יום ההולדת של אילן משמש ובא וילד בן שלוש זה לא צחוק. החלטנו להכין מתנת יומולדת שתאתגר גם את המימד הפיזי אך עם הרבה חשיבה ויצירה. מפה לשם, דמיינתי איזה משחק הרכבה מעץ מלא שחבר פעם הביא איתו מחו”ל. דמיינתי גם בדידים, כאלו של בית ספר, שאיתם עשינו כל מבנה וטירה אפשרית רק לא חשבון, והחלטתי לשלב ביניהם ולהכפיל את הגודל פי מאה, שיהיה אפשר ממש לבנות עם זה טירה קטנה.

אוקי, היכונו להרבה עבודה.

הפיילוט

כמובן, שלפני שלוקחים פרוייקט כזה גדול צריך לבדוק שהחלום של האבא מתאים גם לילד. אז הכנתי שלוש קוביות ללא צבע משלושת הגדלים הקטנים ושני מחברים, ובחנתי עד כמה אילן מצליח או מתקשה לשחק בזה, מבלי לומר לו שמדובר במתנת יום ההולדת. הפיילוט הראה בגדול שהמשקל לא כבד מדי.  אז בעיקרון מכאן המשכנו הלאה. יחד עם זאת, אני תוהה מה באמת היה משכנע אותי שזאת לא מתנת מתאימה, ובשלב הזה זה כנראה היה צריך להיות ממש קיצוני…

החיתוך

אין לי תמונות טובות של תהליך החיתוך, אז פשוט תדמיינו מסור פנדל שולחני, בעזרתו אני חותך קורה שלמה (אחרי סימונים, כמובן) לחתיכות לפי הגדלים 9 ס”מ (הקובייה הקטנה), 13.5, 18, 22.5, 27, 31.5, 35, 38.5, ואחת עם עשרה חורים בגודל 43 ס”מ. כדאי גם להתחשב בעובי הלהב של המסור כבר כשמסמנים אחרת זה גורר אי דיוקים בגדלי הקוביות (שגם ככה יהיו, אז כדאי לצמצם את הטעות איפה שאפשר)

הסימון

הסימון מתבצע עם סרגל זווית. הקורה, שהפרופיל שלה הוא 90×90 מ”מ, נקראת 100×100 מ”מ (או בקיצור 10×10) אבל אחרי הקצאה היא הופכת להיות בעלת פאה של 9 ס”מ. כך שאמצע רוחב הקורה הוא 4.5 ס”מ. זה גם קבע את הגדלים של הקוביות הבודדות, בגודל של 9×9. בעזרת הסרגל נסמן x בנקודה שבה נקדח חור מאוחר יותר.

הקדיחה

קחו בחשבון מראש שיהיה מאוד קשה לקדוח מעל 1000(!) חורים בלי מקדחת עמוד טובה. הקדיחה בעץ אורן לבן שכזה היא קלה סה”כ, אך גם מלוכלכת ומשאירה קצוות אותם יש לנקות מאוחר יותר בשלב הליטוש לקראת הצביעה. עומק של כל חור היה 3.5 ס”מ מכל כיוון. החלטתי שלא לחדור את כל העץ עד הצד השני כי לא רציתי שהמחברים יתקעו בפנים או לחילופין יפלו לצד שני (ראו: מחברים)

הליטוש והניקוי

הליטוש נעשה באמצעות מלטשת רוטטת רגילה, כשברור שזמן רב יכול להחסך אם בנמצא מלטשת סרט שולחנית גדולה. אבל עובדים עם מה שיש. את החורים עצמם צריך לנקות, ואני מצאתי שהכי קל ומהיר (אם כי לא בלי סיכון כלשהו) לעשות זאת עם סכין יפנית חדה שעוברת בזריזות בכל חור ומקום שיש בהם קצוות. לא צריך את הכל, אבל מה שממש מפריע. הקצוות הללו ירדו לאורך הזמן עם ובלי הניקוי, ככל שיכנסו ויצאו יותר מחברים מכל חור.

הצביעה

גם כאן אין לי תמונות טובות של הצביעה עצמה, אבל זה די פשוט כך שאני לא מתרגש. נעזרתי בחבר וקניתי צבעי יסוד (כחול, ירוק, צהוב, אדום, ושחור ולבן) על בסיס מים ידידותיים לסביבה ולילדים, כאלו שמתאימים בפירוש לצעצועי עץ. הצבע עצמו היה אטום, אז באישור איש הצבע בחנות דיללתי כל תערובת ב-50% מים, כי רציתי שישאר המרקם הנראה של העץ. לעיתים הצלחתי במשימה יותר ולעיתים פחות. את הצבעים המגוונים יצרתי מערבובים שונים של צבעי היסוד לכדי צבע חדש, כמו שעושים בגן.

המחברים (הפינים)

את המחברים הכנתי ממקלות מטאטא אותם נזדקקתי ללטש מעט בהיקף כיוון שהמקדח שלי היה מעט קטן מקוטרו של מקל המטאטא. אורך המחברים הוא 5 ס”מ, כדי שגם אם יכנס במקסימום לתוך חור של קוביה (ראו: קדיחה) עדיין ישארו סנטימטר וחצי שיוכלו להכנס לחור בקוביה שתתווסף.

המשחק

אין ספק שזאת עבודה סזיפית לחתוך, לקדוח, ללטש ולצבוע כך-כך הרבה קוביות, אבל התוצאה מרהיבה. בנתיים אנחנו עדיין מתרגלים, אבל אני יכול לומר בפה מלא שאני נהנה לפחות כמו אילן בזמן משחק בקוביות, ולא כי אני הכנתי – פשוט כי אני אוהב לבנות בקוביות, והגודל מוסיף המון.

הבטחתי בונוס – משחק ליומולדת של חבר

לעיתים גם לימי הולדת של חברים של אילן אנחנו מחליטים להכין משהו. במקרה הזה נלקחו שני קרטונים בגודל מסויים, האחד נצבע בצהוב. על השני צוירו כלי עבודה (בחירה של אילן, לא שלי) ונצבעו יפה. לאחר מכן חתכתי אותם באמצעות סכין יפנית, ונשארו כלים והנגטיב שלהם בקרטון. את שארית הקרטון צבענו בכחול והדבקנו על הקרטון הצהוב. לכלי העבודה עצמה חיברנו בדבק פלסטי ידיות פלסטיק של סיכות נעץ שיחקו את הידיות של משחקי הפאזל המוכרים. ו…טאדם!
פאזל כלי עבודה הום מייד.

מקווה שנתתי לכם קצת השראה לייצור צעצועים לילדכם בעצמכם,
ואשמח שתשתפו אותם איתנו בתגובות למדריך.