לפני כחודש וחצי התקשר אלי בחור בשם אייל. אמר שקיבל את הטלפון מחבר ושאל אם אני יודע משהו על בניית צעצועים. הרמתי גבה (בטלפון) וביקשתי הבהרה. הוא סיפר שהוא שולח קבוצה של שמונה אמריקאים בני 19 מארגון הנוער BBYO (תנועת הנוער של ארגון בני ברית) לשבועיים וחצי של טיול והתנדבות בגונדר, ורק לאחרונה התברר לו שלמארגנים בגונדר יש בקשה להתנדבות מאוד ספצפית – הכנת צעצועים לרווחת ילדי המועדונית. הוא מחפש אדם שיעביר לקבוצה סדנת בזק בהכנת צעצועים.

ובכן, חשבתי לעצמי אחרי שאמרתי שאחשוב על העניין, זה משהו שמעולם לא עשיתי, אבל נראה לי משהו שיהיה כיף לעשות. המגבלות היו ברורות: החבר’ה צעירים, לא היה להם איזה שהוא ניסיון משמעותי בעבודה מהסוג הזה (מעבר לניסיון גנרי ביצירה מבית הספר או מהתנועה), ההדרכה תהיה באנגלית, ויש צורך להתאים את העיצוב לחומרי הגלם והציוד שניתן למצוא במקום בשפע, דהיינו ז(ה)בל. זאת ועוד – היו לרשותינו רק שתי יחידות של שעה וחצי עד שעתיים כל אחת. היו בפני שתי אפשרויות – לבחור שניים שלושה צעצועים ספציפיים, לתכנן אותם כיאות וללמד את החברים כיצד מכינים אותם, או – לחקור איתם ביחד ולתת להם להציע תשובות משלהם, שגם יהיו יותר מחוברות אליהם. בחרתי באפשרות השנייה.

שאלות יסודיות

את הסשן הראשון, אחרי הכרות קצרצרה, התחלנו בלנסות ולענות תשובות אינטואיטיביות על מספר שאלות חשובות, לפני שניגש למשימה עצמה.

1. מה זה צעצוע? מה זה משחק? מן הסתם, כדי להכין צעצועים, עלינו קודם כל להבין מה הוא צעצוע ומה זה משחק. בדיון הגדרנו צעצוע כאובייקט, פשוט או מורכב, שניתן לשלב בדרך אחת או יותר בסגנונות משחק שונים. משחק, לצורך ענייננו, הוגדר כפעילות מהנה ומאתגרת (לא משעממת ולא מתסכלת), לעיתים גם לימודית. משחקים גם מתחלקים לפי שתי קטגוריות עיקריות (עבורנו) – כמות המשתתפים (משחק בודד, בזוג או קבוצה) וסוג המשחק (תחרותי, דרמתי, פיזי, מחשבה ואפילו שילובים כמו תחרותי-מחשב, או תחרותי-פיזי וכן הלאה). החלק הזה בדיון היה חשוב במיוחד בכדי להבין את התכונות הנדרשות מהצעצועים: חוזק ועמידות לאורך זמן, משחק מגוון (שצעצוע אחד יאפשר מגוון משחקים שונים), קלות הכנה, זריזות הכנה והתאמה לחומרי הגלם.
2. מי הלקוח? ובכן, אני לא הייתי מעולם בגונדר. לצורך העניין, גם החבר’ה בקבוצה לא היו. אך עשו בשכל המארגנים והפגישו עם הקבוצה פסיכולוגית חינוכית שיש לה ניסיון והכרות עם המנטליות הגונדרית. כששואלים מי הלקוח, פער תרבותי יכול להפוך צעצוע מדהים (מזווית הראייה של המעצב) לחסר שימוש ועניין. עכשיו, על אף המחשבה הנכונה מאוד על הכנת החברים בקבוצה למנטליות אחרת, הרבה מסקנות שימושיות מהמפגש עם הפסיכולוגית כנראה לא הופנמו או לא עלו כלל. במצב כזה, החלטנו ללכת על ברירת המחדל ההגיונית – משחקים פשוטים וכמה שיותר אוניברסלים, עד כמה שלמילה הזו יש משמעות כאן.
3. חומרי גלם וציוד? התעקשתי מאוד שיהיה קשר עם המארגנים בגונדר על מנת למפות בצורה מלאה את חומרי הגלם שאפשר להבטיח שימצאו בגונדר, ובשפע. הדרך הטבעית הייתה לפנות לאשפה. חזרו אלינו וסיפרו שקרטונים, בקבוקי ליטר וחצי מפלסטיק, צמר גפן, חבלים ודיקטים הם בנמצא. בניקוי הצמר גפן (שכנראה עולה כסף, חשבתי) והדיקטים (שדורשים כלי עבודה כמו מסור חשמלי ומברגה כדי להכין את הצעצועים בזמן הגיוני), הגענו לרשימה יפה של קרטונים, בקבוקים וחבלים, שבתורה מציגה רשימת ציוד צנועה ברמה של ציוד משרדי – מסקינטייפ, מספריים, סכין חיתוך, טושים וצבעים, וכדומה. הוספתי לרשימת חומרי הגלם שיפודים, במחשבה שניתן להחליף אותם במקלות בגונדר עצמה, או אפילו להביא 10 חבילות איתם במזוודה (משקל נמוך, לא תופס נפח, מתכלה, זול, קל לעיבוד ולשימוש,… בעצם, למה לא?).

