לפני כשבוע, נחנך באופן לא רשמי פרוייקט חשוב בטבעון – מגרש האוצרות. הוא חשוב משתי סיבות. ראשית, הרעיון – להקטין את כמויות הפסולת הגושית שיוצאת מטבעון למזבלות ומשם למטמנות, על ידי הצלת חומר גלם איכותי (עץ, ברזל, ופסולת בניין אחרת במצב טוב ושמיש) והחזרתו לשימוש. מגרש האוצרות משמש כמעין מטווח, אליו מגיעים חומרים (בצורה סלקטיבית) וממנו אנשים באים לאסוף. מגרש האוצרות בעצם משלים את הסדנא הקהילתית לקיימות. הסיבה השנייה שמגרש האוצרות הוא פרויקט חשוב היא שהוא מאגד סביבו גופים רשמיים שבדרך כלל לא שותפים בפעילות רדיקלית שכזו (עם הידיים בזבל, תרתי משמע) – בית ספר תיכון אורט “גרינברג”, רשת המתנ”סים בקריית טבעון ואפילו המועצה המקומית נתנה לנו פוש קטן. כל זה, כמובן, לא היה יכול להעשות בלי כמה פעילים מסורים מהקהילה.

בכל מקרה, על מנת לחנוך את הפרוייקט, החלטנו לקיים סדנא שתעביר את המשמעות והחשיבות של יצירת מוצרים שימושיים מפסולת שנאספה מהרחובות, שזהו בדיוק מטרת המגרש ואופי הפעילות שלו. כעת נציג את התכנון לאדנית שבנינו (בנינו 12 כאלו בו זמנית בפעילות), עם מעט תמונות מהסדנא עצמה כחלק מהתיעוד של התהליך.

פירוק המשטח

מכל משטח תצא בערך אדנית אחת כזו, במידה ותצליחו לשלוף את רוב הקרשים מהמשטח שלמים. איך עושים את זה? בונים חולץ משטחים כזה. חשוב לומר שכל משטח שונה במצבו, ברוחב הקרשים ועוד כך שכל אדנית תצא קצת שונה.

אני מדגים את חולץ המשטחים

הטרפזים הרוחביים

מה שקבע את צורת האדנת היה, בתכנון הזה, רוחב הקרשים. בדרך כלל במשטחים כל הקרשים פחות או יותר זהים ברוחבם ואורכם. הבסיס הקטן של הטרפז הצידי (זה שסוגר את רוחב האדנית) נמדד, בכל אחת מהאדניות, לפי רוחב של שני קרשים. מכאן, היה צריך למדוד זווית של 15 מעלות, ולחתוך גובה אדנית בעומק של שלושה קרשים. מה שנשאר הוא טרפז בעל רוחב בסיס של רוחב 2 קרשים, גובה של רוחב 3 קרשים, וחתוך בזויות של 15 מעלות. על מנת לחזק את הטרפז חתכנו קרש נוסף (לא חייב להיות אסטתי) מעט קצר יותר מעומק האדנית, מרחנו בדבק נגרים ומסמרנו לטרפז עצמו, כשהרווח ממוקם למעלה (כדי שלא יראו אחרי שהאדנית מלאה באדמה. צריך, כמובן, שני טרפזים כאלו לכל אדנית.

כך נראה טרפז לפני שחתכנו אותו

טרפז מוכן על ערימת הקרשים שלו

אורך האדנית

מכאן, זה כבר ממש ממש פשוט. לוקחים את כל הקרשים שנשארו, ובודקים מה האורך הארוך ביותר שאפשרי ליצור לאדנית. בעיקרון, יהיו שני קרשים בבסיס הטרפז (ראו סעיף קודם), ושלושה קרשים בכל אחד מהצדדים, סה”כ שמונה קרשים באותו אורך שייצרו את אורך האדנית.

חיבור של הכל ביחד

כעת נותר רק לחבר. מורחים דבק לפני כל מסמר, ומחברים קודם את הקרשים של התחתית (הופכים את הטרפז על בסיסו הרחב) ואחר כך עובדים על הצדדים. אין צורך לקדוח חורי ניקוז, יש מספיק חריצים באופן טבעי בין הקרשים.

קודם שני הקרשים של התחתית

אחר-כך מהצדדים

סילר לשמור על העץ

בעיקרון, לא חובה לשים שום דבר על האדנית במצב זה, והיא יכולה בשקט להחזיק כמה שנים טובות, ואולי אפילו עשרים אם לא מזיזים אותה יותר מדי. אבל סילר כזה כן יכול לתת לה עוד כמה שנים, וגם להעמיק לה קצת את המראה. כדאי ללטש את האדנית, לפחות כלפי חוץ, עם נייר 40, על מנת להוריד חלקים רופפים.

מורחים סילר בתוך האדנית, ליתר ביטחון

ו..זהו

אדנית מוכנה ושתולה

Save