הסיפור שלי עם גינות קהילתיות כבר לא קצר – לאורך 5 שנים של פעילות עבדתי בגינות רבות בחיפה ובלוד. ארבע מתוכן עזרתי להקים, וכמה מהן ליוויתי במשך שנים. עם הזמן למדתי לשים לב לקוים משותפים מסוימים בדינמיקה של העבודה – במאמר זה אנסה לשתף ברעיון/מודל שחשבתי עליו והוא קושר בין התפתחות הקהילה בגינה, המשאבים הקהילתיים והיחסים ביניהם. אשמח מאוד לקבל תגובות על המדריך כי הוא קצת שונה ויותר אמורפי ותכל׳ס כמו כל מדריך ומאמר זו ההזדמנות שלי לעבד את הדברים עם עצמי ו גם בפעם הראשונה ביחד איתכם, שאני תופס מכם כבעלי ניסיון וידע בתחום…

חיפאים אבל אופטימיים

הסיפור האישי שלי עם הגינות מתחיל בגינה הקהילתית של שכונת בת-גלים בחיפה. בגינה המופלאה הזו גיליתי את המושג קהילה מחדש על שלל המשמעויות שלו והדימויים החדשים שלפעמים באים איתו. סביב הגינה הזו הספקתי לראות קבוצות שנטשו או אימצו את הגינה והיא הראתה לי כמה פעמים שיש דפוסים בגינה שקורים לבד לבד ובאופן טבעי, בלי שאף אחד יזם אותם או התכוון אליהם. ביניהם גם כאלה שחוזרים ונשנים ושווה לעבוד איתם או לפחות להתייחס אליהם בפעילות שלנו. אז המנגנון שאנסה לתאר כאן הוא מעגלי (איך לא!?) ומורכב מ3 שלבים(!!!) של גיוס קהילה – לקיחת אחריות ותכנון – יצירת משאבים וחוזר חלילה.

זה המודל בגדול ועכשיו אנסה להסביר את השלבים והקשרים ביניהם כמו שאני תופס אותם.

גיוס קהילה ומיפוי צרכים

לפי כל הדוגמאות שאני מכיר התהליך הנכון להקמת גינה מתחיל בגיוס פעילים. המשאב הראשון שיש ל90% מהגינות הוא בן אדם אחד או 2 עם מוטיבציה יוצאת דופן, מה שידוע כ״משוגעים לדבר״. בשנים הראשונות של הגינה זהו משאב כמעט בלתי מתכלה והכי יקר ערך! עם זאת על משוגעים בלבד לא תקום גינה (וכשתקום לא תשרוד. באמת.) וחשוב מאוד להתחיל בגיוס פעילים נוספים. אם אין עדיין שטח מסוים יש להמשיך בחיפוש השטח ותכנונו – רוב הגינות שהתחילו דווקא בתכנון והצבת עובדות בשטח וגיסו פעילים קבועים רק אחרי התקשו מאד בהמשך. ראו את המודל החיפאי כדוגמא להצלחת הגישה של נתינת ההובלה לקהילה.

תהליך התכנון ולקיחת האחריות

לאחר גיוס הפעילים והגופים התומכים נכון להתחיל בבחינה ולמידה של הצרכים והחלומות שברצונם שהגינה הקהילתית תגשים להם. עם מיפוי הצרכים והצבת היעדים, עלינו לברר גם מה הם המשאבים העומדים לרשותנו ובעזרתם ליצור תכנון לגינה ותכנון פעילויות שנתי (בתחילת העבודה גם חצי שנה זה מספיק). התכנון חייב להיעשות בשיתוף עם התושבים כדי שאלו יהיו מחוייבים לו והצלחתו תהיה הצלחתם, לא פחות!

הגינות הקהילתיות בשביל רבים הן שטח בו יוכלו להגשים חלומות. לפעמים חלקנו מגלים על חלומות שלא ידענו שיש לנו, אבל כדי שנוכל לעבוד במשותף כקהילה להגשמת החלומות האלו נדרשת עבודה משותפת והסכמה על דרכי הפעולה. התוכנית מגלמת את כל מה שהסכמנו עליו ומה צריך לעשות בשביל זה ופחות או יותר מתי. על פעולת התיכנון המשותף ותכנון משתף קהילה שווה לכתוב ספר שלם וחסר לנו על זה בעיני יותר חומר באתר(!) וממה שאני מכיר באינטרנט בכלל, יש חומר קיים אך לא מספיק, נגיעה אחת של אסף בנושא תמצאו כאן.

