או: למה כדאי ללמוד להדליק אש בשיטות ראשוניות (פרימיטיביות) אם כבר המציאו את הגפרורים והמצת ?

כשאנשים יוצאים היום לטייל, הם בתוך בועה של ציוד. אפשר לקחת את הטיול כמייצג את החיים בכלל. אם הציוד יילקח מהם, הם ימצאו את עצמם בבעיה רצינית. ככל שהבועה יותר גדולה, ככה היא מנתקת אותנו מהסביבה, היא חוצצת בינינו לבין הסביבה.

אההה, אז כדאי ללמוד הישרדות למקרה שניפול לאי בודד ולא תהיה לנו קליטה בסמארטפון? אולי, אבל זאת לא הסיבה היחידה והיא ממש לא הסיבה שבגללה אני נמשך לזה ומלמד את זה.

כשמדליקים אש בעזרת שני מקלות יוצאים מהבועה והופכים חלק מהתהליך של האש, מרגישים מחוברים. פה אני רוצה להסביר מה זה “להתחבר” כי זה מושג שחוק משימוש מצד אחד ועם זאת לא ברור.

כשלוקחים שני מקלות ומפיקים מהם אש זה כמו קסם. קסם זה אומר לקחת משהו אחד ולעשות ממנו משהו אחר. לקחנו שני מקלות והפעלנו עליהם את הכוחות שלנו ומתוך השיתוף הזה בין העץ המת לבין הפעולה שלנו, נוצרה אש. נוצר משהו חי ונושם שלא היה שם קודם.

אש זה דבר מדהים. יתכן שאש הייתה אחד מכלי העבודה הראשונים, יתכן שבזכותה יצא ההומו סאפיינס מאפריקה לשאר העולם ויתכן שבזכות האוכל המבושל על אש התפתח המוח שלנו והתרחבו היכולות שלנו.
אני מדליק ככה אש עם אנשים כבר הרבה שנים וכל מי שרואה את זה מרגיש שראה קסם. משתררת דממה עמוקה במשך התהליך, יש מתח באוויר ובסוף יש הרבה ווואאווו ומחיאות כפיים. אני אומר לכם זה בדיוק מה שקורה כשאנשים באים להופעה של קוסם…

וכשמדליקים ככה את האש המדורה מרגישה אחרת. מעריכים אותה הרבה יותר ומוקירים אותה. אבל, ויש פה אבל גדול מאוד לכן אני מלמד את זה וחושב שזה כל כך חשוב (הרבה יותר ממהדורת החדשות האחרונה). זה עונה על השאלה בכותרת, שבגללה אני יושב וטורח לכתוב את המאמר הזה.

הקסם הגדול שקרה פה לדעתי הוא לא שהצלחנו להפיק אש מחיכוך של שני ענפים יבשים בלי גפרורים אלא, שהתעורר בנו רגש. חיבור זה פשוט התעוררות של רגש כלפי הדבר. והרגש הוא החיבור, לא הידע הטכני. חיבור זה רגש!

וברגע שיש לך חיבור עם האש אתה מעריך אותה. ואם אתה מעריך את האש פתאום אתה גם מעריך את שני המקלות שיצרו אותה ואז את העץ שגידל את המקלות ואת המים שהשקו את העץ וכמובן את האדמה עליה העץ גדל וככה זה ממשיך וממשיך…

וכשיש רגש כלפי הדברים מעריכים אותם ורוצים להגן ולשמור עליהם. בגלל זה כדאי ללמוד להדליק אש ללא גפרורים ובכלל לעשות דברים בידיים.

הגפרורים והמצת עשו לנו חיים הרבה יותר קלים ונוחים, אבל גם ריקים יותר ולפעמים סתמיים. כבר אין קסם בחיים, הכל קורה בלחיצת כפתור. אין לדברים את המשמעות המיוחדת שלהם, כי הערך של כל הדברים הוא תמיד אותו דבר – כמה שזה שווה בכסף…

היום יש שמורות טבע, כי האדם הפך לאויב של הטבע וצריך לשמור עליו מפני האדם. זה מראה עד כמה התנתקנו תחשבו על זה רגע…

הרי באנו מהטבע ואנחנו חלק ממנו, אנחנו זקוקים לו בשביל הבריאות הנפשית שלנו ואם הוא לא יהיה גם אנחנו לא.

אז איך זה יכול להיות שנהיינו האויבים שלו?
למה צריך לבנות מרכז קניות על פיסת אדמה כדי שיעריכו אותה?