אז הזדקקנו למכשיר שיעזור לנו ללטש חלקים קטנים בצורה יציבה ובטוחה. מלטשת דיסק לא הייתה לנו. אבל יש לנו מחרטה, ולמחרטה יש צלחת לליטוש קערות. עשינו אחד ועוד אחד, והרי התוצאה.

כרית סקוטצ’ זה אחלה דבר

לקחנו כרית סקוטצ’ של “7 שגם ככה משחזות הזווית הקטנות (יענו דיסק) של “4.5 לא התאימו לה מפאת מהירות הסיבוב שלהן, והורדנו לה את ההברגה עם משחזת זווית אחרת.

הסקוטצ’ הפוך. כרגע הנייר הוא 6″. יוחלף בהמשך אחרת יזיק לדיסק סקוטצ’

עגינה חזקה לשולחן

למחרטה יש עגינה חזקה של הtool rest איתו עובדים כשחורים בעץ. הסרנו את החלק האופקי, ונשארנו עם חור בקוטר 3 ס”מ שניתן לנעול בתוכו מוט כשלהו. בהתחלה חשבנו שננעל מקל מטאטא, אבל אז נזכרתי שיש לנו מוטות מתכת לניסויים על מחרטת המתכת שלנו. אז חרטתי מוט בגודל המתאים והכנתי מגרעת במוט שתכנס בדיוק לחור בשולחן העתידי.

מוט אלומיניום עם מגרעת

השולחן והרגל הנוספת

הכנו רגל נוספת מעץ שתשב על המשך העגינה בצורה טובה על הטרפז, ואותה חיברנו עם דבק וברגים לשולחן. לחיבור רגל האלומיניום קדחנו חור קטן במעט מהמגרעת ודחפנו בלחץ לתוך המשטח.

השולחן ללא רגל העץ הנוספת

השולחן עם רגל העץ הנוספת

ו… זהו! פשוט, לא?

פשוט ללטש את הפנים העליונות של השולחן כדי שיהיו חלקות לעבודה, ולכוון את כל המתקן הכי קרוב למשטח הליטוש שאפשר בלי לגעת בו. מכאן הדרך לליטוש עוברת בלבחור את החלק לבדיקה ולכוון את המהירות הרצויה של המחרטה.

מלטשת הדיסק החדשה מזווית של עבודה

כאן אפשר לשאול למה לא לקבע דיסק במקום המחרטה אם אפשר. אז החיסרון של דיסק (משחזת זווית) היא שהמהירות שלה קבועה ומהירה מדי לליטוש מדויק. למחרטה לעומת זאת יש הרבה יותר כוח, הרבה פחות מהירות ובנוסף 8-10 מהירויות (במחרטה שלנו, יש גם כאלו אלקטרוניות שבהן אפשר לברור מהירות ברזולוציה גדולה אף יותר), מה שעושה את עבודת הליטוש מאוד גמישה ורלוונטית לעבודות קטנות.