אני מניח שלכל אחד מאתנו מגיע רגע בחיים בו הוא מחליט בשל שהגיע הזמן לפתח מערכת יחסים רצינית, לטווח ארוך.  שכבר נמאס לו/לה מהקשרים קצרי הטווח שיש להם מין הסתם דינמיקה וקצב אחר.

קשר בין שני אנשים שנבנה לטווח ארוך שונה לחלוטין מקשר קצר טווח.  קודם כל מפגישים את בן או בת הזוג עם החבר’ה. אחר כך בודקים איך מנגב/ת חומוס (רמז: שימוש בבצל) ובסוף כמובן מפגישים עם ההורים.

בקשר לטווח קצר נפגשים עם החבר’ה מתמקדים בדברים כיפיים של יום יום ולא מסתכלים יותר מדי קדימה. אפילו מבחן החומוס מיותר.

בחקלאות המודרנית,  פרט למקרים חריגים, האנושות עדיין נמצאת במערכת יחסים לטווח קצר. מטפחים שדה עם גידול אחד (מונוקולטורה) ובסוף העונה קוצרים, לעיתים שותלים יבול מעבר, וממשיכים כך לשתילה הבאה. וכך עונה אחר עונה, שנה אחר שנה, שותלים גידול אחד ויחיד בשדה. ובשביל גידול זה צריך לעבוד קשה:  לזרוע או לשתול, לדשן, להשקות הם המון מים שברובם אובדים, להרחיק טפילים, להרחיק עשבים “שוטים”, לעשות עבודות עפר, להרחיק ציפורים ועוד ועוד.  יש וויכוח ערני האם אפשר להחליף את השיטה המונוקלטורית בשיטות פוליקולטיוריות (מספר גידולים בשדה אחד)  מקיימות יותר מבלי לפגוע בתפוקה. התשובה לכך מורכבת ובהכרח צריכה לכלול עוד משתנים כגון צמצום הצריכה והבזבזנות האדירה בתחום זה, וההוצאות העקיפות בטיפוח שדות מונוקלטורים (מיכון כבד,  סחף קרקע, חלחול דשנים למי תהום ועוד).

שיטות תכנון רבות, חלקן מהעולם העתיק, מנסות לבסס חקלאות פוליקלטורית יציבה לטווח ארוך.

הרעיון הוא ליצור מערכות ארוכות טווח, שמשמרות את הפוריות שלהן, מניבות תשומות (לא בהכרח אוכל, אפשר גם עצים לבנייה, צמחי מרפא, מספוא ועוד), בעלות מגוון רב, ודורשות מאמץ תחזוקה מוגבל (לאחר ביסס המערכת).

יש דוגמאות מאלפות שנעלמו מהעולם כמו הצ’אמפות של העם האצטאקי במקסיקו וגם כאלו שהשתמרו עד ימינו כגון מערכת התלוליות-בריכות בדלתא של זוג’יאנג שבסין  והאי טופיאקה שבאוקיאנוס האטלנטי.

אלו הן מערכות שמאופיינות בחשיבה יצירתית אשר מנצלת בצורה מושכלת את משאבי הסביבה לצורך הגדלת התפוקה והמגוון.  נקודת מפתח נוספת היא שבמערכות אלו שנבנו על סמך ניסיון נצבר רב יש הקשרים רבים בין מרכיביה השונים. דוגמא קטנה היא במערכת התלוליות-בריכות שמבוססת על בריכות דגים (תוצר 1) שמסביבן תלוליות שתולות בעצי תות (תוצר 2) וערוגות ירקות (תוצר 3) ופטריות (תוצר 4). הפרשותיהם של זחלי המשי (תוצר 5) שגדלים על העצים נופלים לבריכות ומזינים את הדגים שמהם ניזונים צלופחים (תוצר 6) ועופות מים (תוצר 7). הבוצה שבתחתית הבריכה (תוצר 8) ובה הפרשות הדגים משמשת לדישון העצים.

מערכת תלולית-בריכה. מחשבה רבה הושקעה בבחירת מרכיבי המערכת. “פסולת” של רכיבי המערכת משמשים להגדלת התפוקה של הרכיבים האחרים.

