עבודתי הראשונה כמהנדס אזרחי היתה לפני יותר מרבע מאה, כעתודאי ביחידה שנקראה אז “מרכז בינוי” ונתנה שירותי ניהול פרויקטים ליחידות צה“ל. על הבירוקרטיה היה אמון משרד הביטחון בהתאם לציטוט שיוחס לבן–גוריון ולפיו “קצין עברי לא צריך להתעסק עם כסף“.

דבר אחד טוב למדתי שם, והוא סדר בעבודה. כל מכרז חולק לסעיפים, ולכל סעיף היה תיאור מדוקדק. דלתות עץ של חדרים לדוגמא, כמותן ומחירן נקבעו ב“כתב הכמויות“, הן שורטטו ב“רשימות הנגרות“, ותוארו תיאור מילולי ב“מפרט“. היה “מפרט מיוחד” לכל פרויקט, שהסתמך על “המפרט הכללי לעבודות בניין“, שהוכן ע“י הועדה הבין משרדית לסטנדרטיזציה של מסמכי הבניה. סטנדרטיזציה של התכנון בגופים ממשלתיים זה חתיכת סיפור, ותוצאתו היתה כניסה מאוחרת לצה“ל של קירות גבס, שוחות ביוב מפלסטיק, צנרת מים שאינה מברזל מגולוון, חלונות אלומיניום ודלתות מתועשות. מכל מקום, “מפרט כללי” זה חולק לעשרות רבות של חוברות, שעודכנו פעם בשנים די רבות, וחלקן נשאו שמות די ארכאיים. לענייננו פרק 6 – “נגרות אמן“, עסק בזמנו בעיקר בחלונות ודלתות מעץ.

בכל זה נזכרתי כאשר עברנו לפני כ-15 שנה לדירתנו הנוכחית במרכז תל אביב, שהיום היא כבת שישים שנה. זמן קצר קודם לכן סיימתי ניהול פרויקט להקמת מבנה מפואר לדיור מוגן. האופנה היתה רצפת אבן “מצפה” צהובה, דלתות ברזל (“פרופיל בלגי“) בצבע אפור וחלונות אלומיניום מאולגנים בגוון “פררו 101″. התקציב לחץ, התאומים ביקשו לצאת לאוויר העולם, והסתפקנו לכן בדירתנו בשיפוץ מהיר וצנוע. כמה שנים עברו, ואת הדירה שהגדירה נ‘ כ“לא ראויה למגורי אדם“, פתחנו במסגרת אירוע “בתים מבפנים“, כמחאה על הפרסום שנתנו למגדל המפלצתי שנבנה מעבר לגינה. הרבה ממראה הדירה היום אנו חייבים לדלתות הפנים המקוריות עם “זכוכית סבתא“, ולחלונות העץ המורכבים בסלון.

עם הידע והביטחון שנצברו עם השנים, מצאתי עצמי משדך דלתות ישנות למשקופים חדשים, מחליף גלגלים ומנגנוני נעילה, מחדש את הצבע מדי כמה שנים, וגם מתקן או בונה מחדש תריסי גלילה, מבודד ארגזי תריס, ומוסיף רשתות זבובים. עם זאת, יש לזכור – חלון או דלת חיצוניים הם סיפור אחר לגמרי. איטום למים ולרוח בין חלקי החלון לבין עצמם, בין הכנפיים למשקוף ובין המשקוף לקיר – זה תיק שאפילו אני לא אקח על עצמי. נישאר לכן במסגרת דלתות הפנים.

הנה דלת חדרה של בתי שניצלה ממכולת השיפוצניק, והותאמה למשקוף חדש, כמפורט כאן וכאן.

העיקרון פשוט: לדלתות פנים רגילות יש מגרעת היקפית (פֶלְץ בשפת הנגרים היֶקים של פעם). גם למשקוף יש, ומידת הפנים צריכה להתאים, בעוד מידת החוץ (כמה בולטת הדלת מעבר לפנים המשקוף), פחות חשובה. רוב מה שעלול לקרות על הדרך – החלפת צירים, מנעול, נגדית, זיגוג ופרזול – מופיע בפוסטים לעיל.

