“האם בני האדם נועדו לרוץ?” זה שם הספר של כריסטופר מקדוגל שיצא לחקור את ההיסטוריה של הריצה באנושות. הוא יצא לחקור תופעות ייחודיות כמו שבטים שרצים מרחקים לא נתפסים והתנהגות יוצאת דופן בין אצנים מערביים שרצים למרחקים ארוכים. בספר הוא מגלה שבשונה מכל מיני הנחות מוצא ביחס לנחיתות שלנו מבחינה פיזית בעולם החי – אנחנו בעצם היצור שמסוגל לרוץ למרחקים הכי ארוכים על פני כדור הארץ. הוא מגלה על שיטות צייד עתיקות ולמסקנה הכי מעניינת (לדעתי) שהוא מגיע אליה – היא העובדה שאנחנו לא צריכים נעליים כדי לשמור על הגוף שלנו מ”פגעי הטבע”. במאמר הקרוב, אני אתייחס להליכה וריצה מינימליסטית – תחום אשר תופס תאוצה רצינית בארץ ובעולם ומעורר מאבקים משפטיים וויכוחים סוערים בבתי קפה- תקבלו כאן דוגמנות רגליים וכלים חדשים.

וכשנגיע לתכלס – אנחנו נלמד הכיצד להכין סנדלי ריצה בשם “huarache” (מותר לדלג לחלק הזה כמובן). טוב, אז קודם כל בנוגע לשאלה הפשוטה שאיתה פתחנו את המאמר.

מסתבר שהדבר שאנחנו אלופי עולם החי בו – הוא – להזיע! אנחנו הכי טובים בלהזיע. התפקיד הפיזיולוגי של הזעה הוא ממש כמו המזגן שלנו בבית. לשלוט בטמפרטורת הגוף שלנו. אנחנו יודעים להזיע הרבה, זאת תוך כדי פעילות פיזית. יצורים אחרים כמו סוסים יודעים להזיע פחות, ולכן כדי לווסת את טמפרטורת הגוף שלהן הם צריכים לעצור ולנשום. אנחנו יכולים ממש תוך כדי.

שיא העולם בריצה רצופה כמעט לחלוטין הוא 350 קילומטר של ריצה – של דין קרנזס. אנחנו מתחרים בכלבי מזחלות שיכולים לרוץ מרחקים מאוד רציניים. אבל בגדול, אנחנו עליונים בסיפור הזה. תראו את הסרטון המדהים הזה על אנשי החול במדבר קלהארי שבאפריקה – צדים על ידי מרדף ארוך – שבסופו ה”קודו” קורסת מחוסר כוחות. אני לא ארחיב על הסיפור הזה עוד, בעיקר כי זה לא הדבר שהכי מעניין אותי. אתם מוזמנים להעמיק בזה.

סליחה. טעיתי לגבי השיא של ריצה ארוכה. השיא הוא 700 קילומטר בריצה אחת. והוא לא של איזה אצן מערבי בעל שם עולמי. הוא חבר בשבט עתיק בשם ה”טרהומארה” שבהרים נידחים במקסיקו. בגדול, השבט הזה חי דרך ריצה. כריסטופר גילה אותם תוך כדי המחקרים שלו ונדהם לגלות שילדים, נשים, גברים, וזקנים רצים מרחקים עצומים כחלק מהתרבות שלהם. יש להם אירועי ריצה קהילתיים, מסעות של אלפי קילומטרים וכמובן שהם צדים בשיטת המרדף הארוך. בינתיים סרטון מוצלח.

אחד הדברים שכריסטופר עוסק בו בספר שלו ובהרצאה שלו, הוא בעובדה שאצני מרתון שהוא מלווה כבר שנים – תמיד סוחבים פציעות ספורט רבות – נקעים, שברי מאמץ, שחיקת סחוסים ועוד דברים לא נעימים של חיילים קרביים ובגדול של רוב הספורטאים התחרותיים. הפלא ופלא, לשבט המקסיקני המגניב שלנו אין בכלל פציעות ספורט! אחרי הרבה בדיקות שלו ושל חוקרים נוספים – הם גילו ששיטת הריצה שלהם היא שונה משלנו. קודם כל, הם רצים יחפים/עם סנדלי “חואראכה” – ללא בולמי זעזועים חיצוניים. הבדל מרכזי נוסף הוא העובדה שהם לא דורכים על העקב שלהם בתחילת כל צעד, אלא קודם כל על קדמת הרגל!

