טרסות נמצאות בשימוש האדם אלפי שנים והיוו התקדמות טכנולוגית משמעותית שאיפשרה קיום חקלאות והתיישבות הררית קבועה. הטרסות משמשות חקלאים בכל רחבי העולם, מדרום אמריקה דרך תימן עד ליפן וכמובן גם בארץ בעיקר באיזור הרי יהודה. תרבות הטרסות נמצאת היום בנסיגה בעיקר בגלל החקלאות הקונבנציונלית המתקשה להתאים את עצמה לתנאי השטח וההתניידות בתוך הטרסה.

אוקיי, אז מה זה טרסה, בעצם? טרסה היא “מדרגה” מלאכותית שיוצרים בשטחים משופעים, לרוב מסיבות חקלאיות, אבל עוד שניה נגיע לזה…

התפתחות הטרסות בהרים יעילה ממספר סיבות:

1. אגירה וחלוקה שווה של מים במיוחד לגידולי בעל או השקיה בהצפה.
2. עיבוד קל יותר של הקרקע.
3. שימור קרקע – מניעת שיטפונות וסחף אדמה

אז איך בונים טרסה?

טרסות אורז. ביטול הואדיות. ההשקיה נעשית בהצפה

היום טרסות אפשר להקים בהרבה שיטות ממגוון חומרים – אבנים, עץ, יציקות בטון, רשתות ויריעות. אך באיזו שיטה שלא נבחר עלינו להקפיד על כמה עקרונות.

• גובה הטרסה – נבנה את גדר הטרסה בגובה אחיד ובלי שיפועים לכל האורך.
• חלחול של מים דרך הטרסה – אמנם אנחנו נעזרים בטרסה לנצל את מקסימום המים אך בשונה מסוויל עלינו לשים לב שהמים יכולים להתנקז דרך דפנות הטרסה לכל אורכן ובמיוחד בחלקה התחתון. מים שצטברו בתוכה עלולים להעמיס ולגרום לקריסתה (חשוב מאוד לבניה בבטון).
• אחיזת אדמה – עלינו להקפיד שלכל אורכה דופן הטרסה לא מאפשרת בריחת אדמה. צריך לשמור על איזון בין הצורך לאפשר למים לחלחל מצד אחד ומהצד השני להקפיד לא לאפשר בריחה וסחף של אדמה. ניתן להעזר בשתילה של צמחים עם שורשים בעלי אחיזת קרקע גבוהה.
• עמידות לעומס – חשוב לזכור שעל דופן הטרסה ובמיוחד על הבסיס מופעל לחץ גדול מאוד ממשקל האדמה שנתמכת על ידה לכן עלינו להקפיד מאוד על חוזק הבניה. שתילת צמחים עם שורשים בעלי אחיזת קרקע גבוהה תתרום מאוד גם לכך.

עיצוב הגינה בעזרת טרסות. בניה מבטון פלוס מדרגות

בניה בשיטה המסורתית

השיטה המסורתית והנפוצה ביותר להקמת טרסות היא בניה יבשה באבני גוויל. בניגוד לדעה הרווחת אין צורך כלל בעבודת סיתות אבנים וברוב המקומות ניתן להסתפק באבנים הנמצאות במקום. כאמור טרסה ניתן להקים בהרבה צורות אך לשיטה המסורתית אפשר למנות מספר יתרונות: בניה מחומר מקומי וזול, איסוף האבנים תורם לסיקול השטח, אחיזת אדמה גבוהה, עמידות לעומסים לאורך שנים, ניקוז מצוין, מראה קדמוני וטבעי.

מתחילים בבניה – השלב הראשוני בבניית החומה הוא סימון קו הגובה עליו נרצה להקים את החומה, איסוף האבנים הגדולות ביותר באיזור וסידורן במרווחים של כמטר אחת מהשניה לאורך הקו. (כדי לייצב את האבנים הגדולות אפשר לחפור מעט ולקבור עד ¼ ממסת האבן באדמה או לחלופין לייצב את האבן על ידי אבנים קטנות יותר). חשוב מאוד לאזן את האבנים כך שיטו לכיוון ההר ולא לכיוון הירידה. עכשיו אנחנו יכולים לראות במו עינינו את קו המתאר שלאורכו נקים את הטרסה.

יופי, השלב הבא הוא סיקול**- נוציא מכל האיזור כמה שיותר אבנים (מגודל אגרוף ומעלה) ונאסוף לערימות. האבנים הגדולות והבינוניות יהיו אבני הבניין של הטרסה ועלינו להתעקש ולחפור מהשטח כמה שיותר. אחרי שאספנו כמות מספקת של אבנים מתחילה עבודת הבניה, הבניה מתבצעת בשלושה שלבים שחוזרים על עצמם ככל שנרצה:

1. סידור שורה צפופה ככל האפשר של אבנים גדולות/בינוניות, שימו לב שהאבנים מונחות בצורה יציבה ככל הניתן, לא מתנדנדות ולא בולטות החוצה מהשורה.
2. בעזרת מגריפה, גרפו את כל האבנים הקטנות מהחלקה שמעל הטרסה. האבנים יכנסו בין האבנים

הגדולות וימלאו את המרווחים. אם יש הרבה אבנים תיווצר “חגורה” של אבנים קטנות שיעזרו לטרסה
להיות עבה ויציבה יותר.
3. בעזרת מעדר/טוריה, דרדרו אדמה מהחלקה שמעל הטרסה עד שהאדמה תגיע לגובה שורת האבנים
שבניתם.

התוצר של סדר פעולות זה יהיה שורת אבנים גדולות, נתמכת על ידי חגורת אבנים קטנות ורצועת אדמה ישרה, יצרתם טרסה קטנה! על מנת להמשיך להגביהה את הטרסה יש לחזור על סדר הפעולות הזה עד שתגיעו לגובה הרצוי או עד שיגמרו האבנים ;).

דגשים

• חשוב! על מנת לשמור על הטרסה שלכם יציבה לשנים חשוב מאוד לשמור ששורת אבנים חדשה לא תבלוט החוצה משורת האבנים שיושבת מתחתיה.
• שתילה של צמחים עם שורשים עמוקים וחזקים (עצים, גפנים ועוד) יסייעו מאוד באחיזת הקרקע ושמירה על יציבות הטרסה.
• למטרות אסטתיות בחרו אבנים גדולות ויפות יותר ומקמו אותן במרכז הטרסה.
• אפשר לחפור קצת ולשנות את קוי הגובה אם ברצונכם לבנות בקו ישר/עיגול.

פעילות גינת חליסה. מהצד השני. האבנים הקטנות תומכות בשורת הגדולות.

** סיקול – פעולת ניקוי הקרקע מסלעים ואבנים, בקרקע חקלאית נהוג לסקל אבנים מגודל אגרוף ומעלה ועד לעומק של כ50 ס”מ, בדרך כלל באמצעות מחרשה. גם ללא מחרשה עלינו להפוך את הקרקע לפחות עם מקוש ולהוציא את האבנים למרות שרבות מהן יהיו קבורות/חצי קבורות וכדאי להתאמץ להוציאן.