בסדרת המדריכים הבאה עלינו לטובה אסביר כיצד לבנות שלושה דגמים של מושבים פרקטיים פשוטים מצמיגים. העבודה עם צמיגים עשויה לנבוע מצורך (חוסר בתקציב, למשל) או רצון (לעשות שימוש חוזר בפסולת). לצמיגים יש חסרונות לא מעטים כמו הנפח הגדול שהם תופסים והגמישות הרבה שמקשה על צביעה הולמת (כמו שתראו בהמשך), אך יש גם יתרונות כמו החוזק הרב ביחס לאותה הגמישות מה שמקנה מבנה בעל אלסטיות רבה, והופך את המושב, בהנחה שהוא מתוכנן נכון, לכזה שמתאים את עצמו למשתמש, במקום המבנה הקשיח של פלסטיקים, מתכות וסוגי עץ למיניהם.

אל הפרוייקט הזה הגענו דרך הצורך לייצר מספר מושבים רב יחסית, במה שעד היום קראנו לו (בסדנא הקהילתית לקיימות באורט טבעון) חדר חשיבה יצירתית, ומשנה הבאה הוא ייקרא (וישמש אותנו כ) הפאבלאב שלנו (דהיינו, מרכז לייצור דיגיטלי – מדפסות תלת מימד ומחשבים בעיקר אבל לא רק). חדר החשיבה היצירתית צריך להיות חדר מנוחה מהסדנא, וסוג של אנטיתזה – אם הסדנא מלאה באבק, רועשת וללא מנוחה, החדר הזה צריך להיות נקי, שקט ונוח, תוך כדי שהוא משרת את הרעיון הפדגוגי של עידוד חשיבה יצירתית.

הדבר הראשון שעלה לי בראש היא מתודה לביקורת בונה וחשיבה יצירתית שלמדתי בתנועת הנוער כמדריך, ואני משתמש בה עד היום בקורסי הפרמקלצ’ר ובהוראה – כובעי החשיבה של דה-בונו (על כך במאמר נפרד בעתיד הלא רחוק; אם בכל זאת מדגדג לכם לקרוא עוד – מוזמנים לעשות זאת כאן). הרעיון היה להמיר את הכובעים במושבים. לצורך זה נדרשים שישה מושבים זהים בצבעים שונים.
החוסר בתקציב והרצון לעשות שימוש חוזר במה שיש, בתקופה שבפייסבוק באותו זמן רצו תמונות של סדנאות על הדומים מצמיגים על גלגלים, הביא אותי לרתום את העגלה, לנסוע לפנצ’ריה הקרובה, ולהעמיס אותה בצמיגים באותו הגודל (חשוב, כדי ליצור מושבים דומים יחסית).

תכנון בשלבים

מפה לשם, התחלתי בעבודה, כשלאורך התכנון והביצוע עוזרים לי תלמידים ובוגרים מזדמנים מבית הספר והקהילה בתכנון המתגלגל של המושבים. התחלנו להניח צמיגים אחד על השני, בחיתוכים שונים, לפרוס צמיגים לפרוסות ולעשות שתי וערב, בקיצור – חגיגת ניסויים בחומר (החלק הכי כיף בפועל). בסופו של דבר, בסיס המושבים, לאחר מספר נסיונות (כמו שאתם יכולים לראות בתמונה הבאה) שגם קלע לגובה הנדרש וגם היה מספיק נוח, היה שני צמיגים אחד על השני עם משענת בזוית (עוד נדבר על המשענת).

לחבר בין צמיגים זה יחסית קל. בורג סיבית רגיל (עדיף עבה יחסית, וארוך ככל הנדרש כדי לעבור דרך הצמיגים) יכול בקלות להצמיד צמיגים. אם הצמיג ישן, הבורג בעל ראש קטן או דק, או אם אתם חוששים שהוא יקרע מסיבה כשלהי, אפשר להוסיף דיסקית (שייבה) לפני ההברגה.