עכשיו שעברנו את כל המידע השימושי הזה, אפשר להתחיל להתמקד בעצמנו – בואו ננסה שתי אופציות – לרוץ יחפים/לרוץ עם אביזרי ריצה מינימאליסטים!

כדי להכין נעליים של אדם שרוצה לרוץ יחף. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להוריד את הנעליים שלכם ולצאת לרוץ! כמובן שכדאי לעשות את זה לאט ובזהירות. מעבר לכך שווה לקרוא על זה קצת או לצפות בסרטון כדי להבין כיצד לעשות את זה בצורה אחראית. כי יש עניין קטן – אנחנו לא גדלנו בשבט שבו אנחנו רצים כל יום או כל הזמן. יש סיכוי סביר ודיי גבוהה שאנחנו נצא בהתלהבות לריצה יחפה ונחזור מאוכזבים עם זכוכיות בכך הרגל/כוויות/שפשופים/זרת נפוחה/קרסול מעוקם. בקיצור, תשקיעו קצת בעצמכם.

 

ועכשיו לאופציה שאני יכול לעזור לכם בה קצת יותר. בעולם ההנעלה המינימליסטית יש כל מיני אופציות.

1. יש את הכי קלאסי ועתיק שאני אלמד אתכם להכין עוד שתי פסקאות.
   

   vibram five fingers

2. יש את נעלי הויבראם חמש אצבעות – “vibram five fingers” שעשו סערה בעולם ההנעלה. ועכשיו עשו גם סערה בעולם המשפטי לאחר שהפסידו בתביעת ענק. בגדול ויבראם עשו כפפות מאוד נוחות לרגליים שגם אני קניתי ורצתי איתם. הם טענו שהנעליים האלו מפחיתות פציעות ספורט והיו חברים שתבעו אותם לאחר שערכו כמה מחקרים. אני חייב לומר שאני מאוהב בנעליים האלה (או באיך שלא תקראו להם) אבל, כאיש שיווק לא הייתי מפרסם כזו טענה יומרנות כאשר קהל היעד שלי הוא ברובו אנשים שגדלו מול הטלוויזיה ולא בהרי מקסיקו (כנראה שלהוריד את כל התמיכות מהקרסוליים של אדם מערבי ממוצע לא בהכרח יפתור אותנו בטירוף מפציעות ספורט). בכל מקרה הם עכשיו קרסו ציבורית וזוג כאלה עולה בסביבות ה300 שקלים.
3. יש לכל החברות הגדולות עכשיו נעליים מינימליסטיות בכל מיני גרסאות – ולכולם משותף הסוליה הדקה, גזרה נמוכה, משקל קל, ואין הגבהה של העקב. לאלו שלא רוצים להקדיש את עצמם לסיפור הזה עכשיו ולא מעוניינים לקחת סיכונים – האינטואיציה שלי אומרת שזה הדבר היותר אחראי לקנות.
4. 

   סנדל הריצה שלי!

   ועכשיו לתחביב החדש שלי! סנדלי הריצה של שבט הtarahumara. לסנדלים האלה קוראים”huaraches”והן זולות ופשוטות. הן מורכבות משני חלקים –

   • הסוליה שבצורה מסורתית עשויה מעור של אייל מקסיקני מקומי/שאריות מצמיגים של מכוניות מהאיזור.
   • השרוך שעשוי מ- חבל/גומי/רצועת עור. השרוך קשור סביב הקרסול ומחובר לסוליה משני צידי העקב ובין הבוהן לאצבע השנייה שאיני זוכר את שמה ברגע זה.

אז עכשיו לאיך מכינים את הסנדל הזה.

