בזמן האחרון יותר ויותר אנשים מגלים את התנאים הקשים שבהם החברה שלנו מגדלת תרנגולות, ובלשון התעשייה: מטילות. לא תרנגולות מטילות, אלא רק מטילות (כי הרי לא באמת מעניין את התעשייה שיש בעל חיים מאחורי הביצה). בהתחשב בתנאי המחיה המזעזעים מבחינה מוסרית ומבחינה תברואתית שאותם לא אפרט כי החברים האלה כבר עשו את העבודה (קישור אנונימוס, תחקיר ערוץ 10 עושות חשבון – מומלץ!) הבעיות מתחילות לעלות לשיח הציבורי ולמודעות, בהמשך המאמר יגיעו הפתרונות…

למי שלא מכיר הנה תקציר לתעשיית התרנגולות המטילות: מדגרות מסחריות מגדלות אפרוחיות נקבות (זכרים כידוע לא מטילים ביצים ולכן מושמדים) לתרנגולות לבנות מזן לגהורן או לומן הידועות ביכולת (פיזור) הטלה גבוה בשנים הראשונות גדלות לפרגיות, בהתאם למכסה אותה מגדירה המדינה, הפרגיות מגיעות ללולן לתקופה של כשנתיים בהם הם יטילו בממוצע 280 ביצים בשנה הראשונה וכ250 בשנייה. בשנה השלישית תפוקת הביצים יורדת דרמטית (40%) ולכן התרנגולות מומתות ומפנות את מקומן לפרגיות צעירות (המטילות ביצים קטנות) וחוזר חלילה. כמובן שבאופן טבעי התרנגולות לא יטילו כל כך הרבה ביצים בשנים הראשונות, אבל עם קצת מניפולציות חקלאיות מצליחים לחלץ מהם את מירב הביצים בזמן קצר יותר. בדומה למחזור האישה, לתרנגולת מספר ביצים קבוע שאיתו היא מתחילה את חייה השאלה החשובה לחקלאי היא מה יהיה פיזור ההטלה שלה, משיקולים כלכליים כמובן החקלאי ירצה תפוקת ביצים מירבית במינימום זמן. המניפולציה הראשונה היא הארכת אורך היום בחורף בהוספת תאורה, התרנגולת בסך הכל רוצה שהאפרוחים שלה ישרדו, התרנגולת מבינה שאם היום ארוך אז זה קיץ והטמ”פ מתאימה לגידול אפרוחים ולכן מטילה בקצב גבוה. מניפולציה שנייה וידועה לשמצה היא השרה כפויה, תהליך המתבצע בכדי להאיץ פעילות הורמונאלית בגוף התרנגולת בכדי להביא לסיומו של מחזור הטלה אחד ופתיחתו של מחזור הטלה חדש. התרנגולות מורעבות במשך כ-10 ימים בשילוב החשכה של הלול תהליך שבעקבותיו התרנגולות עוברות סטרס הורמונלי ולאחר הrestart הזה הן חוזרות להטיל בתפוקה מלאה.

 

המצב משתפר קלות בביצי החופש האורגניות, בנוסף לפיקוח האורגני שמתווסף על הפיקוח הווטרינרי (הלוקה בחסר). תרנגולות חופש חיות בתנאים הרבה יותר טובים מחברותיהם המסכנות בלולי הסוללה. אך מבחינה תברואתית המצב לא מזהיר, התרנגולות עושות את צרכיהם בעיקר בלילה בתאי ההטלה וברצפת הלול (העשוייה בטון), ועדיין הלולן יצטרך לנקות את הביצים מצואה. עדיין אפשר לדמות, תרנגולות חופש לאסירים בבית כלא מודרני עם חצר ואפשרות להתהלך, ותרנגולות סוללה הן כמו (כמה) אסירות בצינוק. גם אם יש לתרנגולות גישה למרעה בחוץ הם ממעטות לצאת בגלל קרינת השמש החזקה בקיץ, מחסור באמצעי שתייה והזנה המותאמים לחוץ. דרך אגב הווטרינר הראשי של העופות לא מאפשר הקמה של לולי חופש חדשים בגלל החשש משפעת העופות, אפרט בהמשך…

 

פתרונות חיוביים בבקשה!

