שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

מידות השולחן, מידת המסיביות שלו והאביזרים שיותקנו עליו, נגזרים מאופי ומאינטנסיביות השימוש, ולא פחות חשוב – מנתוני החלל בו הוא נמצא.

מי שיש לו (ולי אין) כלים כמו מסור שולחן או שולחן ראוטר, אולי ירצה כי השולחן יהיה בגובה שיאפשר גלילת העצים בהמשך לגובה שולחן המסור (מעין feeder). מי שעובד באופן קבוע עם מכשירים שולחניים כמו מקדחת עמוד, מסור נימה או משחזת שולחנית, ירצה להתחשב בהם ולקבע אותם לשולחן. מי שנוהג להשתמש בשולחן רק כדי להרכיב דלתות, כמו האלומינצ‘יק החביב עלי, עשוי להסתפק בשולחן קל אך גדול מאוד ומישורי באופן מאוד מדויק. מי שעובד עם כלים הדרושים הפעלת משקל הגוף, אולי יעדיף שולחן נמוך מזה המנגר קופסאות קטנות ומדויקות, ואם האחרון עובד בישיבה, אולי יתאים את גובה השולחן לכסא. מי שנהנה מחלל גדול לעבודה, ישמח לשולחן גדול, ואולי ירצה אפשרות לגשת לשולחן מכל אחת מצלעותיו.

אני מנגר בפינה במרפסת דירתנו, כל פעם משהו אחר ובאופן אחר, והשטח מוגבל, השולחן הישן ניצב מול חלון, והחדש – צמוד לקיר. כמי שמנסה לקחת את תחביב הנגרות שלו בפרופורציה, אין לי כלים חשמליים כבדים שיש לקבע לשולחן, מקבל בהבנה כי חלק מהניסורים יוזמנו ממחסן העצים, ואשתי קיבלה בהבנה שאת דלתות התריס למרפסת של הילדה, הדבקתי על הרצפה באמצע הסלון. גובהי 1.80 מ‘ ואני מנגר בעמידה. כל זה משאיר אותנו עם שולחן מינימלי ברוחב 60 ס“מ, באורך מטר וחצי ובגובה 90 ס“מ. אני ימני ולכן המלחציים יהיו קרובים לפינה השמאלית של חזית השולחן.

מחיר שולחן חובבים סביר מתחיל סביב 2,500 ₪, הנה אחד שדי דומה בתכניתו לשולחן שבניתי. למי שבונה לבד, קורות אורן 5/10 מוקצעות, הן בחירה סבירה – הרגליים משתי קורות מודבקות גב אל גב, לקורות האופקיות עשויה להספיק קורה יחידה.

לביז‘ו היתה במרפסת ערימת קרשים בחתך 3.2/9.2 ס“מ מהניסיון הראשון לבנות דלתות תריס, עוד כמה השלמות ויש רגליים וקושרות. כ– 250 ₪ לקרשים לפלטה העליונה ולכמה ברגים, ויש שולחן. אם הייתי צריך לקנות את כל הקרשים (עץ אורן פשוט), עלות העץ והברגים היתה כ– 500 ₪. עלות זוג מלחצי נגרות בסיסיים (ואפשר להסתפק בזוג אחד) החל מ– 250 ₪, ועוד נניח 100 ₪ ללכה או שמן לגימור, ולדבק נגרים.

השולחן להלן נבנה ברובו המכריע משאריות עץ שהיו מונחות במרפסת. קניתי קרש אחד ב– 25 ₪, ברגים ב– 50 ₪ ורגליות (שלא נוצלו) בכ– 20 ₪. קניתי מקדח אחד (יקר יחסית) בכמה עשרות ₪, ויתר הציוד והחומרים, עד רמת הלכה והדבק, שכבו בארון. סה“כ שילמתי סביב 100 ₪, ובהרבה עבודת כפיים.

בחרתי לעבוד בעיקר עם כלים ידניים. התחלתי בניסור ידני של מסגרת דלתות התריס. לקבלת קו ניסור ישר, עבדתי בשיטה הנקראת “knife wall”, לפיו יוצרים חריץ בעזרת מפסלת, המוליך את המסור בתחילת דרכו. יש לשים לב לעבוד ב– “waste side” (מצד החומר העודף).