חיתוך צמיגים זה כבר סיפור אחר, מאחר והצמיג (שגם הגומי שלו עבה) מכיל שתי חישוקי ברזל עבים בטבעות הפנימיות (מה שיושב על הג’אנט בלחץ) ועוד רשתות ברזל מרובדות בתוך הגומי. אחרי הרבה ניסיונות הגענו לנוסחה של קדיחת חורי כניסה עם מקדחה ומקדח 10 בנקודות אסטרטגיות, חיתוך בין חורי הכניסה עם מסור אנכי (ג’יגסו) ולאחר מכן חיתוך כבלי הברזל עם תוכי (קאטר ענק). מצאו את הדרך הנוחה לכם, אבל בכל מקרה – אל תנסו לחתוך את הצמיג עם כלי שמסתובב מהר מדי (לדוגמא משחזת זווית), אחרת הוא ישרוף את הצמיג. זה לא עושה נזק לצמיג או לכלי יותר מדי, אבל זה מלכלך, מסריח ופוגע בבריאות שלכם.

תחתית וגלגלים

התחתית נחתכה כעיגול מתוך לוח OSB 19 מ”מ (עובי הכרחי בשימוש בחומר הזה) כי היה לנו. אם הייתי צריך לקנות חומר ייעודי, הייתי קונה סנדוויץ במקום (את העובי הייתי משאיר, לייתר ביטחון). את הגלגלים חיברנו על פרופיל 5×5 בגדול, למרות שאפשר גם ללוח עצמו. הדרך לחבר אותם היא לקדוח חור קטן במ”מ אחד מהציר האנכי של הגלגל, ואז לדחוף אותו לתוך החור בלחץ עם מכות פטיש.

משענת ומכסה

התאמת המשענת היא תהליך של ניסוי וטעיה. אנחנו הגענו לנוסחה הזאת: מוציאים שליש מצמיג מאותו הגודל כך שנשארת קשת עשוייה משני שליש צמיג. לחתיכה הזאת יצרנו מגרעות אלכסונית שעזרו לנו להלביש אותה על הצמיג העליון. אז לקחנו את הקשת, פתחנו אותה בחוזקה משני צדדיו של הצמיג העליון, ומיקמנו אותו בזווית המתאימה (אותה בחנו כמה פעמים לפני והעתקנו ממושב למושב בהצלחה יחסית). מכאן, כמו שאפשר לראות בתמונות למטה, חיזקנו בברגים מכל הכיוונים בחפיפה שבין הקשת לצמיג העליון.

אז התיישבנו. המשענת החזיקה יפה, אך הגמישות של הצמיגים שיחקה לרעתנו והרגישה שהגב עובד קצת יותר מדי. אז החלטנו להקשיח במידה מסוימת את המשענת והוספנו קרשים אנכיים בין הצמיג העליון לקשת בתוכה (שניים או שלושה, תלוי בקרשים ובגודל המפתח של הקשת) כמו שאפשר לראות בארבעה מתוך ששת המושבים בתמונה שלמטה. החיבור בין הקרשים לצמיגים נעשה מבתוך הצמיג העליון, ומעל הקשת. לצורך החיבור בתוך הצמיגים כדאי להשתמש במאריך הברגה גמיש, כדי שיהיה אפשר להבריג בנוחות יחסית מלמטה למעלה.

המכסים למושב עצמו, מלמעלה, גם הם נחתכו מפלטת OSB 19 מ”מ.

צביעה

הגענו לשלב הצבע, וכאן היה עלינו להשקיע מחשבה בצבע המתאים לצביעת הצמיגים. כאמור, הצמיגים הם אלסטיים, בצבע שלא יוכל להמתח יחד עם הצמיג ייסדק ברגע הראשון שישבו עליו. לכן השקענו במיכלי צבע בתרסיס (הפירמה נראית בקטן בתמונה, לא נעשה יותר פרסומת מזאת) יקרים יחסית שחשבנו שעשויים להצליח במשימה. חשוב מאוד לרסס את הצבע ולא לצבוע במברשת (ריסוס לא חייב להיות ממיכל חד-פעמי, אפשר לעבוד עם מרססת צבע פניאומטית או חשמלית שהם כלים מומלצים כי הם זולים  – חוץ מעלות הקומפרסור בריסוס פניאומטי – יחסית לעבודה שהם עושים, שאין לה תחליף באיכות אבל גם לא במהירות. ברגע שתתחילו להשתמש במרססת צבע, לא תרצו לחזור למברשת). למה בריסוס? מאחר וריסוס היא השיטה החסכונית ביותר בצבע, במיוחד כשצובעים אובייקטים בעלי שטח פנים גדול כמו צמיגים עם כל חריציהם. בצביעה במברשת, החריצים ישאבו כמות צבע רבה עד שתגיעו לכיסוי הצבע המיוחל ולכן ייראו גם לא אחידים כי כמויות הצבע בחריצים יצאו בסופו של דבר לא אחידות.