עד כאן המציאות העגומה של התרנגולות וכן של הביצים שאנו מכניסים לגופנו, כדי לשפר את מצב הרוח נחזור לטבע. התרנגולת במקור בוייתו מהעוף גלוס גלוס שחי ביערות הודו ואסיה לפני אלפי שנים. כן זוהי ציפור שעפה וישנה על ענפי העצים כדי לחמוק מטורפים. זהו בעל חיים עם צרכים ואופי של ממש, וגם חיות אינטיליגנטיות למדי בניגוד למה שנהוג לחשוב (האם חיים שלמים בצינוק פוגעים באינטיליגנציה? מממ…) בתוכנית הזו של הBBC תיעדו ניסויים מדעיים ממש מעניינים הבודקים למידה וזיכרון בתרנגולות (אני הופתעתי).

אז מה הצרכים של התרנגולת ואיך אנחנו דואגים להם?

אז האמת שזה לא כל כך רחוק מהצרכים שלנו בני האדם: מחסה – טוב בזה אנחנו מומחים, מים – התרנגולת לא יכולה לעבור יום קיץ בלי מים לא כדאי לפשל פה וכדאי שהם יהיו קרירים ונקיים כך התרנגולות ישתו יותר. אוכל – בטבע התרנגולות אוכלות בעיקר זרעים קצת תולעים קצת חרקים וקצת עשבייה, בתעשייה מזונן של המטילות מורכב מתערובת דגנים מעובדים המכילה בעיקר תירס, חיטה, שעורה וסויה. אוויר נקי מן הסתם. אבק – כן אבק, התרנגולת צריכה לעשות אמבטיית אבק/חול כדי להתנקות מטפילים שונים המתיישבים להם על הנוצות. אבני חצץ (Grit) לתרנגולות כידוע אין שיניים ולכן הם נודעות גם בכך שהם מעכלות מזון בחוסר יעילות רבה, הוספת אבנים שאותם התרנגולות מחזיקות בזפק שלהם עוזרת לה לטחון ולעכל טוב יותר את הזרעים. אור שמש – נשמע טריוויאלי אך תרנגולות בלול תעשייתי מודרני לא יראו אור שמש כל ימי חייהם מצד שני התרנגולות לא אוהבות להיות בקרינה ישירה ולכן שעות הפעילות העיקריות שלהן הן לפנות בוקר ואחר הצהריים ויעדיפו להסתובב מתחת לעצים במהלך היום. ואחרון חביב אינטרקציה חברתית – התרנגולות הינן חיות חברתיות מאוד יש יחסי כוחות, מנהיגת הלהקה תאכל ראשונה וחסר לצעירה החצופה שתנסה לדחוף מקור לא במקום, ויש גם את הזכות לפגוש בתרנגול חתיך לדגור ולהביא אפרוחים לעולם, או שאולי זה כבר מוגזם…

בשלב זה אתם כבר בשלבים של מחשבות על טבעונות ואיך אני אוותר על החביתה שלי או אולי התחלתם לחשוב על גידול ביתי של 3-4 תרנגולות שיקבלו ממכם יחס אוהב לפחות כמו הכלב רקסי (רק שימו לב שרקסי לא יאהב את התרנגולות שלכם יותר מיד;-). שתי אלה דרך אגב פתרונות מעולים שגם הח”מ וגם מומחי סביבה ותזונה היו ממליצים בחום. אבל אתם יודעים מה, יש מעבר לים פתרון לגידול מסחרי הומאני טוב לתרנגולת טוב לבריאות וטוב אפילו לסביבה (כמה לא מפתיע). פשוט שיטת המכסות הארכאית, השירותים הווטרינרים,  והגישה התועלתנית של החברה כלפי התרנגולות חוסמות כל יזמות וחשיבה יצירתית מחוץ לקופסא בתחום.