מצד המשאבים בפשטות – יש להוסיף לתוכנית יצירה של משאבים חדשים שאנחנו רוצים ותחזוקת הקיים. אתן דוגמא למספר משאבים והתחזוקה השוטפת שלהם כדי להבהיר את הכוונה-

תכנון משותף – מפגש ראשון לגיבוש החזון

ערוגת ירקות – שתילה, עישוב, קטיף, דישון, טיפול במחלות וכד׳
עצים – גיזום, דישון, קטיף, טיפול במחלות.
קשר עם המתנ״ס והעיריה – כינוס שולחן עגול אחת לחצי שנה עם מקבלי החלטות בקהילה-
פינת ישיבה – שמירה על הניקיון ותחזוקה לעיתים רחוקות-ֿ
שבילים – סידור ועישוב אחת לתקופה של 3-4 חודשים.-
מסורת של קבלת שבת קהילתית – ארגון, תזכורות, סידור השטח אחרי ועוד…

כל אלו הם אמצעי ייצור ומשאבים כמעט בלתי מתכלים שיש לנו בגינה ובכל זאת הם ידרשו תחזוקה וחלקם כמו ערוגת הירקות אפילו הרבה ממנה במהלך השנה. בתכנון של הגינה חשוב שנבין אם נוכל להתמודד עם תחזוקה זו ולתכנן שיישאר לנו מספיק זמן גם לדברים אחרים, זהו.

הוצאת התוכנית לפועל ויצירת המשאבים

משאבים של קהילה ושל גינה הם ממש לא רק המשאבים הפיזיים שלה, להיפך, ככל שהמשאבים ואמצעי הייצור הפיזיים שלנו יצמחו נצטרך לפתח יותר משאבים תרבותיים כדי לנהל אותם. סתם כדוגמא – קוד התנהגות לפיו פעילי הגינה יברכו אחד את השני לשלום ולא יתביישו לבקש עזרה אחד מהשני הוא משאב חשוב שהתחזוקה שלו מורכבת, I shit you not!
כדי שנבין על מה מדובר, הנה כמה דוגמאות למשאבים שונים שהם הבסיס לכמעט כל הגינות הקהילתיות –

אמצעי יצור (חממה, תנור, קומפוסטר, כלי עבודה)
קשרים למוסדות/ פעילים (מתנ״ס, עיתון, ועד השכונה, תורמים)
מסורות קהילתיות (קבלת שבת, חגים)
תרבות ארגונית (קופת גינה, תקנון, אורגניות של קבוצה וקודים חברתיים)
נסיון מצטבר של הפעילים
מוניטין בשכונה
מתקנים (שבילים, פינות ישיבה, גדר, ערוגה מוגבהת)
מגוון ביולוגי מפותח
ערכים עיצוביים (קשתות, פסיפס, תכנון השטח, פרחים מיוחדים)

קצת צל מתחת לחרוב בן 4 איפשר סדנא לקליעה ממחטי אורן

משאבים אלו אחרי שנשיג אותם ישנו פעם אחר פעם את החוויה והאופי של הגינה, בשילוב עם שינויים בהרכב הפעילים שמצטרפים, נוטשים ומשתנים – זוג שנפרד, זוג שילד, תחומי עניין משתנים ועוד. בתקופה זו בה אנחנו כביכול רק עובדים כדי לממש את התכנון, בפעילות ״שגרתית״ אנו משנים את הסביבה ובעצם כבר עובדים עם קהילה טיפה שונה על גינה טיפה שונה ממה שהתחלנו. חשוב גם להבין שעצם יצירת המשאבים מכשירה את הקרקע לחלומות הבאים שהגינה תוכל להגשים, צל של עץ יוכל לתת למישהו השראה לבניית ערסל, ציוד נגרות יאפשר לאנשים להעז להגשים חלומות לבניה בעץ ועוד ועוד.