צפוי כי קו הניסור ייצא ישר, וייתכן כי יסטה מהאנך, סטיה אותה מתקנים עם מקצוע ידני, רצוי על “shooting board”. למי שאין כלים כאלו, רצוי לסמן מראש בעיפרון קו ישר סביב הקרש, לבדוק לאחר הניסור, ולשייף עד להגעה לקו בכל צלעות הגדע. ראו גם את סרטו של פול סלרס. עוד נחזור לסדרת סרטים זו, בה הוא מדגים בנית שולחן נגרות (בעיצוב שונה לגמרי), בעזרת כמה כלים ידניים בסיסיים.

הדבקת הקורות האופקיות:

על הרצפה כמה קורות, אחוזות בכל כליבה, קטנה או גדולה, שיכולתי לשים עליה את ידי. על השולחן הישן קורה שנמצאה מעט מעוותת, והסרתי ממנה חומר בהקצעה, כדי שמישור המגע שלה עם הקורה אליה תודבק, יהיה אחיד:

שתיים מהקורות האופקיות ניסרתי ידנית לאורך, והדבקתי גב אל גב. התוצאה חייבה הקצעה מהותית, עד להגעה לתלתל עץ אחיד לכל רוחב הקורה. על הרצפה משמאל אחת הרגליים, עשויה 3 קורות 3.2/9.2 ס“מ מודבקות, כאשר הקורה האמצעית ארוכה יותר ותשמש כ“סין” (תקע) לשם חיבור לקורות האופקיות.

את השקעים (“גרז“), הכנתי עם מפסלת ופטיש (ועוד כלי קטן לסיוע בניקוי הנסורת מהשקעים). השיטה מוסברת בסרטון של פול סלרס, והיא מאפשרת עבודה די מדויקת. רוחב הגרז 32 מ“מ, רוחב המפסלת הרחבה שיש לי 12 מ“מ, לכן הכנתי שני חריצים מקבילים ובהמשך פיניתי את היתרה. כיוון שהצד הנגדי של הקורה לא יהיה גלוי לעין אחרי ההרכבה, חצבתי לכל העומק (6.4 ס“מ) מאותו הצד. אורך הקורה 9.2 ס“מ, אורך הגרז 7 ס“מ, בהתאם ניסרתי ויצרתי “כתף” בסין. הגוונים הצהובים בתמונה, הם מסופת האבק הנוראית של ספטמבר 2015 – חלונות המרפסת סגורים, המזגן בחדר הסמוך מופעל, מאוורר גדול גויס לעזרה – ואפשר לנגר בניחותא. היופי בנגרות ידנית הוא השקט היחסי (פרט לחבטות הפטיש בפרט ספציפי זה), ומיעוט האבק יחסית לניסור, קידוח ושיוף עם כלים חשמליים.

והנה אחד הניצבים באיזה שלב ביניים המסביר את מבנהו:

ניקוי הגרזים (שקעים) להתאמה סופית לסינים (תקעים), בעזרת שופין שטוח, לאחר סימון בעיפרון היכן הסין נתקע בהרכבת ניסיון ללא הפעלת כח רב:

והנה הרגליים לאחר הרכבה יבשה, ליד השולחן המאולתר הישן. קורות המשטח העליון של השולחן הישן, מיועדות להפוך לקורות קושרות בין רגלי השולחן החדש. רגלי השולחן החדש מסגירות את מקורן בפירוק של מסגרת – ראו את סימני מחברי הסין–וגרז הישנים.

שיטת הכנת הגרזים לעיל נראית מדויקת. דופן הגרז נראית ישרה לכל העומק מאחר ונתמכה ע“י המפסלת בעת החציבה, אבל – למעשה זו עבודה ביד חופשית, וכמו שבניסור ביד חופשית סביר שתהיה סטית–מה מהאנך, גם כאן המפסלת סטתה מעט מהאנך.