התוצאה בחדרה של בתי, אינה מזכירה שום מוצר מתועש. בהנחה שאספתם דלת ושיש לכם כלי עבודה, עלותה כ– 400 ₪ (משקוף חדש, לייסטים, צירי “פייפ“, זיגוג, מנעול, ידית, צבע). את הגוון אגב, אפשר להחליף בקלות אם ישתנה טעמה של הילדה – שיוף קל, מסקינג טייפ על הזיגוג, פירוק הידית, ושתי שכבות פוליאור\אוניאור על בסיס מים בכל גוון אחר:

הנה פרט לדלת כזו:

בתמונה הבאה נראית בתי צובעת את דלת התריס ביציאה מאותו חדר למרפסת. כאן לא היתה לי מסגרת להתחיל ממנה, ונכנסתי לסיפור המצריך חבר נגר, וגם כישורי נגרות עצמיים מסוימים. פירוט כאן וכאן:

הצבעים פרי בחירתה של הקטנה ובסיוע יועצי “נירלט” בדן דיזיין סנטר:

בשעות הבוקר כאשר קרני השמש העולה מסתננות דרך חרכי התריס, מואר חדרה של הקטנה באור בגוון טורקיז, כאילו היה אקווריום. גם כאן התוצאה אינה מזכירה שום מוצר מתועש.

פרטי דלת הזזה חיצונית לקיר (כלומר, שאינה נכנסת ל“כיס” בקיר). מטרת הלייסט היא להרחיק את הדלת מהקיר בכ– 2 ס“מ, ולא ניכנס כעת לסיבות לכך:

אנצל את השרטוט לעיל כדי לומר כמה דברים על קיבוע משקוף הדלת לקיר. אם הקיר המשורטט משמאל הוא קיר גבס בבניה, מקבעים את המשקוף לניצב בקיר, בברגים מתוך הקיר החוצה, לפני סגירתו, וכך לא יהיה צורך בתיקון שפכטל על פני המשקוף. הבורג המקובל הוא בקוטר 6 מ“מ, ואורכו נקבע כדי שיחדור את הניצב (ניצב מפלדה עבה או ניצב רגיל המחוזק בקרש עץ (“לטה“), אך לא יחדור את פני המשקוף הגלויים. אם הקיר כבר סגור – אותו הדבר אבל יהיה צורך בשיקוע פני הבורג ובפקק עץ או תיקון שפכטל. אם הקיר הוא קיר בלוקים ישן, הפרט שהיה מקובל כלל נעיצת מסמרים באלכסון בגב המשקוף, יצירת מגרעת בקיר וביטון המסמרים. לעתים פרט זה משתחרר, בעיקר סמוך לצירי הדלת, ואז הפתרון הפשוט הוא קידוח דרך המשקוף לתוך הקיר, קיבוע בשני דיבלי דפיקה, ואז תיקון שפכטל וצבע.

בסלון דירתנו חלונות מסובכים וכבדים ברוחב מטר ובגובה מטר וחצי, הזזה לתוך כיס, עם מסגרת פנימית נוספת הנפתחת על ציר. גלגלים במידה שלהם כבר לא מייצרים, הנה אחד החלונות מקובע במלחציים לשולחן הנגרות, לצורך גילוף מגרעת גדולה יותר לגלגלים החדשים:

בחלון חדר השירותים, עקב עובי שכבות הצבע שהצטברו לאורך השנים ומנעו את סגירתו ונעילת הידית, היה צורך בהורדת צבע בכנף וגם במשקוף, באזור המגרעת. הכנף נזקקה גם לקילוף יסודי בחלקה החיצוני, כאן עבודה שקטה עם שפכטל וציקלינה, במרפסת ליד התריסים שדובר עליהם לעיל:

הצביעה נעשתה בפוליאור\אוניאור על בסיס מים, על גבי צבע השמן הישן וגם על העץ החשוף היכן שהיה, ללא צבע יסוד ועם מינימום עבודת שפכטל. יש הטוענים שרצוי צבע יסוד, קטונתי מלהביע דעה בנדון, ומציע למי שצובע מעל צבע קיים על בסיס ממס (“צבע שמן“), להתייעץ עם השירות הטכני של יצרן הצבע החדש. לגבי שפכטל, אני כאמור איני מחסידי החומר הזה, ומעדיף שיוף עד העץ במקום להוסיף שכבה של חומר זר, ושימוש בשפכטל מתאים רק למילוי סדקים וחריצים בעץ.