תרנגולות מרעה

תרנגולות מרעה או באנגלית pastured poultry היא שיטת גידול שהתחילה בעקבות החקלאי האמריקאי הידוע גוא’ל סאלטין מחוות Polyface. שם הוא מגדל מגוון בעלי חיים (פרות, חזירים, ארנבים ותרנגולות). ישנן שתי שיטות גידול עיקריות לגידול תרנגולות במרעה. האחת היא כלובים ניידם או טרקטור תרנגולות (chicken tractor). אלו הם כלובים ניידם וקלי משקל שתחתיתם פתוחה לאדמה לאפשר לעופות לחפש אוכל במרעה. השיטה השנייה (והמועדפת עלי באופן אישי) היא שיטת המחסה הנייד (mobile shelter) או בקצרה עגלול ;-) העגלול מהווה רק מקום מחסה, לינה והטלה ולמעשה התרנגולות נמצאות רוב הזמן מחוץ לעגלול, כשגדר חשמלית מונעת מהן להתפזר ובעיקר מה שמונע טריפות בלילה. הגדר חשמלית מיוחדת לעופות המופעלת על ידי מצבר V12 ומחולל מתח, אל דאגה בעלי החיים רק חוטפים זץ לא נעים ומבינים את הרמז. המצבר מוטען באמצעות פאנל סולארי (טכנולוגיה אקולוגית במיטבה למי שלמד פרמקלצ’ר). שיטה זו לדעתי היא הטובה ביותר לתרנגולות והטובה ביותר לחקלאי, וגם על פי מחקרון שעשה איגוד מגדלי עופות מרעה האמריקאי (APPPA), זאת השיטה החסכונית יותר בשעות עבודה, שזה שידוע המרכיב היקר ביותר בתחשיבי החקלאות. רוב המגדלים בארה”ב מגדלים בשיטות אלה תרנגולות לבשר (בשפת התעשייה: פטמים) פשוט כי זה יותר פשוט צריך לתת להם לגדול בכיף ולאחר מספר שבועות שולחים אותם לשחיטה, וגם בגלל שבארה”ב זה יותר רווחי. אני עדיין לא טעמתי אבל אומרים שהטעם הרבה הרבה יותר טעים. בכל אופן, אני אישית חובב גדול של ביצים שמהוות מרכיב חשוב בתזונה שלי ושל משפחתי. בחיפושי ברשת גיליתי את החברים האלה בchicken caravan מאוסטרליה הרחוקה שפיתחו לולי מטילות על גלגלים שמגיעים עד לגודל של 450 עופות. בעקבותיהם ובעקבות מגדלי עופות המרעה האמריקאים פיתחתי את עגלול התרנגולות הישראלי הראשון שיכול להכיל עד 100 תרנגולות. פרטים על הקמת העגלול במדריך המשך…

 

 

איפה נגדל את כל העופות האלה ?

אבל רק רגע ישראל זה לא ארה”ב ובטח לא אוסטרליה. אין מספיק שטחי מרעה לכל התרנגולות הללו וגם הקיץ הארוך והיבש בוודאי לא מתאים לגידול תרנגולות שעלולות להפוך לשניצל בטרם עת…נכון ישראל זה לא אוסטרליה, אך כמו שאומרים בפרמקלצ’ר הבעיה היא הפתרון, והפתרון הוא: מטעים! ואם להיות יותר מדויקים מטעים סוב-טרופים. אבוקדו מנגו הדרים ואפילו מטעי גויאבה מספקים לתרנגולות בדיוק מה שהן צריכות: צל, עשבייה, בית גידול לחרקים ותולעים (במיוחד אם יש חיפוי של עלים ורסק גזם), חופת העצים מספקת הגנה מטורפים אוויריים. גם מטעי הזיתים הרבים שעומדים ריקים ממבקרים כ-10 חודשים בשנה (שלא בעונת המסיק והגיזום) ישמחו לארח להקת תרנגולות. כן זה יכול להיות בעייתי במטעים קונבנציונלים המרססים רעלים נגד עשבים חרקים פטריות נמטודות ומה לא… להיות חלק מהפתרון כבר אמרתי?

