במועדון הנוער בישוב בו אני גר, אחת מנשות החינוך שאחראית על מועדון הנוער החדש פרסמה בפייסבוק שהיא מחפשת המלצה לנגר שייתן הצעת מחיר לשולחן בר עבור מועדון הנוער. נגר אני לא, אבל ישר הצעתי שהנערים יגיעו ויבנו את שולחן הבר ביחד איתי בסדנא הקהילתית לקיימות. ההצעה התקבלה עוד לפני שהספקתי ללחוץ אנטר, ותוך כמה ימים קיבלתי את תמונת מבט העל שיצרו מעצבי החלל שעבדו על המועדון.

התכנון שלי

בהנתן עיצוב החדר, החלטתי לתכנן שולחן שעומד בהגדרות שנובעות מהעיצוב, קל לבניה כיוון שאת הבניה אעשה לפחות בחלקה עם הנערים, וגם, מכיוון שימוקם במועדון נוער, יהיה מספיק מסיבי וכבד, שיהיה קשה להזיז אותו יותר מדי, או לפרק אותו בקלות מדי. חשוב לומר – כל העץ נקנה כדת וכדין במחסן עצים. זאת לא הבחירה הראשונה שלי, אך כדי לעמוד בשאר הקריטריונים של הפרוייקט היה חשוב לי שלא נתעסק גם בלאסוף עצים מהזבל כדי לבנות את הבר. אין מה לעשות, צריך להתפשר לפעמים.

הדבקת המשטח

מאוד קשה ויקר למצוא משטח מעץ מלא ברוחב 50 ס”מ ובאורך 250 ס”מ. במקרים כאלו יש צורך בהדבקה. הטריק היה להשתמש בקורות עץ גלריה בעובי 4 ס”מ ורוחב 12 ס”מ שנחתכו לאורך של 250 ס”מ, ולהדביק 4 כאלו ביחד (שיחד עם הקאנט העבה אף יעברו יחד את ה50 ס”מ רוחב הרצויים). דבק הנגרים נמרח ביד נדיבה על בין חיבורי הזכר והנקבה של כל אחד מהשלבים, וכל המשטח נקלב ביחד עם קליבות ארוכות, כשקליבות קצרות הצמידו את המשטח לשולחן כדי שלא “יקבל בטן” מהלחץ שמופעל על הקורות.

 

אפשר לראות שלמרות שרציתי שלא תהיה בטן, בכל זאת נוצרה אחת קטנה. את היישור הסופי היה אפשר לעשות עם מקצוע, אבל אין לי, אז פשוט ליטשנו את המשטח לדעת, עד שהוא הגיע למצב מאוזן רצוי מצידו העליון (לאחר סיום הרכבת הקאנט).

הקאנט למשטח

כדי לתת למשטח השולחן תחושה שהוא עבה יותר, ליישר את הבטן וכטיפול אסטטי בפרופיל הרוחב של המשטח שנשאר חשוף עם החיבורים בין הקורות (ראו תמונה אחרונה), בחרתי קורה של 4×7 ובעזרת שולחן הראוטר שלי יצרתי פאזה בעומק של 1.5 ס”מ וברוחב של 4 ס”מ לאורך כל הקורה על אחת הפאות הארוכות שלה , כפי שאפשר לראות בתמונה לעיל.

 

 

את הקאנט הדבקתי למשטח עצמו וחיזקתי עם ברגים 5/60 מלמטה, היכן שאי אפשר לראות אם לא ממש מתכופפים. על הפעולה הזאת חזרתי 4 פעמים, קאנט אחד לכל פאה של המשטח.

 

 

 

 

הרגליים

בחרתי להכין את הרגליים מקורות מסיביות של 10×10. כפי שנראה בשרטוט המקדים למעלה הקורות יהיו גם שש רגליים וגם תהיה קורת אמצע עשויה מאותו הפרופיל. הקורות חוברו בשתי וערב (את המידות אפשר להבין מהשרטוט שלמעלה). חיבור הרגליים עצמו נעשה על ידי ברגים ארוכים, 5/90, שהוברגו מהחלק הפנימי של הבר (כך שלא נראה בחוץ) לא לפני שנקדח חור מוביל כדי לוודא שהעץ לא יתפוצץ.

 

 

 

צביעה והגנה

כל העץ נצבע בורנית כהה בגימור מט בשתי שכבות. המשטח עצמו טופל גם בשתי שכבות נוספות של יכט ורניש, שעושה את המשטח עמיד בצורה יוצאת דופן. הצבע הכהה הפך את המשטח וגם את כל הבר למשהו עם אופי, עץ שנראה מיושן, שזה עדיף בהרבה מהגוון החיוור של האורן הפיני שהתחלנו איתו.

החיפוי

את החלקים בין הקורות הנושאות של השולחן החלטתי למלא בעץ חיפוי זול, שעם קצת צבע יראה מעולה. את המילוי החלטתי למקם באמצע עומק הקורה כך שנשארות מעין נישות מעניינות, ועץ החיפוי (נוטפדר) יחובר לפינה מעוטרת שנכין במקום, שגם תוכל להסתיר אי דיוקים בניסורים.

את הפינה הכנו על שולחן הראוטר מפרופיל עץ מרובע של 2×2. זה הכלי הכי מסוכן בסדנא כרגע, אז השקעתי תשומת לב יתרה בלדאוג שאף אחד לא מעיף אצבע.

 

החיבור אל רגלי השולחן נעשה כך שהפינה עצמה מופנית כלפי חוץ, לכיוון הלקוחות, כך שהיא מסתירה את החיתוכים הגסים, כאמור.

מדף

כפי שאפשר לראות בשרטוט שלמעלה, תכנון גם מדף לאמצע. אין כאן תמונות מתהליך ההכנה, אבל יש כאן תמונות של המוצר הסופי (גם הן קצת מעפנות, אבל בכל זאת). הרעיון הוא מדף בגובה קורת האמצע, המורכב משתי לוחות 2×20, מחוברים עם כמה פרופילים 4×4 לאורך המדף ומתחתיו. המדף כולו חובר לשולחן עצמו רק ממש בסוף.

הבר מוכן

כמה תמונות של הפרוייקט הסופי בפעולה. אם ישאלו אותי אם אני ממליץ להכנס לפרוייקט כזה של עבודה עם נערים לא מיומנים על פרוייקט בסדר גודל הזה, אגיד שהמרכיב הכי חשוב כאן הוא זמן. כל עוד אין לחץ זה יכול לעבוד כי עושים את הכל לאט. ברגע שלחץ נכנס לבית המלאכה, העבודה נהיית מסוכנת. חשוב לזכור.