיזור עמק חפר שיצרו רשת שתבטיח עתיד משגשג ובר-קיימא.

ברצוני להודות מעומק הלב למורות, מורים’ות, תלמידים’ות, חברים’ות ומשפחה שהיו ועדיין חלק במסע המופלא הזה. קורס הפרמקלצ’ר הקרוב יפתח בשישי ה 14.3 בשעה 9:00.
אם התעורר בכם’ן החשק – צרו איתי קשר!