שנים אני מחכה לכל הזדמנות טבעית או פחות טבעית לרבוץ בבוץ. יש סיכוי שאבותיי הקדמונים היו היפופותמים.תמיד חשבתי שזה בטח משהו שמיוחד רק לי, אבל בשנים האחרונות אני פוגש יותר ויותר ילדים ומבוגרים בסדנאות ושיעורים שאני מעביר, שמאוד נהנים מהעבודה והפיסול בבוץ . אפילו אלו שבהתחלה אומרים איכס… ו”זה לא בשבילי”  לאט לאט מוצאים את הדרך ומתמגנטים לבוץ.

כשהתחלתי להתעניין בנושא שוב מאז ימי הגן העליזים, הגעתי למקדש הבוץ בארץ – לוטן. ביקרתי כמה פעמים באופן לא רשמי, הסתובבתי נפעם בפארק המשחקים המדהים שנבנה שם ולא יכולתי כבר לחכות להתחיל להתפלש בבוץ.

בסוף העשור הראשון של המילניום התחלתי ללמד במסגרות של חינוך מיוחד וניסיתי להכניס את העבודה בבוץ לחלק מה”חומר הנלמד”. מהר מאוד הבנתי שבבתי ספר יסודיים רגילים לא אקבל הזדמנות להתנסות בתחום ולכן פניתי למסגרות אלטרנטיביות. שם פגשתי צמא לעבודה באדמה, בגינון ומגוון רחב של תחומים שקסמו לי מאוד.

התחלתי להתנסות עם הילדים בחלקה הקטנה שניתנה לי בבית ספר הדמוקרטי בכפר הירוק לפני כמה שנים. כעבור שנתיים עברתי ללמד בצפון בבית ספר מיוחד בלב החורש הים תיכוני בקיבוץ צבעון. בבית הספר לימדנו כל מיני שיעורים מיוחדים.

אחד מהם היה של איתן שקד, שהפך לחברי הטוב, שפשוט נקרא “בוץ”. איתן הגיע עם משפחתו לצפון אחרי 14 שנים שלימד בבית הספר הדמוקרטי בערד. אחרי ניסיון עשיר בעבודה באדמה ואינספור ניסיונות, הוא פיתח שיטה נהדרת לפיסול עדין ומיוחד. לשמחתי התאפשר לי להצטרף לתלמידים שבחרו בשיעור וללמוד ממנו את מלאכת ההכנה של העיסה, הפיסול ועוד רעיונות במהלך. הכנת התערובת יחסית פשוטה אך קשה להסבר בצורה מדויקת, בשל השוני בסוג האדמה וכמות החרסית בה. החרסית גורמת לגבישי האדמה להדבק אלו לאלו ונותנת לסוג האדמה את צבעו הייחודי.

בדרך כלל אני מכין את התערובת בשילוב של נייר גרוס. במשך 3 השנים האחרונות נעזרתי במזכירת היישוב ששמרה לי שקיות שהתמלאו ברסיסי נייר דוחות כספיים ופרוטוקולים, בכל משרד או רשות/מועצה ישמחו לתרום לכם מאגף ניהול חשבונות. (הם חייבים לגרוס).

איך מכינים?

לוקחים דלי של 18 ליטר , רצוי במצב משומש, וממלאים מים בגובה 10 ס”מ בערך. דוחסים כמות גדולה של נייר גרוס (או רצועות דקות של עיתונים ) עד שכל הנייר טבול במים והוא מושרה בו. ניתן להשרות במים למשך שעה ועד יום לפני העבודה. זה מרכך את הסיבים ומקל על עבודת הלישה לאחר מכן.

מערבל צבע – זה מה שמבקשים בחנות

לא חייבים להשרות בשל העובדה שאנחנו עומדים לטחון את הנייר והמים במערבל צבע פשוט המחובר למברגה או מקדחה. טוחנים עד לקבלת עיסה אחידה ודביקה. חשוב להקפיד שלא יהיו יותר מידי מים.

איך יודעים ? פשוט לוחצים על העיסה. אם יוצאים מים סימן שיש יותר מידי. אפשרות אחת – לרוקן מעט מהמים, אפשרות שנייה להוסיף נייר ולהטביע אותו במים עד שיספח את כולם.

אחרי שמקבלים עיסת נייר במרקם אחיד פחות או יותר מרוקנים את העיסה לגיגית רחבה ומשטחים את העיסה בתחתית הגיגית. עכשיו מגיע החלק המפתיע – מפזרים אדמה מסוננת (בלי אבנים ומקלות ) על עיסת הנייר הטחונה ומתחילים לערבב. כמה להוסיף? מאוד תלוי בסוג האדמה שלכם ובכמות המים שטחנתם עם הנייר. פירורי האדמה צריכים להיכנס לעיסת הנייר בעזרת הלישה המאסיבית. פה אין קיצורי דרך, חייבים ידנית, וזו עבודה הדורשת הפעלה מרובת שרירים (מצוין למי שמחשיב עצמו ילד). לוקחים כל פעם גוש של נייר ומפזרים עליו אדמה בנדיבות. לשים ולשים עד שמתקבלת תערובת אלסטית המזכירה בגמישותה פלסטלינה ממש. השאיפה היא להגיע למצב שבו הנייר והאדמה הופכים לאחד ואין בכלל עודפי מים. לאחר לישה של כמה דקות טובות אפשר להכין כדורים קטנים לעבודה נוחה יותר בהמשך.

עבודה ברזולוציה גבוהה

החומר המוכן מאוד נעים וידידותי לעבודה. ניתן לפסל בו בצורה עדינה מאוד, החל מצעצועים קטנים, חיות, משחקי לוח, שחמט, שלטים לבית ואפילו טירת ארמון מלבנים זעירות, כמו שהכינו הילדים לפרויקט סוף שנה בבית ספר שבילי יער בצבעון.

העבודה בבוץ ונייר מגיעה לרמות דיוק ופיסול עדינות ביותר, ואינה דורשת שריפה בתנור כלשהו.. מה שעוד מדהים בחומר הזה היא הקשיחות שלו. לאחר כמה ימים, רצוי בצל, המים מתאדים והחומר מתכווץ והופך נוקשה מאוד ועמיד אפילו מנפילה מגובה רב. פעמים רבות אני מתחיל סדנה בכך שאני לוקח עבודה שהכנתי ומפיל אותה לרצפה כאילו בטעות. תמיד יש השתאות ו”אוווווויייי” שנזרק לאוויר , מיד אני מסביר עד כמה חזק החומר ונותן למי שרוצה אפשרות לנסות לשבור אותו.

עוד דברים שניסיתי לבנות מהחומר המיוחד הזה הם תנורי “רוקט סטוב” קטנים שעבדו מצוין והפתיעו גם אותי ביעילות שלהם. קערות, חנוכיות ופתיליות שמן הם חלק קטן מאוסף יצירות שהולך ונערם אצלי במהלך השנים. היצירות הוותיקות שהן בנות ארבע שנים בערך אינן מאבדות מצורתן ונראות כחדשות ומידי שנה אנו מדליקים את חנוכיית הבוץ בצורת תמנון שבניתי באותו שיעור עם איתן.

Save

Save