על השאלה למה בכלל להתעסק עם עיבוד עורות באופן טבעי ענינו כבר כאן. במאמר הזה כוונתי להדגים את אחת משיטות עיבוד העור הטבעיות שאנו עוסקים בהן, לצרכי הבית ובקורסים שאנו מעבירים. העור המוכן שמתקבל בשיטה זאת נקרא בלעז “Buckskin” (טרם מצאתי מינוח הולם בעברית) – הוא רך מאד, נושם, וחזק הרבה יותר מעור תעשייתי באותו העובי. מלבד באזורים הטרופים, זה החומר העיקרי ששימש לתפירת לבוש לאדם בעשרות אלפי השנים שלפני המצאת האריג, ובמקומות רבים גם הרבה אחריה. כפי הנראה, הירידה העיקרית בפופולריות שלו באה עם המצאת הג’ינס, שלא היה טוב יותר, אבל היה זול בהרבה. בגדים מ”בק-סקין” הם נוחים, עמידים ויכולים להחזיק מעמד לדורות.

עיבוד עורות הוא מקצוע מורכב, ותקצר היריעה מלתאר בפרוטרוט את התהליך במסגרת מאמר כזה. מטרת המאמר היא לתת מבוא ובסיס לעיבוד-עורות, כך שהקורא יקבל מושג במה מדובר. התהליך המוצג במאמר הוא אחד משני התהליכים העיקריים בהם אנו משתמשים (לצד עיבוד-עורות בדבעון, שבו נדון בהזדמנות אחרת) והוא מבוסס בחלקו על התהליך שפיתח (גילה-מחדש?) מט ריצ’רדס בספרו המ-צ-ו-י-ן Deerskins into Buckskins, העוסק בעיבוד עורות של איילים. התהליך הבא מתייחס לעורות של עיזים וכבשים.

פשיטת העור

לא אכנס כאן לפירוט פשיטת העור, שהיא מלאכה בפני עצמה. חשוב להבין שאופן פשיטת העור הוא חשוב מאין כמוהו להמשך העיבוד, ולמרבה הצער מרבית פושטי העורות – הקצבים המקצועיים – פושטים את העורות בצורה שקורעת ומצלקת אותם, ובמרבית המקרים פוסלת אותם לעיבוד. על רגל אחת ניתן לסכם את תהליך הפשיטה ולומר שקודם כל חותכים בסכין חדה את העור סביב הברכיים והצוואר, ומחברים בחיתוך: חתך ראשון מהזנב עד הסנטר, חתך שני מרגל קדמית אחת לשנייה, וחתך שלישי מרגל אחורית אחת לשנייה. אחר כך תולים את הפגר באוויר מהרגליים האחוריות או מהראש, ומקלפים בזהירות – בידיים בלבד וללא עזרת סכין – את העור.

המלחת העור לשימור

אם לא מתכננים לעבד את העור מיד, אלא לשמור אותו לעיבוד במועד מאוחר יותר, פורשים אותו כשצד השיער כלפי מטה, וממליחים היטב במלח דק (2-3 ק”ג לעז ממוצעת) מצד הבשר. למחרת מקפלים אותו ומאחסנים אותו במיכל אטום. העור יכול להישמר כך עד שנה.

שטיפת העור משאריות מלח

כשמתפנים לעיבוד העור, מנקים אותו במברשת משאריות המלח (שומרים את המלח לשימוש חוזר – בהמלחת עורות כמובן, תבלו בו סלטים על אחריותכם בלבד ) ושוטפים אותו היטב במים נקיים.

גירוד שאריות הבשר והשומן מהעור

כעת מגרדים את כל הלכלוך שנמצא מצד הבשר של העור – שאריות בשר ושומן. אנחנו עושים זאת כאשר העור מונח על קורה חלקה בעלת חתך עגול המיוצבת באלכסון כך שניתן לקבע אליה את העור בעזרת האגן או הבטן ולגרד אותה כלפי מטה בעזרת מגרד קהה מפלדה – כלי העבודה העיקרי שלנו.

