באלת קש נקשרת אצלי תמיד עם האורווה בקיבוץ שבו גדלתי. הריח הזה, הקש המפוזר על האספלט מחוץ לגורן שאחסן את החבילות אחת על השנייה עד לממדי גובה מרשימים ביותר הולך איתי תמיד. כילד נהגנו להשתמש בקש בעיקר בפסח בבניית טאבון מלבני אדמה ובחג שבועות, חג הקציר, כתפאורה לחג. אף פעם לא באמת התוודעתי אליו ואל איכויותיו.

כעבור כמה שנים נתקלתי בו שוב, איך לא, בעבודה בבוץ. ערימות הקש המפוזרות, הקש הטבול באדמה החרסיתית החזירו אותי לילדותי והזרימו דם טרי ורענן בעורקיי.

הקש נקצר יחד עם השיבולים, אלא שהן נאספות במכונה אחרת שקוטמת את השיבולים כבר בשלב הקציר בשדה. בעצם הגבעול של החיטה הוא הקש, והוא מושאר להתייבש מספר שבועות בשטח השדה בערימות ארוכות מצד אחד של השדה לצידו השני. את הקש היבש אורזים כיום בשתי צורות עיקריות. או בלבנים גדולות/קטנות המכונות גם בשפה העממית בַּאלה (בערבית – קובייה) או בעיגולים מאורכים שזורים בחוט פלסטיק שחור.

רוב הקש מיועד כריפוד מכלאות של בעלי חיים או מאכל של סוסים. לאחרונה גובר זרם המבקש להשים ידו על חבילות קש (רצוי קטנות יותר, שאפשר לסחוב) לצורכי בנייה. הבאלות הקטנות יותר מגיעות בגדלים של 60X 40 X40 ס”מ ויש גם ארוכות יותר באורך של 80 ועד 100 ס”מ. ישנן גם באלות חציר, המורכבות מצמחים, קטניות או צמחים עשבוניים אחרים, אשר נקצרו, יובשו ואוחסנו כדי לשמש מזון לבעלי חיים. (*בסוף יש המלצה למגדל שמוכר קש בכמויות קטנות).

לפני שנבחר מקום ונתחיל בעבודה חשוב לדאוג למיקום בסמוך לאפשרות חיבור השקיה בטפטוף. שיטת הגידול בבאלות קש נשענת במידה רבה על השימוש בטפטוף, בהשקיה איטית לאורך זמן ואיננה מתאימה למי שאין באפשרותו להשקות בטפטוף.

לאחר שבחרנו מקום (יכול להיות גם באמצע גינה קודמת שעשינו והתעייפנו מלעבד), וידאנו שמערכת ההשקיה זמינה לשימוש, ננקה את השטח מעשביה, בעיקר עם מעדר. קוצרים את העשבים הגבוהים ומתחחים מעט את הקרקע לאפשר לעודפי המים לחלחל מהחבילות, פורסים קרטונים שטוחים לפי צורת הערוגה. רגע של גיאומטריה, אם כי למי שעדין סוחב טראומה משיעורי חשבון, זה ממש לא עקרוני. כשמתכננים ערוגות כדאי לנצל את שטח הפנים בצורה מיטבית ולנסות להשתמש בכמה שיותר פאות לשתילה. את הבאלות ניתן לסדר בצורת ריבוע. בחלל שייווצר במרכז אני ממליץ למלא בפסולת אורגנית ולהפוך אותו לקומפוסטר, שיתמלא לאט לאט ויכוסה בשכבות של חומר אורגני רטוב מהמטבח וקש יבש. לכן ממליץ על צורה של 11 באלות בקומה,  עם 3 תאים פנימיים. תא אחד קומפוסטר פעיל אליו נשליך את השאריות האורגניות שלנו, השני מכיל חומר יבש והשלישי ריק, בו נשתמש כאשר תא הקומפוסט הפעיל יתמלא ונרצה להניח לו להתקמפסט בשקט כחודש עד לקבלת קומפוסט משובח לגינה.

מילוי קומפוסט בדירוג מתחילים בתא 1 ולאחר חודשיים שלושה מכסים בקש ועוברים לתא 2. לאחר חודש בערך ניתן או לרוקן את התא המוכן לגינה או לכסות בעוד קש ולהתחיל למלא מחדש.

שלוש ארבע ולעבודה

אחרי פריסת הקרטונים בצורה שבחרנו נמקם את החבילות בצמוד אחת לשנייה. נשתדל לבנות בחפיפה ללא רווחים. את החבילות נחזק בחוט ברזל דק שיקיף אותן מבחוץ בשני גבהים שונים וייצור לחץ כלפי פנים. בסוף נמתח עם פלאייר למתיחה טובה. קומה שנייה מומלץ מאוד לעשות אם כי לא חובה. משפר מאוד את הנגישות ומגביהה את פני הערוגה לגובה שלא צריך ממש להתכופף. מומלץ לאנשים עם בעיות בגב. גם את הקומה השנייה נהדק עם חוט ברזל ונחזק עם פלאייר.

לאחר מכן נפרוס את מערכת הטפטוף מלמעלה כאשר צינורות הטפטוף עוברים במרכז החבילה. השלב הבא הוא פיזור קומפוסט בנדיבות עד לכיסוי חבילת הקש בחלקה עליון ופיזור אדמה מקומית מעל. אדמה יכולה להיות בגובה של 3-5 ס”מ. כמובן שהצדדים עלולים מעט להישפך, לא נורא..

בשלב הזה צריך לגייס משאית סבלנות ולהרוות את החבילות מעתה לעוד שבועיים ב 15 דקות של השקיה (כל יום) בטפטפות 2 ליטר לשעה + הוספת דשן אורגני נוזלי שאפשר להכין לבד מהומוס או קומפוסט ביתי. אם אין וממש חייבים אז אפשר לקנות קומפוסט ממשתלה ולהשרות בדלי מים למשך יומיים שלושה. את הנוזל העשיר בחומרי הזנה נזליף מלמעלה על החבילות, לאט לאט. להחדיר את החומרים עם המים לתוך עומקי החבילות.

פריסת מערכת ההשקייה בטפטוף

קומפוסט מעורבב מזבל פרות ולולים

טדאאאאם – אחרי שבועיים הערוגה מוכנה

בהצלחה.

לסיכום- המדריך נערך שוב ופורסם עם תמונות חדשות.

אני מביע התנצלותי על הפגיעה בצנעת הפרט בעבור מי שנפגע מפרסום התמונות. זכויות היוצר לא נפגעו . מטרת המדריך הייתה לתת רעיון ולהמחיש אותו הלכה למעשה בצורה מוחשית. לאחר כמה חודשים טובים שביקרתי את הערוגות חלק מהצמחים בעיקר החצילים והפרחים צמחו מעולה וחלק פורקו על ידי מעשי ונדאליזם/ חקר של הדור הצעיר כפי הנראה. מהתוצאות בשטח אפשר היה להניח שערוגת קש בגובה של באלה אחת תהיה בטוחה יותר ולא תוכל ליפול או להתפרק בשלב מוקדם.