לבנות בחצר טרסות כמו בסין זה כנראה לא פרקטי אבל אפשר ורצוי ליצור מערכת יציבה שמקיימת את עצמה כמה שניתן ועם כמה שיותר הקשרים בתוך המערכת.

ישנם כמה אלמנטים בסיסיים שיגרמו למערכת להפוך לכזאת:

• תכנון מושכל של המערכת על בסיס הכרות עם השטח
• פרופיל השקיה מתאים ואוטומטי.  שימוש בטפטפות מקטין את איבוד המים וגם מייתר את הצורך לזכור להשקות (במקומות בהם יש מחסור במים רצוי לנצל מים אפורים).
• שימוש בצמחים רב שנתיים.  צמחים רב שנתיים דורשים  פחות תחזוקה ועמידים יותר מאשר צמחים שיש לזרוע/להנביט ולשתול כל שנה מחדש. לרב שנתיים גם יש שורשים עמוקים יותר כך שמגיעים למים או חומרי תזונה שלא זמינים לצמחים אחרים. פרט לעצים ושיחים יש גם ירקות רב שנתיים כגון תרד ניוזילנדי, ארטישוק, אספרגוס, שעועית לבלב ועוד.
• שימוש בצמחים שמזריעים את עצמם (כל עונה מחדש).  אלו צמחים שכל שנה יצוצו מחדש ויגשימו את יעודם כגון כובע הנזיר ורגילת הגינה (חיפוי קרקע), חרצית ואסקלפיאס אדום (משיכת מאביקים)
• תכנון נכון של גילדות צמחים.  גילדה נכונה תהייה חיונית ויציבה לאורך זמן. כדאי לשלב בה כמה שיותר צמחים רב-שנתיים. גילדת עץ פרי היא דוגמא יפה לכך.

יער אלוני אבא. דוגמא למערכת טבעית יציבה וארוכת טווח. מגוון מינים, שכבות גידול, צמחים מקבעי חנקן, חיפוי קרקע, מערכת השקייה אוטומטית (גשם :-) ) וכמובן שני הקטנה שהיא חלק בלתי נפרד מהמערכת . פשוט ללמוד מהטבע…

• החזרת משאבים לאדמה בצורה מוסדרת.  מכיוון שאנו מוציאים משאבים מהמערכת (האוכל שאנו קוטפים) גם חשוב להוסיף.  הוספת קומפוסט לאדמה פעם בשנה ושימוש בצמחי כיסוי (המייצרים רקב) וצמחים מתווכים (dynamic accumulators) שמעשירים את הקרקע במינרלים.
• עבודה עם שכבות קרקע.  הרעיון הוא להניח בשכבה העליונה חומר אורגני זמין ביותר (כמו קומפוסט) לנבטים ולצמחים החדשים וככל שיורדים בשכבות החומר האורגני הוא במצב פחות מפורק וזמין (לדוגמא, ענפים או כפות דקל יבשים). כלומר זו מאין שכבתיות של עומק ומימד הזמן. ככל שהזמן יעבור, ושורשי הצמחים יעמיקו, החומר האורגני בשכבות העמוקות יתפרק ויהפוך לזמין.   דוגמא לכך זה ערוגת שכבות הנפוצה בפרמקלצ’ר
• מודעות ושימוש במיקרואורגניזמים.  שימוש בצמחים מקבעי חנקן המכילים חיידקים מקבעי חנקן בשורשיהם, הדבק שורשי הצמחים הרב-שנתיים במיקוריזה, עבודה עם EM (תערובת של חיידקים מועילים שעוזרת בפירוק החומר האורגני בקרקע. בעצם נרצה ליצור מערכת משומנת תת-קרקעית של מיקוראורגניזמים מועילים.

אז זהו, אני החלטתי שאני בונה רק ערוגות לטווח ארוך. משקיע ומבסס את הקשר מההתחלה. בונה את הקרקע, בונה את יחסי הגומלין מעל ומתחת לאדמה.

אני מתנצל מראש בפני הצמחים החד-שנתיים. אתם לא בשבילי. אני מחפש משהו עמוק יותר ולטווח ארוך.