הסוליה

אני למדתי ממריוס – ממציא המותג “יחפו סנדלים” – מורה לחינוך גופני, מעסה, וטבעוני גאה! הלכתי אליו כדי שיכין לי סנדלים וילמד אותי תוך כדי. אני חייב לומר שזה עזר לי בכל מיני מובנים ובכלל זה היה מפגש חברתי נחמד. את שאר הלמידה שלי עשיתי עם עצמי ובאינטרנט.

1. 

   סימון כף הרגל על דף

   הכל מתחיל מלסמן על דף פשוט את צורת הרגל שלכן בעזרת עט. חשוב לעמוד על הדף בצורה הכי טבעית לכם – כדי שצורת הסוליה תהיה בהתאם לכך (אל תעמדו על רגל אחת – תעמדו רגיל) לאחר שסיימתן לשרטט את הצורה תעברו על הקו ו”תעגלו פינות”. תהפכו את הצורה לאחידה יותר. זה שלב שיכול להיות שכדאי שמישהו יעזור לכן.

2. צריך לבחור חומר טוב לסוליה – יש את החומר שמריוס עובד איתו, יש אנשים שעושים סנדלים משטיחי רגליים של מכונית, השבט במקסיקו עושה את זה מצמיגים של מכוניות וראיתי כאלו שעושים את הסוליה מפנימית של משאית, ויש סוליות של חברות כמו ויבראם שאפשר לקנות.
3. 

   לאחר שגזרנו את השבלונה הנחנו על המשטח וסימנו עם עט.

   השלב הבא הוא לסמן את הצורה הזו על המשטח שיהפוך לסוליה שלנו – מריוס לימד אותי לעבוד עם טוש עבה לשלב הזה כדי להוסיף כמה מילימטרים להיקף הסוליה – כדי שהיא לא תהיה בדיוק בגודל של הרגל – אלא קצת יותר. הוא עושה את זה עם טוש מחיק – בגדול אפשר לעשות את זה בכל צורה שתגדיל בצורה אחידה את כל חלקי הסוליה. אני החלטתי כאן לעשות את זה על הדף עצמו ולגזור את השבלונה אחרי שכבר הרחבתי אותה.

4. בין הבוהן לאצבע הבאה נסמן נקודה ומשני צידי הקרסול. המיקום הנכון הוא היכן שציר התנועה של מפרק הקרסול – זה דבר שצריך להתנסות בו קצת ולהרגיש אותו. בסוף צריכות להיות שלוש נקודות חיבור בין השרוך לסנדל. את הנקודות של צד הקרסול נמקם כסנטימטר מקצה השבלונה כדי לדאוג שהסוליה לא תיקרע מחיכוך של השרוך.
5. עכשיו ניקח את השבלונה ונניח אותה על המשטח שלנו. נשרטט קו סביב השבלונה ודרך השבלונה נחדור עם העט היכן שהנקודות נמצאות. המטרה היא שנעתיק במדויק את צורת השבלונה למשטח. לאחר מכן נהפוך את השבלונה ונעשה את צורת המראה כדי שיהיה לנו סנדל לרגל ימין וסנדל לרגל שמאל. למי שיש שתי רגליים שמאליות, אז שיקבל החלטה כלשהי בהתאם.
6. בעזרת המספריים (אני עובד עם מספריים הדומות למזמרה) נגזור בזהירות לאורך הקו המסומן כך שיהיו לנו שתי סוליות. נחורר את הסוליה בעזרת מנקב של סנדלרים/נקב/מחט עבה וכו’…
   

   גזירה של הסוליה עצמה

השרוך

נעבור לשלב השרוך – יש המון שיטות שונות ברחבי העולם לעניין הזה – ראה ערך דף מדליק. השיטה שאני אלמד היא שילוב של מה שמריוס לימד אותי ולמה שראיתי שיש לשבט במקסיקו. צריך לקחת שרוך שהוא באורך של מטר בערך.

1. תתחילו בלעשות קשר בוהן (הקשר הכי פשוט שיש) בקצה של החוט. עכשיו תשחילו אותו בתוך החור שבין האצבעות כך שהקשר ישאר מתחת לסוליה.