שילוב תרנגולות בחקלאות זה פוליקולטורה

כל זה מוביל אותנו בחזרה לחטא הקדמון או למקור כל הצרות או איך שלא תרצו לקרוא לזה – חקלאות המונוקולטורה – גידול יחיד, בין אם זה תירס, חסה, הדרים או תרנגולות הפרדת החלקים השונים של המערכת האקולוגית הטבעית משבשים את האיזון הטבעי ויוצרים מערכת לא יציבה ולא בריאה שלא יכולה לתפקד ללא התערבות (עבודת) האדם. כך לדוגמא שכן שלי (חקלאי חביב וצנוע) מגדל תפוזים ותרנגולות בשיטה הקונבנציונאלית. הפועלים התאילנדים צריכים לאסוף את זבל התרנגולות שנערם מתחת לכלובי הסוללה, להעמיס אותו על הטרקטור ולפזרו בפרדס. את המזון לתרנגולות הוא מביא כמו כולם מתערובת דגנים מיובאים וחסרי כל חיים ממכון תערובת ואת ההדרים הוא מדשן בדשן מינרלי נוזלי דרך צינורות ההשקיה, עשבים הוא מרסס בחומרי ההדברה גלייפוסט או כל חומר מסרטן אחר…

במהלך פשוט יחסית החקלאי יכול לעשות שינוי דרמטי ולהפוך את המטע שלו למערכת אקולוגית שוקקת חיים: בין העצים ניתן לשתול צמחים המתאימים לתזונת תרנגולות כגון מלוח וריג’לה (רגלת הגינה) כמו שעשו פעם זה אפילו לא מצריך השקעה מיוחדת כי גם ככה העצים מושקים. אפשר גם לפזר שכבה עבה של חיפוי רסק גזם שמהווה בית גידול נהדר למיליוני חרקים פטריות חיידקים ותולעים, החיפוי לח ומלא חיים בזכות ההשקיה הקבועה של העצים כל השנה. התרנגולת לא מסתובבות סתם כך בפרדס, כדי להיות אפקטיביות בדישון וטיפול בעשבייה הם צריכות להיות מנוהלות בשיטת מרעה בתאי שטח קטנים (rotational cell grazing) תדירות העברת התרנגולות מתא שטח אחד לשני תלויה בכושר הנשיאה של השטח בחורף למשל יש יותר עשבייה ולכן אפשר להשאיר את העופות זמן ממושך יותר, התרנגולות לא אוכלות עשב מטבען אבל כושר התיחוח שלהם עם הרגליים יעשה את העבודה. אם העשבייה גדלה מהר יותר ממה שהעופות יכולות לקלטר,(ואין אפשרות להכניס פרות או כבשים) ניתן להכנס לשטח עם מכסחת נגררת ולהוריד את העשבים לגובה נמוך שיתאים לתרנגולות.קיימים ניסיונות לא רבים של גידול משולב באירופה ובארה”ב, בהחלט יש מקום לניסוי חקלאי מסודר גם בישראל כדי ללמוד את הממשק.

זו הייתה רק דוגמא לשילוב בעלי חיים בחקלאות בפועל יש לתכנן כל משק עם מתכנן פרמקלצ’ר מנוסה בהתאם לתנאי השטח, סוג העצים וצרכי החקלאי. אם המטרה היא טיפול בעשבייה אפשר לעבוד אפילו ביעילות טובה יותר עם תרנגולי הודו (יכולים להגיע עד 50% מהתזונה מעשבייה) או אווזים שהם אוכלי עשב פאראקסלנס! החקלאים בינכם שקוראים בטח חושבים שזה מדע בידיוני (האם פיזור פרות משה רבינו בשדה, נשמע הזוי באותה מידה?) אז הנה תמונות והנה סרטון בשבילכם (התמונות תוצרת חוץ).

 

כך במהלך יחסית פשוט הפכנו את תעשיית הביצים ותעשיית הפרות למערכת אקולוגית רב שכבתית בריאה ומאוזנת. גם עבודתו והכשרתו של החקלאי יצטרכו להשתנות, החקלאי יצטרך לעבור מהתמחות טכנית של גיזומים, מינוני דשן וחומרי הדברה לסוג של “מנצח על מערכת אקולוגית” להבין ולעקוב אחרי התפתחות הסוקצסיה של העשבייה לשים לב שלא נגרם נזק מרעיית יתר או אפילו מדישון יתר של זרחן ואשלגן. לכו תדעו אולי ככה דור ההמשך של החקלאים יחליט לחזור למשק…