עוד פרט מעניין – ככל שהצבע יותר רחוק מהצבע השחור של הצמיגים, כך תזדקקו ליותר צבע על מנת להשיג כיסוי מלא (רק הגיוני, לא?). כך, המושב הצהוב דרש מיכל וחצי של תרסיס צבע, בעוד שהמושב הכחול דרש פחות ממיכל אחד.

ניתן לראות בתמונה למטה שגם בצביעה יסודית עם צבע איכותי, עדיין קשה לשמור על הצבע מסדיקה, בהנחה שהצמיג עובד (שיושבים עליו מדי פעם). למצב כזה הייתי מציע לשמור קצת צבע ולחדש אותו מדי פעם, בתקווה שכמה שכבות צבע בסוף יעצרו את הסידוק, או לבחור מראש לצבוע בשחור את כל המושבים (אם לא מפריעה לכם התחושה של פנצ’רייה).

 

ריפוד המושבים

מכיוון שלשבת על פלטת OSB זה לא משהו, הריפוד בא לתקן את החוויה. מדובר במזרן ספוג דחוס בעובי 5-7 ס”מ שחתכנו בעיגול (כמו שאתם רואים הוא לא חייב להיות מדוייק, אבל כן כדאי שיהיה בו קצת יותר חומר מגבולות הפלטה העגולה מאשר קצת פחות). בד קנווס עבה שימוש אותנו כבד לריפוד וחובר בצד האחורי של הפלטה עם אקדח סיכות. שימו לב – כדאי להשתמש באקדח חזק במיוחד עם סיכות עבות אך קצרות, אחרת הרבה מהסיכות לא ייכנסו עד הסוף לOSB וזה קצת מבאס. לחילופין אפשר להשתמש בפלטה מחומר רך יותר כמו סנדוויץ’ שהסיכות חודרות אליו קצת יותר בקלות.

סיכום

כמה נקודות לסיכום, שכדי לחשוב עליהן:

• חבר טען שהחדר שמלא בצמיגים (עם עוד כמה דגמי ספסלים שתראו בהמשך) מריח קצת כמו פנצ’ריה. אבל זה היה לפני שכולם נצבעו. טענתי הייתה שכשהצמיג נצבע, הגומי נשאר מתחת לצבע וכשהצבע אטום הריח לא מתנדף. לדעתי מאז שצבענו, הריח הלך (או שהתרגלתי). בכל מקרה, צריך לקחת את זה בחשבון, כשמתכננים להכין אותם כדי לשים אותם בתוך מבנה. אם הכיוון הוא לשים אותם בחוץ, זה גם פותר את הבעיה.
• מחיתוך של צמיגים לצורות כאלו נשארות הרבה חתיכות של צמיגים. עכשיו, מכיוון שפנצ’ריות אמורות לשלוח את הצמיגים למחזור בצו המשרד להגנת הסביבה, הדבר ההגיוני היה להחזיר לפנצ’ריה ממנה לקחתם את חתיכות הצמיגים ולבקש שישלחו אותם גם. הפנצ’ריה שאני לקחתי ממנה לא אהבה את הסידור הזה בטוענה שזה מכניס אותם לברוך מול אנשי המשרד. אם לקחתי צמיג אז הוא נעלם, אבל אם הם שולחים חתיכות של צמיגים, אז גבות מתחילות להתרומם. אם כן, יש לי חבית מלאה בחתיכות צמיגים שעוד לא מצאתי להם שימוש. אולי אצליח לייצר מהם כפכפים או כלי עבודה אחרים מתי שהוא. כרגע עוד אין לי פתרון. צריך לקחת זאת בחשבון.

זהו זה. בהמשך אשתף אתכם בעוד שני דגמים של מושבי צמיגים, וגם בתהליך פיתוח מהיר (Rapid Prototyping שעשינו באחד מקורסי הפרמקלצ’ר שנה שעברה). בנתיים אני רוצה לומר תודה (מיוחדת) לחגי שכטר, תומר משיח. נעם איבגי, סער הגואל ועוד תלמידים ומבקרים רבים שעזרו לי בפיתוח המושבים הללו ואחרים.

תודה לחגאי ?, תומר ?, סער ? ונעם איבגי על עבודת המסורה