וחוזר חלילה

תוך כדי שהשינויים קורים בגינה, אנחנו מתחילים לראות פירות מעמלנו, יש ״שגרה״ מסוימת של פעילות ואולי אפילו קצת תחושה של שפע. זה הזמן לשים לב שלא נפספס את הפעילים העתידיים של הגינה כי תהליך הגיוס שיניע את המעגל הבא לפי המודל בתכל׳ס נמשך כל הזמן. איך מצרפים פעילים חדשים? – הנגשת הפעילות של הגינה על ידי שמירה על אסתטיקה בסיסית וחזות מזמינה, לוח מודעות או שלט כניסה, הסבר קצר ופרטים ליצירת קשר הם התחלה טובה. אירועים בגינה, הזמנה של בתי ספר וגנים בליווי ההורים(!), אירוח סדנאות ורעיונות אחרים שיש לכם יעבדו גם הם. עם כל זה בעיני הדבר שמביא הכי הרבה תוצאות ופעילים רציניים הוא הסברת פנים ל״מתעניינים״ – אותם אנשים מהסביבה שרואים את העבודה שלכם, מביעים סקרנות, הערכה ולפעמים רצון להשתתף.

מדגמנים חלומות ויצירת משאבים בבת גלים

יאללה, סגרנו מעגל וקרה הרבה בגינה, עמדנו ביעדים שלנו והשגנו משאבים, יש איתנו פעילים חדשים וגם לנו כבר מתחילים לעלות רעיונות וחלומות על מה היינו רוצים לעשות הלאה, חלק מדפוסי הגינה שהכרנו בהתחלה השתנו וחלק למדנו כבר לזהות. כל אלו יצטרכו לבוא לידי ביטוי כשנרגיש בצורך לשבת ולתכנן מחדש – התכנון כפי שכבר הזכרתי לא נועד רק כדי לייצר לנו וודאות או מסגרת ויעדים אלא בעיקר ככלי לשיתוף הפעילים ורתימה שלהם לרצונות והצרכים אחד של השני. גינה בה יש 3 פעילים לא צריכה לכתוב תוכנית אלא לנהל שיחה במהלך אחת ההפסקות מהעבודה ולהגיע להסכמות. קהילה גדולה לעומת זאת כן צריכה תוכנית ברורה שהיא התוצר של תהליך שמחבר בין מטרות שונות ומגשר על פערים בין רצונות הפעילים והמציאות. תוכנית כזו כן תגדיר יעדים ומסגרת ברורה מאד של דרכי פעולה ועדיין גם בקהילה של 300 איש התכנון הוא לא רק התוכנית הכתובה אלא ההתכווננות והשפה המשותפת שנוצרים בתהליך כתיבתה המשותף.

המהלך המתואר פה יכול לגמרי להמשיך לנצח והוא יביא איתו לפיתוח והתרחבות הקהילה ויאפשר לה להתקיים לאורך שנים רבות.

זהו ?

הדינמיקה היא עניין חמקמק ושלא מדברים עליו מספיק, לא הדינמיקה בין חברי הקהילה ובטח לא זו שבין הקהילה וצרכיה לגינה ולמשאבים שהיא יכולה לספק. בטח אפשר היה לתמצת את כל המאמר באמירה ״תבואו עם ראש פתוח״ אבל למרות הטבעיות של התהליכים האלו אנחנו רואים גינות שבהן הדברים תקועים והקהילה נוטשת ואני מציע לבחון אם לא הופר האיזון שמניע את המנגנון הזה –> יצירת משאבים – גיוס קהילה – ותכנון מחדש.
בעיני ראיתי איך בכוחו של המנגנון הזה לחדש את החיים בגינות שכמעט ננטשו ויותר חשוב לשמר את החיוניות והחיים בגינות שמתפקדות לאורך זמן רב.

אני כותב את זה תמיד אבל הפעם במיוחד מכיוון שזה מאמר על משהו אמורפי ולא מדריך עשה זאת בעצמך סטנדרטי – אשמח לשמוע את הדעה והמחשבות של עוד אנשים שהתנסו בתהליכים דומים, זה יוסיף המון.
תודה.