מונוקולטורה היא רעיון גרוע גם בתכנון מקורות הפרנסה, בואו נניח שהחלטתי לנטוע מטע רימונים לייצוא, כעבור כמה שנים טובות, אולי עשיתי רווחים יפים מהמטע ואולי לא, לפתע פתאום נפל לו שער הרובל ואין לי מי שיקנה את הפרי (מבוסס על סיפור אמיתי), אולי אם היו לי תרנגולות במטע הייתי מצליח איכשהו לשרוד, להפחית עלויות של ריסוס ודישון ולמכור ביצים ועופות (במקום לייבא מטורקיה) כמאמר הפתגם הידוע – “לא שמים את כל הביצים בסל אחד”

ברוך הבא למדינת ישראל – מדינה המסרסת יזמיה

שמח וטוב לב מלווה בשחקן חיזוק רציני (סער אוסטרייכר) יצאנו למשרד החקלאות פגוש את יו”ר מועצת הלול מר צפניה שאוקלר והווטרינר הראשי של העופות דר’ שמעון פרק (כאן תוכלו לשמוע מה הווטרינר המלומד חושב על הביצים שאתם קונים בסופר). האדונים הנכבדים היו סבלניים ונחמדים שמעו וראו את המצגת המושקעת שהכנו להם על תרנגולות מרעה וחקלאות בת קיימא. אך סוף טוב לא היה לסיפור. הווטרינר הראשי חזר ואמר שתפקידו לשמור על התעשייה ממחלת שפעת העופות והוא לא יכול וגם לא רוצה לסכן את תעשיית הביצים בשביל שכמה תרנגולות יסתובבו חופשי. הוא אמר שלולי חופש חדשים הוא לא מאשר אז לולי מרעה וודאי שלא, ובכלל איך ניתן לחטא ולהשמיד פתוגנים בלולים האלו עם אין להם רצפת בטון (!?) כמו כן הוא חזר שוב ושוב שמישהו מעליו צריך לתת הוראות כדי שדבר כזה יצא לפועל. בקיצור לא הופתענו לטובה. אל תחשבו שאני מקל ראש בשפעת העופות, מדובר במחלה רצינית ומסוכנת עם פוטנציאל למגיפה קשה בבני אדם, זוהי שפעת נגיפית התוקפת עופות, ישנם זנים אלימים ולא אלימים. הבעיה היא שמערכת החיסונית של העופות מצליחה להתמודד עם הנגיף, אך מערכת החיסון של האדם לא מכירה את הנגיף האלים ולכן יכולה להיות קטלנית. הנגיף מגיע אלינו בעיקר מאפריקה בגופן של עופות נודדים, והחשש הוא שהעופות המגיעים מאפריקה ידביקו את העופות המסתובבים חופשי. הפתרון שהצענו הוא להעביר את התרנגולות למחסה נייד סגור מלמעלה (טרקטור תרנגולות) המגודר באותה רמה של לול תרנגולות רגיל. (כאן יש קישור למאמר על התמודדות עם שפעת העופות בלולי מרעה בארה”ב)

סוף דבר וקריאה לפעולה

אני קורא למשרד החקלאות ולשירותים הווטרינרים, כיתבו תקן לגידול תרנגולות במרעה. הקצו משאבים למחקר חקלאי בנושא. הקצו מכסה של עד 400 תרנגולות ללולים קיימים לחקלאי מטעים ולחקלאים אקולוגים, אפשרו להם למכור את התוצרת ישירות ללקוח כדי לצמצם את פערי התיווך. מגיע לנו ביצים איכותיות במחיר ראוי הלוקח בחשבון את בעל החיים מאחורי התרנגולת. מי שלא יכול או לא רוצה לשלם קצת יותר יוכל להמשיך לרכוש ביצים מהתעשייה. זהו פתרון פרקטי וישים למשק המשפחתי שלא יכול להתחרות ביעילות בטכנולוגיה ובמשאבים הכלכליים העומדים לצידם של הלולנים הגדולים. המשק המשפחתי יתחרה על איכות הביצים ולא על המחיר הזול ביותר.

ועד שגלגלי הביורוקרטיה יתחילו לנוע, קחו את הקיימות בידיים!