צילום פרידה משולחן הנגרות הישן והמאולתר, ששירת אותי נאמנה בכמה השנים האחרונות, לפני שהמשטח שלו נלקח להכנת הקושרות לשולחן החדש:

כדי לאפשר פירוק השולחן, שמשקלו צפוי להיות באיזור ה– 80 ק“ג, הוחלט להמשיך בחיבורי ברגים, למרות שהם נחשבים חזקים פחות מאשר חיבורי סין–וגרז. מקדחת עמוד–אין, אנכיות הקידוח נקבעה בסיוע פינת אחד הגרזים, שנודבה לשמש סרגל אנכי ב– 2 מישורים. הקידוח כאן הוא באחת הרגליים:

והנה אחת מקורות השולחן הישן, כלובה זמנית לשם קידוח

“הכל בעשר” – דיבלי עץ, עוקצים לסימון הקידוח בחלק השני, שופין עגול, מקדח ספירלי איכותי, ומקדח ארוך להמשך העבודה. על המקדח הארוך קשה לשלוט, לכן תחילת הקידוח נעשתה עם המקדח הרגיל.

שיטת העבודה היתה חיבור כל קורה בדיבל לרגל, כליבה, וקידוח הבורג השני באותה הקורה. כשניסיתי לקצר ולקדוח דרך הדיבל, סטה המקדח מצירו:

הרכבת ניסיון על יבש, החריצים לאומים נחצבו עם מפסלת בשיטה הידועה. שניים מהקרשים המרכיבים את הרגל האחורית, נלקחו מספת פוטון, ראו הפסים הבהירים במקומות שהיו הלייסטים:

ומראה כללי של בסיס השולחן לפני המשך העבודה.

לאחר שיוף מאוד מינורי, יושמה במברשת לכה שקופה על בסיס מים (שארית מפרויקט קודם). להשלמת הרגליים, ניקנו רגליות פילוס מסיביות. ברצפת המרפסת שיפוע לניקוז, הקרשים היו עקומים, וגם אני לא ניסרתי, קדחתי וחצבתי הכי מדויק. בסופו של דבר פילסתי את השולחן בעזרת פיסת דיקט, וכדי לבודד את העץ מהרצפה (ולנסות לעמם את חבטות הפטיש בעת עבודה עם מפסלות), ציפיתי את תחתית הרגליים בספוג “קומפריבנד” מהסוג שמשמש לבידוד אקוסטי מתחת לניצבי מחיצות גבס (גם זו שארית מקיר גבס שבניתי בבית).

הפלטה העליונה היתה אמורה להיות עשויה עץ מלא בעובי כ– 7 ס“מ, מודבקת מקורות בעמידה. עץ בוק התברר כיקר מדי, אורן באיכות משביעת רצון לא מצאתי, שולחן הנגרות הישן פורק לפני כחודש והידיים מבקשות עבודה. אז נפלו עיני על כמה דלתות מארון ישן, שגאלתי פעם ממכולה של שיפוצניק. על פי משקלן ועל פי מה שראיתי בקדחי הצירים ובמקומות שהתקלף הפורניר, הדלתות מסיביות ובנויות עץ אורן מלא. מידות הדלתות 50/120 ס“מ, קצת פחות ממה שרציתי.

אבל קדימה לעבודה, ראשית שיוף הלכה כדי שהדבק ייתפס. בהמשך הודבקו 3 פלטות זו על גבי זו, וחוזקו ב– 21 ברגים. המטרה היתה ש– 3 הפלטות יעבדו יחד מבחינה קונסטרוקטיבית.

לסיכום

והנה השולחן לאחר חיבור הפלטה לבסיס בברגים סמויים (הברגים בקוטר 6 מ“מ, קדחי הברגים בקורה בקוטר 10 מ“מ, לאפשר שינויי התפשטות והתכווצות של הפלטה יחסית לבסיס), והרכבה ראשונית של זוג המלחציים הקדמיים.

המשך העבודה על השולחן – שדרוג המלחציים, בדיקת אפשרות לזוג מלחציים נוסף, הוספת “שוקת“, מדף תחתון – באחד המדריכים הבאים.