סיעור מוחין

כדי להתחיל בחשיבה, הבאתי מצגת של תמונות מגוגל שסקרו צעצועים שניתן להכין מבקבוקים וקרטונים בעיקר. הסקירה הייתה מעניינת, אך בדיעבד הייתי צריך לעשות אותה בסוף הסשן הראשון, כדי לא לקבע אותם מראש על מה שראו, ולתת להם להתנסות קצת בעצמם לפני.

התחלת עבודה

התחלקנו לארבעה זוגות, וביקשתי מהם לקחת חצי שעה-שעה ולהתנסות עם החומרים, לראות מה הם מסוגלים לעשות איתם, כמה כוח יש להם, איך אפשר לחבר בין חומרים, ומה אפשר ואי אפשר לעשות איתם. בפועל, הם רצו ישר לחשיבה והתנסות ספציפית על עיצובים שונים של צעצועים (אני תולה את האשמה בסיעור המוחין שבא בזמן הלא נכון, הוא היה צריך לקרות אחרי הסבב הראשון). בזמן שהגדרנו, הפסקנו את העבודה ועשינו סיבוב. להלן תוצרי סבב ראשון.

דיסקית מקרטון

לאחר ההצגה, החבר’ה יצאו להפסקת צהריים ארוכה יחסית, ואני נשארתי עם זמן פנוי על הידיים. החלטתי להכין דיסקית גדולה עם נפח מקרטון. איך? מאוד פשוט. חותכים עיגול קרטון בגודל רצוי, מדביקים בתוכו X מקרטון, העשוי משתי רצועות קרטון בקוטר העיגול, מושחלות זו בזו עם חריץ במרכז כל רצועה, רצועת קרטון מקיפה את הדיסקית, ומכסה מעיגול קרטון נוסף – בקלות רבה יצרתי שלוש דיסקיות, עם מחשבה על משחק ספציפי: כדורגל מטבעות שולחן. מכירים? (משחק להפגת המתח ששיחקנו בבית הספר עם מטבעות של 10 אגורות).

מתודיקה במהירות האור

כשחזרו החברים מההפסקה, לפני שחזרו לעבוד על שדרוג הצעצועים, הושבתי אותם במעגל, והעברנו את אחת הדיסקיות בסבב בין כולם. שיחקנו משחק – כל אדם שהדיסקית הגיעה אליו היה צריך לשלוף במהירות משחק שאפשר לשחק עם הדיסקית. מי שאין לו נפסל. בצורה הזאת, במשך 5 דקות עלינו על 50 רעיונות שונים שאפשר לשחק עם דיסקית אחת, לעיתים בשילוב עזרים נוספים. מטרת ההפעלה הייתה להראות שאפשר להוציא המון משחקים מצעצוע אחד מאוד פשוט. הצעתי להם לקחת את המסקנות מההפעלה הזאת הלאה – לבחור את הצעצועים הפשוטים ביותר להכנה, העמידים ביותר, המהירים להכנה, שאפשר לשחק איתם מגוון משחקים.

סבב שני של תוצרים

משום מה, אולי מכיוון שתוך כדי לעיתים אני שוכח לתעד (אבל רק לעיתים!), אין לי תמונות של השדרוגים שעשו למשחקים שראיתם לעיל. מצד שני, פשוט דמיינו את אותם המשחקים בעיצוב מתקדם יותר, פחות אב-טיפוסי. משחק אחד כן צילמתי בסבב השני, והוא משחק השיפודים.

משחק השיפודים מורכב מצינור כלשהו (במקרה הזה בקבוק פלסטיק עם ראש חתוך) שבו מושחלים המון שיפודים או מקלות ללא סדר מסויים, בחלקו העליון. מעל השיפודים מונחות אבנים או פקקים של בקבוקים. איך משחקים את משחק השיפודים? כל אחד בתורו בוחר למשוך שיפוד אחד. מן הסתם, אחרי כמה שיפודים פקקים יחלו את דרכם מטה, לתחתית הבקבוק. המטרה במשחק היא להשאר אחרון, כשהפסילה מתרחשת כשפקק נפל לתחתית הבקבוק אחרי שמשכתי שיפוד כשהגיע תורי. פשוט מאוד להכנה, ובעיצוב נכון עשוי לספק שעות של הנאה. משחק זה אפילו יכול להיות תחנה לפורימון בתנועה או בבי”ס אם מגדילים אותו פי 10 (צינור פלסטיק רחב, מקלות מטאטא וכדורי טניס או נייר).

מרחבי האינטרנט

רגע לפני הסוף אשתף אתכם במקבץ התמונות שאת חלקן הצגתי בפני החברים, כולן מרחבי האינטרנט, ועשויות לעזור (או כמו שהראתי למטה, אולי גם לקבע) להשראה בעניין.

סיכום

אני נהנתי. היה לי נחמד לגלות שדרך הניסיון לעצב משחק מחומרי גלם פשוטים מתגבר בי החשק לשחק במשחקים. הבנתי שהנאה ממשחק היא תכונה שאינה שמורה רק למשחק עם הגרפיקה הטובה ביותר, ושניתן, אם רק פותחים את הראש לכך, להנות באמת ממשחק שהכנו לבד מהחומרים הפשוטים ביותר. בנקודה זו, אי אפשר שלא להזכיר את קיין. לא קיין ההוא עם הסימן, קיין – הילד עם המכונות משחקים מקרטון. מכירים? אם לא, צפו בסרטון.