בקריית טבעון, ממש בקצה היער גרים בבית חמישה דיירים צמחונים אוהבי סביבה, אדמה וגידולי גינה. בלילות (בתקופה החמה בעיקר, בה יש הרבה פחות מקורות מים ומזון אחרים בסביבה) חזירי הבר עולים לגינות, ובמקרה שלנו, תוקפים את ערימת הקומפוסט התמימה שלנו ומפרקים אותה. הקומפוסט מורכב משאריות מהמטבח ומהפסולת בשירותי הקומפוסט.

ועכשיו צריך להתמודד.
רצינו פתרון מיידי, ויחד עם זאת נעים. מאוד לא נעים לגלות בבקרים את ערימת הקומפוסט מפוזרת לכל עבר בחצר. ידוע לכולנו שחזירי הבר הם מין מתפרץ, ויחד עם זאת אנחנו לא מעוניינים להרוג אותם אלא להרחיק אותם לצמיתות. ולכן הפתרון של להזמין ציידים לא בא בחשבון. לפחות לא כרגע. גם הרעיון של גידור החצר לא כל כך מוצא חן בעינינו כי אנחנו אוהבים את המעבר החופשי לוואדי, ולא מעוניינים להתעסק עכשיו בהקמת גדר, או מחיצה בינינו לבין היער.

חשוב לומר, שההתפרצות של חזירי הבר קשורה גם בזמינות של פסולת אדם ומים זורמים מגינות פרטיות וציבוריות. טעות גדולה היא לדאוג לחזירים המסכנים ולאפשר להם גישה קלה למים, ואפשר למצוא בטבעון תושבים שעושים זאת מתוך חמלה לחזירים. כמין מתפרץ, להשקות את החזירים רק מקטין את הקושי שלהם להתרבות ורק מקרב אותם עוד לתחומי הישובים.

חזיר שותה משוקת. מקור: עיתון הארץ, כתבה על השקיית חזירי בר

אז מה ניסינו?

• פיזור שתן בני אדם מסביב לערמות הקומפוסט. פיזרנו בסביבת הקומפוסט במשך כמה ימים ברצף על מנת ליצור ריח חזק במיוחד אך השיטה התגלתה כלא יעילה במיוחד והבנו שצריך משהו יותר אגרסיבי, שיפחיד את החזירים.
• אספנו צואת כלבים מהרחוב (השתדלנו לאסוף את הצואה הטרייה ביותר) ופיזרנו גם את זה מסביב לקומפוסט. גם השיטה הזו התגלתה כלא יעילה במיוחד, והבנו שצריך לעבור למשהו יותר רציני – צואת טורפים גדולים.
• חבר המליץ על צואת אריות. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, אך הוא התעקש, וכאן מתחיל הניסוי שלנו.

דיברתי עם גן החיות בחיפה. מסתבר שצריך לחכות כשבועיים, יש תור. בשיחה עם איש האריות (שחוץ מקקי הזמין גם לקפה) מסתבר שזה פתרון ידוע ומקובל, ובחיפה מרבים להשתמש בו להרחקת חזירי הבר שפולשים לתוך השכונות.

קקי של אריות בשקית. כך זה נראה

לבסוף הגעתי, קיבלתי שקית כבדה, מלאה בגללים ענקיים ובניחוח של מישהו שאכל בשר. בעלי חוש הריח המפותח יכולים מיד להבחין בהבדל. האמת, אותי באופן אישי זה גם מעניין לזהות את הניחוחות השונים המרכיבים את הריח, אני מרגישה שזה מחדד לי את החושים. זה מסריח, אבל לא בצורה שאי אפשר לעמוד בה. אבל, כל אחד ויכולת הקיבול שלו..