השריית העור בתמיסה בסיסית

כעת מכניסים את העור להשריה בתמיסה בסיסית (אלקאלית) – לרוב על בסיס אפר, סיד, או אשלגן הידרוקסידי. ההשריה מנפחת את העור, מפרידה בין השכבות שלו, ממיסה את הליחה שבין סיביו, שמקשה על המשך העיבוד, ומרופפת את אחיזת השיער בו. העור שוהה בתמיסה בין יום לשבוע, בהתאם לחוזק התמיסה ולטמפרטורת הסביבה.

קילוף: גירוד הקלף והשיער

זה אחד משני השלבים המפרכים ביותר בתהליך: מניחים את העור על הקורה שוב, הפעם כאשר צד השיער כלפי מעלה, ומקלפים בעזרת המגרד ביסודיות את השיער יחד עם השכבה העליונה של העור. זה לוקח זמן…

נטרול העור

אחרי שהעור נקי משני צדדיו, ללא שאריות בשר ושומן מחד, וללא שאריות שיער וקלף מאידך, משרים אותו במים עם חומץ, כדי להחזיר אותו לרמת החומציות המקורית שלו (כזכור, כרגע העור בסיסי מההשריה הקודמת). השריה של לילה אמורה להספיק לזה.

סחיטה וייבוש חלקי

סוחטים את העור היטב בין הקורה למגבת, ותולים אותו שיתייבש מעט: בשביל השלב הבא עליו להיות לח מעט, אך בהחלט לא רטוב.

השרייה בתחליב (אמולסיה)

כדי לאפשר לעור להתרכך, יש להחדיר שמן לעומקו, כך שיסוך את כל הסיבים הזעירים מהם העור מורכב. אנו עושים זאת באמצעות השרייה בתחליב חם – תמיסה של שמן, מים, וחומר מתחלב שמחבר ביניהם. הדרך הטבעית והמסורתית לייצר תחליב כזה היא ערבוב המוח של החיה שממנה נלקח העור עם מים חמים. זה עובד מצוין, אך יעיל לא פחות הוא ערבוב של סבון, שמן ומים חמים. על העור לשרות בתחליב בין חצי שעה ללילה. בזמן ההשריה מותחים ומניעים את העור בתוך התחליב, להקל על חדירתו המלאה.

סחיטה

שוב על הקורה, סוחטים את העור משאריות התחליב, ומביאים אותו שוב למצב לח מעט אך לא רטוב

ריכוך אגב ייבוש

עכשיו מותחים את העור לכל הכיוונים, בכל נקודה, באופן שיטתי כך שכשהוא מתייבש אינו יכול להתקשות. משתמשים בקורה ובמגרד, בקרש נעוץ בקרקע ובכבל פלדה לסירוגין. התהליך חייב להמשך עד שהעור יבש לחלוטין: כל נקודה בעור שהפסיקו למתוח ולגרד אותה לפני שהתייבשה לגמרי – תתקשה לצמיתות. זוכרים שכתבתי שיש שני שלבים מפרכים בתהליך? הנה השני. ביום חם זה יכול להיגמר בשעה וחצי. ביום קר – זה בהחלט יכול פשוט לא להיגמר. עדיף לעשות את זה כשחם. אם בסוף התהליך, כשהעור יבש, הוא עדיין לא רך לגמרי – אין ברירה: משרים אותו שוב בתחליב וחוזרים על שלבים 11-9. אפשר לחזור על המעגל הזה ללא הגבלה עד שהעור רך מספיק.

עישון

עכשיו העור רך ונעים, אבל בלתי עמיד בעליל: אם יירטב – ייהרס. כדי לשמור על רכותו ולהרחיק ממנו מזיקים וריקבון מעשנים אותו. הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא לתפור מהעור מעין שק, ולתלות אותו כשהוא לפות סביב ארובה של תנור מעשן אך לא חם. עשן חם יותר מטמפרטורת הגוף יהרוס את העור. תוך 20 דקות עד שעה של עישון יקבל העור צבע חום-צהוב אופייני.

סיכום

זה היה תהליך עיבוד עור בשמן מתַחלב על רגל אחת. עכשיו, כשהעור מוכן, אפשר להכין ממנו מה שרוצים…

אבל זה כבר סיפור אחר. למידע נוסף, תמונות וקורסים אתם מוזמנים מאד לבקר באתר שלנו “בורסקאי“.