2. עכשיו תשחילו אותו בחור שהוא בצד הפנימי של הרגל שלכם – אם הרגל שלכם הייתה מונחת עכשיו על הסוליה. תשאירו את החלק הזה רפוי. עכשיו אתם בעצם הולכים מאחורי העקב עם השרוך ועוברים להשחיל את זה בחור השני. משחילים את השרוך מהחלק העליון של הסוליה.

עכשיו מתחיל חלק שהוא נראה טיפה מורכב אבל הוא הכי פשוט – מהצד החיצוני של הרגל לוקחים את החוט ועושים סיבוב על המיתר העליון וחזרה לאותו צד. לוקחים את השרוך ומלפפים אותו סיבוב אחד סביב השרוך שעובר מעל כף הרגל שלכם. עכשיו תחזרו חזרה מאיפה שבאתם. שימו לב לקשירה הזאת – היא פשוטה. זה בעצם שני ליפופים היוצרים משולש – מלמעלה למטה וכל פעם מבחוץ לבפנים.

עכשיו תחזרו מאחורי העקב ותעשו את הקשירה כמו בתמונה בצד השני. בשלב הזה אמור להיות לכם מאחורי העקב חוט כפול.

שימוש בשארית החוט כדי לקבע את גודל הסנדל + לעשות משהו דקורטיבי. אפשר כאן לעשות בגדול כל מה שתרצו מתוך הדף הזה שצירפתי קודם ועכשיו מצרף שוב.

חשוב להבין שיש הרבה דרכים לעשות את הסנדל הזה. בתמונה כאן משמאל תראו שיש לולאה על הבוהן – לפי השיטה של מריוס. בתמונה שתראו למעלה בתחילת המדריך – אני הורדתי את הלולאה הזאת. אני לימדתי כאן במדריך את השיטה שאין מה לולאה לבוהן. בשיטה של מריוס הוא לוקח את שארית החוט ומלפף אותו מהצד הפנימי של הרגל על השרוך עד שנגמר החוט.  זה יוצא אסטתי וגם הופך את השרוך שמאחורי העקב ליותר עבה ומרכך את המגע עם העור של הרגל.

זהו, הסנדל מוכן!

את כל הקשירה הזאת לא פותחים כל פעם שהולכים עם הסנדלים, אבל לפעמים צריך לפתוח כדי לסדר מחדש את הגודל. אני ממליץ בהתחלה לפתוח ולסגור את הקשירה איזה חמש פעמים כדי להרגיש עם זה בנוח. בכלל, לוקח קצת זמן להתרגל ואני לא ממליץ על מעבר מוחלט במכה. תעשו את זה בהדרגה גם כדי להרגיל את הגוף ללכת יחפים וגם כי בהתחלה זה לא כל כך נעים החוטים על העור – זה משאיר סימנים. אני כרגע עוד בחודשים הראשונים של ההתנסות ואני כל הזמן משנה את הקשירה ואת הגודל שלה כדי למצוא מה הכי מתאים לי. יש משהו מאוד מיוחד בלעשות את הסנדלים של עצמך!

יאללה – צאו לרוץ וללכת!

כמה קישורים

שיהיו לכם לעיון נוסף:

• מדריך להכנת סנדלים כאלה מצמיג של אופניים.
• מדריך נוסף להכנת סנדלים כאלה בצורה פשוטה מהאתר הנפלא instructables.
• זה בגדול הכי טוב שיכול להיות לכם. זה סרטון של מקסיקני שמכין לעצמו סנדלים כאלה בצורה מאוד יפה. אם מישהו במקרה מבין מאיזה חומר הוא עושה את השרוך אני אשמח מאוד לדעת – כי זה ממש יפה

 

• הנה עוד גרסה שונה – כפי שבטח הבנתם – כל אחד עושה את זה קצת אחרת. בסרטון הזה יש שיטה שאני עכשיו הולך איתה – בגדול עם הקשירות אפשר באמת לשחק המון. השיטה שלו מבטיחה אחיזה הרבה יותר טובה של העקב.