חוץ מצואת אריות, גם מלא רימות היו בשקית. חשוב להמשך.
ובכן, פעולת הפיזור מתחילה – ערמה אחת פוזרה ליד הקומפוסט. הכלב מיד התחיל לנבוח על הערמה, כאילו זיהה שמשהו לא שייך נמצא כאן (בנוסף, ניצפו התנהגויות מוזרות שלי כגון חיפוש תת מודע של אריה שעלול לצאת מהיער פתאום, ושל הכלב שהחל לחפש את התרנגולות של השכנים, מה שלא קרה מעולם קודם. מה אומר – כנראה שהתעורר הטורף שבנו…)

על הקומפוסט

ערמה שנייה – הוערמה ליד שביל חזירים היוצא מהיער, ממנו ניצפו בעבר חזירים יוצאים לכיוון הקומפוסט. ערמה שלישית – הערמתי שאריות ירקות ללא גזם יבש, בפינה ניסתרת של היער, ולידה שמתי ערמה של צואת אריות- כדי לבדוק את ההשפעה.
ערמה רביעית – הוערמה במאורה פעילה של חזיר בר, שנמצאת קרוב ביותר לביתנו.

• ריח הצואה נשאר באוויר 2-4 ימים ואחר כך נעלם (לפחות זה מה שהאף שלי אמר לי). החזירים לא התקרבו, גם שבוע אחרי.
• כעבור שבוע בדקתי את כל ערמות השאריות האורגניות שהושארו – ניראה שהחזירים לא נגעו באף ערמה. הכלב כבר לא מחפש את התרנגולות, הקומפוסט נישאר מסודר והגינה גם כן.

זמן למנה שנייה: שוב, פיזרתי ערמות צואה במקומות שונים ברחבי החצר והיער, ליד הקומפוסט, ליד התרנגולות (שהכלב לא יתקרב אליהן). בואו נדבר רגע על הרימות – יש הרבה והן בקלות עוברות לידיים, לבגדים וכו’. מומלץ לעבוד עם כפפות ובזהירות, ואחר כך לעשות מקלחת טובה. את השקית עם הצואה מיקמתי בשמש, ידוע שלרימות קשה עם שמש והן בדרך כלל לא שורדות אותה.

חזיר בר (קרדיט: וויקיפדיה). למצולם אין כל קשר לכתבה

נחזור לצואה, השארתי כמות מסויימת כדי לעשות מבחן ריח – הכנסתי את הגללים לתוך דלי עם מים וחיכיתי יומיים. את המים המסריחים פיזרתי ברחבי החצר. במקרה זה, הריח פחות מרוכז מריח הצואה הטרייה, אבל זו עוד דרך לשמר מעט את הריח.

בכל מקרה, צואת האריות, כמו כל צואה, מתייבשת לאחר זמן מה והריח מתפוגג. השמועות אומרות שריח של צואת אריות מחזיק מעמד שבועיים. עכשיו נישאר לחכות ולראות האם לחזירי הבר יהיה אומץ לחזור לאחר שהם הריחו שיש אריה מסתובב שבכונה, או שהם יעדיפו ללכת למקום אחר. כשיש צורך להשיב את הריח- ניתן לשפוך מים רותחים על הגללים, וקצת למעוך אותם עם מקל, ואז משתחרר גל ריח נוסף שמרתיע את החזירים.

ואז נתקלנו בבעיה – יש תור ארוך בגן החיות לקבלת צואת האריות. עלה רעיון נוסף – לפזר אפר מהמדורה/קמין. אסטרטגיה נוספת, יותר קלה לביצוע, יותר זמינה וגם פחות מסריחה. ההשערות הן שעל ידי פיזור האפר יכול להיווצר אצל חזירי הבר (וחיות אחרות) הרושם שהייתה שריפה, שאין מזון באיזור, ולכן אין להם מה לחפש פה.

ובכן – הם לא הגיעו לאיזור פרק זמן ארוך לאחר פיזור הצואה, לפחות חודשיים או שלושה, עד שהגשמים התחילו, ואז גם ככה הפעילות שלהם נסוגה לתוך היער. לעומת זאת השכנים טענו שאליהם עדיין מגיעים החזירים, בתקופה שאצלנו הצלחנו להרחיק אותם, ולכן אני מבינה שכנראה פתרנו את הבעיה נקודתית. לפחות זה. מחשבות על פתרון כולל יותר, בהמשך.