מפסלת היא כלי עבודה שהעולם המודרני די מתעלם ממנו. עבודה עדינה בעץ, מחברי אצבעות\זנביונים למיניהם, והצורך בהשחזה מתמדת – כל אלה דברים שהולכים ופסים מן העולם. משמאל זוג מפסלות שהיו שייכות לאבותיהם של חברים, ושכבו כמה עשרות שנים בארגזי כלים. הימנית אחת משתי מפסלות חדשות שקניתי, וכבר הספיקה ליפול ולשבור אחת מפינות הלהב. שימו לב כי בשתי המפסלות השמאליות, דפנות הלהב משופעות כדי להקל על עבודה במקומות צפופים כמו לדוגמא בפנים מחברי זנביונים. סרטון מיתולוגי של גורו הנגרות המסורתית, פול סלרס, מסביר למתחילים איך אפשר ללטש מפסלות בעזרת ערכה בסיסית של כמה ניירות מים:  

בסרטון מוסבר כי בהשחזה נאותה, כל מפסלת תעבוד היטב. מה שלא נאמר בסרטון, הוא כי מפסלת איכותית תחזיק מעמד הרבה-הרבה יותר זמן בין השחזה להשחזה. זוג מפסלות חדשות ואיכותיות שקניתי עלו סביב 50 ₪ כ”א, שתיים נוספו כאמור תרמו לי חברים ל”אוסף”, ובעצתו של סלרס קניתי כעשרה ניירות מים, בגריטים שבין 240 ל- 2500, ב-3 או 3.5 ₪ לגיליון. מתקדמים ישתמשו באבני מים או באבני יהלום, וזו כבר הוצאה של כמה מאות ₪ לאבן. הנה כמה ניירות מים (240, 400, 800, 1500, 2500), מודבקים בנייר דו-צדדי על זגוגית של חלון ישן (טריפלקס 3+3, יש הממליצים להשתמש בזכוכית 10 מ”מ, אם יש לכם אפשרות להשיג – לוח שיש איכותי מסוג שאינו סופג מים, קרמיקה ישרה לחלוטין – בטוחים יותר מבחינת הסיכוי לשבר. שימו לב להניח את הזכוכית על שולחן ישר לחלוטין, אחרת הלחץ עלול לשבור אותה. יש המצמידים את נייר הלטש לזכוכית בעזרת ספריי חלונות. מכל מקום יש לקבע את לוח הזכוכית לשולחן (צולם לפני הקיבוע). הלהב בצילום שייך למקצוע משיכה (spokeshave), ולא למפסלות נשוא המאמר.

אצלנו כאמור התחלתי משתי מפסלות שהלהב שלהן נזקק להשחזה ראשונית מקצועית. מאיר מ”קהילת נגרות ואמנויות בעץ” (לשעבר פורום בתפוז וכיום בפייסבוק), נחלץ לסייע. נסעתי אליו עם שתי מפסלות. האחת חדשה לגמרי שנזקקה רק לטיפול קל, והשנייה מתוצרת חברת פז’ו המיתולוגית, שמפסלות (ואופניים…) שייצרה לפני כמה עשורים עדיין נחשבות לכלים איכותיים. במפסלת הזו, במצב הנוכחי של הידית שלה, כבר לא כדאי להשתמש למקרים בהם תידרש חבטת פטיש על הידית, אבל היא תצלח לפינוי עדין של חומר.

השתמשנו במוביל השחזה, לשמירה על זווית מדויקת (מקצוענים מסתדרים גם בלי המוביל). מוביל דומה עלה לי כ- 30 ₪ באיביי. נייר הלטש פה מודבק על שארית אריח שיש באורך כ- 30 ס”מ. שימו לב שכיוון שהיה צורך להוריד הרבה חומר, התחלנו בליטוש החלק המשופע של הלהב, בניגוד לסדר העבודה בסרטון לעיל.

העבודה כאן החלה עם נייר לטש מס’ 80, כיוון שהיה צורך להוריד הרבה חומר. זה נייר גס ביותר שאין להשתמש בו בהשחזה רגילה. להמחשת מצב הלהב המקורי וחוסר הסימטריה אליה הגיע, ראו היכן ירד חומר (והיכן לא ירד) בעת השחזה תוך שימוש במוביל:

בהמשך, עברנו לאבן מים: אפשר כאמור לעשות את כל התהליך בניירות מים, אבני מים, או אבני יהלום. החשוב פה הוא דרגות החספוס (גריט) של שלבי העבודה השונים, ולא החומר – רצוי ללטש בקפיצות של פי אחת וחצי-שתיים (נניח להתחיל מ- 240, אחריו 400 , ולהמשיך ב- 600 או 800). בהתאם עבדנו לפי מה שהיה אצל מאיר בבית. עם התקדמות העבודה נעלמות השריטות על הלהב, ועם כל מעבר גריט הולך הלהב והופך מבריק יותר ויותר. הנה עבודה על אבן יהלום, ניתן לראות את הברק המתחיל להופיע על הלהב: כאמור, זה בניגוד לסדר העבודה על להב חדש, אבל כעת נעביר את גב הלהב, אותו התהליך, גריט אחרי גריט: לסיום יצר מאיר micro bevel (שיפוע קטן בקצה הלהב. יש החולקים על נחיצותו, ויש המשחיזים כמו בסרטון לעיל, ללא יצירתו). הנה בדיקת המפסלת לאחר סיום ההשחזה: לסיום, לשמירה על אצבעותינו, נעטף קצה הלהב בפרוסת קרטון חלב, שקופלה בקצה, והודקה למקומה בחוזקה בעזרת איזולירבנד: