מאת: אלון אלירן ודניאל מישורי

קהילות אקולוגיות עירוניות?

האסוציאציה שמעורר צירוף-המילים “קהילה אקולוגית” היא בדרך-כלל של קבוצת אנשים מוגדרת בעלת אג’נדה, המתיישבת במקום מוגדר לאורך זמן, אי-שם בחווה כפרית או ביישוב קהילתי בטבע. קהילות אקולוגיות עירוניות מקובלות פחות, אך הן מתרבות בשנים האחרונות בעולם וּבישראל.

קהילות אקולוגיות עירוניות הן דינמיות בהרכבן וּבִתחומי פעולתן. לצד מרחב חפיפה רחב מספיק בין חברי/ות הקהילה נמצא שוליים אישיים רחבים לא פחות. הדוגמה הבולטת ביותר בארץ לקהילה אקולוגית עירונית היא עץבעיר, פרויקט שמתמקד במשק הבית העירוני ונותן משקל רב לחיי שיתוף על-בְסיס מגורים משותפים בדירה אקולוגית עירונית, המשמשת כבית-ספר לאקולוגיה עירונית.

עכבר העיר ועכבר הכפר

קיימים קשרים רבים וּמגוונים בין הקהילות האקולוגיות העירוניות לאלו הכפריות. חלק מחברי/ות עץבעיר משתייכים לרשת הקהילות האקולוגיות הארצית ואף לָזו העולמית. קיים הדהוד של הרוח ושל עולם התוכן של עץבעיר בִקהילות אחיות. לעתים עוברת ההתפתחות של הקהילה הכפרית דרך הפריזמה של הקהילה העירונית, כיוון שהיבטים רבים הנוכחים ביתר-שאת בחיים העירוניים, רלוונטיים כיום גם לחיי הכפר. כמו כן, פעילים רבים “נודדים” בארץ בין קהילות, תוך שהם לומדים מיומנויות ופרקטיקות אקולוגיות רלוונטיות, ועץבעיר נמצא על מפת הנדודים והלמידה. ההשפעה מתקיימת גם בכיוון הֶהפוך: רבים ממקורות ההשראה של עץבעיר ושל קהילות אקולוגיות עירוניות נוספות התפתחו בחוות האקולוגיות, והקהילות העירוניות עוסקות, בין היתר, בהתאמה של אורחות החיים בחוות האקולוגיות לנסיבות העירוניות.

עדיפותם של החיים בעיר מבחינה אקולוגית מהווה מוטיבציה מרכזית בקהילות העירוניות ומאפשרת השתתפות לרבים המעדיפים את החיים בעיר, אך אין בכך כדי לערער על תפקידן של החוות האקולוגיות הכפריות לשמש כמעבדות להיבטים רבים של החיים האקולוגיים, שיאומצו בחלקם אחר-כך גם בעיר.

הולדתהּ והתפתחותהּ של קהילה

עץבעיר נוסד בתל-אביב בשנת 2007, ומאז פעיל גם במקומות אחרים. בשש שנות הפעילות הראשונות הדגש היה על היבטים “חומריים” של אורח החיים האקולוגי, בעוד שההיבט הקהילה היה ברקע. בִשנת 2013 התגבשה בעץבעיר קבוצת חברות וַחֲברים שרצו לגור ביחד בעץבעיר וכך לאפשר, בין היתר, נשיאה משותפת בנטל הכלכלי. רעיון מרכזי במהלך הזה היה הרצון לבחון דגם של חיי שיתוף בדירה עירונית. רצון זה מומש במעבר למשכנו הנוכחי של עץבעיר בִרחוב ביאליק 25. החל בשלב זה זכה נושא הקהילה לדגש גדל והולך בעץבעיר, שעובר כחוט השני לאורך כל שנות פעילותו.

בדירה גרים בדרך כלל בין חמש/ה לִשמונֶה/נָה דיירות ודיירים, החולקים את כל חלל הדירה. החדרים אינם “פרטיים” בהגדרתם, אך לדיירים מקומות שינה ואחסון קבועים בדרך כלל. כל החדרים וּלעתים אף המרפסת והגג, משמשים הן לשינה והן בשימושים נוספים. בריבוי שימושים זה, השואב את השראתו מֵעירוב השימושים שבחזון העירוניות של ג’יין ג’ייקובס, מגולם ניצול מיטבי של משאבּי הֶחלל, המהווה אנטיתזה לבתים, העומדים שוממים שעות רבות בִיממה, בעת שדייריהם בעבודה, וגם כשהם בבית חלקים גדולים ממנוּ מנוצלים רק חלק קטן מהזמן (חשבו למשל על דירות בהם גרים מבוגרים, שילדיהם התבגרו ועזבו את הבית). מלבד הדיירות והדיירים הקבועים מתארחים ללינה חברי-קהילה נוודים, התורמים לבית איש-איש בדרכו. גישה זוֹ עומדת בִבְסיס הרעיון של מהפכת בעלי-הבית, המזמינה בעלי-בתים לפתוח אותם לנוודים וְלִמגורים משותפים. בדרך זוֹ, מלבד ניצול המשאבּים הפיזיים, תתאפשרנה גם הפגת הבדידות ועזרה הדדית בחיי היומיום. מלבד זאת, כמובן, יש במגורים המשותפים חיסכון ברכישה ובשימוש במכשירים כגון מקרר וּמכונת כביסה, המשותפים לכלל הדיירים והאורחים.

פתיחת הבית ללינת חברות וַחֲברים מתקשרת גם לִראיית עץבעיר כאַחד הצמתים ברשת הקהילות האקולוגיות בישראל. מלבד לינה, הבית פתוח לחברי הקהילה, על-פי תיאום מראש, גם לִמנוחה, לקיום מפגשים וִישיבות, לעיון בספרייה וכיוב’. ההגדרה “אואזיס אקולוגי” נוספה בשנים האחרונות לעץבעיר כדי לבטא הוויה זאת.

הנטייה היא להתבסס יותר ויותר על דיירים בעלי מעורבות נרחבת בעשייה של עץבעיר, חלקם מורים בביה”ס לאקולוגיה עירונית, וחלקם תלמידים בו, הגרים ב”עץ” זמן קצר וְלִפעמים נשארים לִזמן ארוך יותר של למידה באמצעות השתלבות בעשייה היומיומית.

פרנסה ותחזוקה שוטפת

עץבעיר מממן את קיומו מתוך הכנסות עבור הפעילות (בדומה לעסק חברתי) וכן מדמי-חברות. פעילותו של עץבעיר כיום כוללת קורסים, סדנאות, מפגשים חברתיים וּפעילות בשכונה הסמוכה, המתמקדת בִתחומי הגינון והקומפוסט. נושאי הלימוד עוסקים בכל תחומי החיים בדירה האקולוגית, כפי שהם מתקיימים, מפותחים וּמודגמים בהּ הלכה למעשה, וכן במגוון גדל והולך של תחומי-חיים נוספים, כגון כלכלה, תנועה גופנית, מין וּמגדר, זקנה, תקשורת אישית, אמנות וִיצירה וָעוד. ההכנסות מפעילות עץבעיר מופנות לחשבון משותף, וכל הצרכים המשותפים ממומנים מתוכו. קניית המזון וחמרי הגלם, המשמשים לַהֲכנת חמרי הניקוי והתמרוקים, נעשית באופן משותף בכמויות גדולות, ישירות מהיצרנים או היבואנים, הן משיקולים אקולוגיים והן משיקולים כלכליים. כך נוצר גם קואופרטיב לא-פורמאלי, וחלק מקניות אלה משתפות את חברי הקהילה שהם גם חברים בקואופרטיב.

במטלות הבית השוטפות חולקים כולם, וחלק משמעותי בלמידה הוא להתאהב במטלות אלה וְלהפוך אותן ל”מתנות”. עם זאת, כל עשייה מבוססת על נטייה אישית (אין כפייה קהילתית), כך שחבר הקהילה לא יירתם לדבר שאינו נלהב לעשותו. מטלות הבית הן נדבך בסיסי בחיי קהילה, ויותר מאשר בקהילות אחרות, בעץבעיר הדבר מקבל הכרה מלאה. בכך יש משום ערעור גם על התדמית המקובלת של מטלות הבית כעיסוק נחות ושולי וגם על הציפיות השונות מהמגדרים השונים.

אקולוגיה בבית?

עץבעיר מוגדר ע”י המעורבים בו כִ”קהילה אקולוגית עירונית”. עיסוקהּ העיקרי של הקהילה בסביבה הביתית מחזיר למילה אקולוגיה את המשמעות של “חקר הבית”, בית-הגידול. העיר והבית נתפשים כמערכת אקולוגית שלמה, על יַחֲסי-הגומלין שבהּ. כאמור, האקולוגיה במובנהּ זה הייתה נקודת המוצא של עץבעיר ונותרה לב העניין בו, ואילו הקהילתיות התהוותה סְביב נושא-ליבה זה בהדרגה, אם כי בהחלט כחלק מהותי של המסר. המתעניינים באקולוגיה אך לא בִקהילה ימצאו ברוב המקרים את מבוקשם בעץבעיר. המתעניינים בִקהילה אך לא באקולוגיה – הרבה פחות.

הגישה של עץבעיר היא שבִיכולתנו האישית והקהילתית לא רק למזער את הפגיעה בסביבה כי אם אף לתרום לטיובהּ, וליהָנות בהּ בעת מעצם התהליך וכן מֵאיכות-חיים משופרת באופן מידי וּבטווח הארוך. כל-זאת, לא על חשבון הסובב אותנו, אלא בהרמוניה אתו. העיסוק מתמקד בפעולה החיובית והמידית במעגלים הקרובים, מתוך הנחה שתהיה להּ השפעה גם על מעגלים רחוקים יותר (להבדיל ממיגור מפגעים וּבבעיות שהן מחוץ למעגל ההשפעה הישיר, כפי שמקובל בארגוני סביבה רבים). ההכרה הבסיסית היא שהבחירות שבני-אדם מבצעים יום-יום, שעה-שעה, כמו מה לאכול, מה לקנות והיכן, במה לעסוק וכו’, משפיעות על מכלול ההיבטים והרמות של הקיימות. תחושת ההעצמה האישית והקהילתית היא במרכז, ולא תחושת הקורבן הנאבק כנגד “כוחות-הרשע” וּבינְתיים ממשיך להנציח את קורבנותו בשיתוף-פעולה בלתי-מודע עם מוצרים מחוללי בעיות ואופְני פעולה אלימים.

נקודת-המוצא של עץבעיר היא שבִיכולתנו להשתחרר בתהליך הדרגתי מאחיזת המערכות מחוללות הנזק, הדומיננטיות מאוד ביומיום ה”רגיל”, וּלפתח חלופות עצמאיות וּמקיימות. אין דבר העומד בפני הרצון, והמילה “אבל” או משפט כגון “אין מה לעשות” (שכוונתו היא שהיה רצוי לנהוג אחרת, אבל אילוצים אובייקטיביים-לכאורה מונעים זאת) מוצאים מהלקסיקון. המטרה היא ללמוד להחליף את תפיסת העולם הדומיננטית, זוֹ שיצרה וּמזינה את המשבר האקולוגי ואת הניכור החברתי, בִתפיסת עולם אחרת, אקולוגית. אם אופן-פעולה כזה או אחר נראֶה כדבר הנכון, ניישם אותו בלי תירוצים. וגם אם לא נוכל לעשות הכול מיד, נתחיל לצעוד בכיוונים הרצויים ונתמיד בכך. החיים הם מסכת אינסופית של למידה ושינוי, ועם זאת, תוצְאות השינוי מורגשות כבר בִשלבּים מוקדמים וּמעודדות את האקטיביסט להמשיך.

ברוח זוֹ, מצב שכיח בחוגים אחרים, כגון ישיבה של פעילים סביבתיים, כשעל השולחן בייגלה וכוסות חד-פַעֲמיות, נתפשת כִסתירה בין מטרת הפעולה לבין אופן ביצועהּ, בעוד שבעץבעיר אופן העשייה של הדברים הוא המסר העיקרי, תוך קבלה של ההאטה שקפדנות זו מחייבת. בכך מגולמת רוחו של הזֶן – תשומת-לב תמידית. האיכות הרוחנית של עשיית הדבר הנכון מבלי הסחות-דעת היא כשלעצמהּ רווח, וּמתוך ההיגיינה הפנימית הזוֹ שבחוסר הדילוג על “קטנות”, ניתן לגשת בִראייה צלולה של מכלול הרבדים, גם ל”מעשים גדולים”. לא נוּכל לבוא בִדרישות אל “מקבלי ההחלטות” וּלצפות לשינויים מערכתיים, מבלי שנעשה תחילה את הדברים הפשוטים שבהישג ידנו. אדרבא, ברוב המקרים יְיַתרו הפתרונות הפשוטים ברמה האישית והקהילתית את הפתרונות המערכתיים המורכבים, שמורכבותם עלולה ליצור בעיות חדשות… עץבעיר נוטה “ללכת עד הסוף”. כל פריט חומרי נבדק על כל היבטיו – מקורו והשלכותיו על בריאותנו, על הסביבה ועל רַוְוחת המעורבים בִיצירתו. מבחינה זו, הרוח של עץבעיר דומה מאוד לתנועת ההאטה (Slow Movement), שמדגישה תהליך וּמקומיות, על-חשבון יעילות-לִכאורה תאגידית שמנצלת משאבים גלובליים.

הדירה של עץבעיר מיועדת לשמש מרכז הדגמה חי למה שאפשר לעשות בדירה עירונית לטובת חיים טובים, בריאים וּמקיימים. חיי היומיום בדירה הם כר מתמיד למחקר וּלפיתוח. ההעדפה היא לעשות פעולות רבות ככל-האפשר בשגרת הבית במסגרת זמן פתוחה לקהילה, וכך, ברוח הפֶּרְמָקלצ’ר – ניתנת העדפה לפעולות שהן בעלות מספר תועלות – למשל, מלאכות, כגון ניקְיון בקבוקי שמן, הכנת חומץ או משקה פרוביוטי מסוג קמבוצ’ה, שעל התועלת הישירה שבַעֲשייתן נוספות התועלות שבַהֲפיכתן לסדנה, הזדמנות ללמוד את הדברים בהקשרם האותנטי ביותר וִיצירת הכנסה כספית לעץבעיר.

עם הזמן, מתוך הבנת חשיבות מטלות הבית, פיתחה תמי תכנית לימודים שלמה שמטרתהּ לחקור איך הוזנחו עניְיני הבית וּלהפיץ את הידע, המחבר מחדש למכלול ההיבטים של טיפוח הגוף והבית, למתן כבוד מחדש לתחומים אלה וְלִמציאת הדרך הנכונה לביצוע המטלות. דרך נכונה שכזוֹ מחברת אותנו למטלה והופכת אותה להזדמנות לִלמידה וּלתרגול. התכנית נקראת “עושות חיים בבית”, וּמלווה אותהּ ספר אינטרנטי פתוח וּנְטול זכויות יוצרים שנמצא בַעֲריכה מתמדת.

פֶּרְמָקלצ‘ר עירוני

פֶּרְמָקלצ’ר הוא אֶחד ממקורות ההשראה הראשונים של עץבעיר ושל המייסדת, תמי צֳרי, אשר השתלמה בשיטה זוֹ בשנים 2006–2007 אצל טליה שניידר, מהוותיקות והבולטות שבמורות בארץ. צֳרי אף יצרה וקיימה בַשנים 2011–2014 את קורס הפֶּרְמָקלצ’ר העירוני הראשון בארץ.

פרקטיקות מרכזיות בפֶּרְמָקלצ’ר, שפותחו בִמקורן בסביבה הכפרית, כגון שירותי קומפוסט או מים אפורים, דורשות לרוב התאמות מרחיקות-לכת לשם יישומן בעיר, נושא לו מוקדש בעץבעיר מחשבה ומאמצים רבים. הקהילות האקולוגיות הכפריות מהוות מבחינה זו מעבדה לפיתוח פרקטיקות אלו, ללא האילוצים שבעיר מבחינת מרחב, קשר עם שכנים ותקנות עירוניות. כך לדוגמה, השימוש במים אפורים בעץבעיר נעשֶה בפשטות, באמצעות איסוף מי הכיורים, המקלחות והכביסה בִדליים וּשפיכתם אל האסלה לשם הדחתהּ, ללא שימוש במערכות מורכבות הדורשות מרחב. מי האֲסָלות מנוקזים, כרגיל, למערכת הביוב, לאחר שניסיונות להפעלת שירותי קומפוסט לא צלחו, שוב מפאת מחסור במרחב מתאים.

מנגד, עץבעיר משמש כמעבדה לַהֲבאת רוח הפרמקלצ’ר לכל אותם היבטי משק הבית שלא קיבלו את הדגש הראוי, וּפתרונות שיושמו בהצלחה בעיר מופצים גם אל קהילות אקולוגיות כפריות. כך למשל, העלאת המודעות והפצת הידע סביב הנושא של היגיינה אישית ותזונתית. בהקשר זה, השימוש בנייר טואלט יכול להוות מקרה בוחן מוצלח: בקהילות האקולוגיות, תוך-כדי השימוש רב-התועלת בשירותי קומפוסט, נשכחות ההשלכות האקולוגיות של ייצור נייר טואלט, ואין עידוד של שיטת ניקיון עדיפה בהרבה: שטיפה. בהיבטים אלה של חקר הפרטים ה”קטנים” של חיי היומיום ניכרת תרומתו של המחקר הנערך בעץבעיר.

גבולות הקהילה

קהילות עירוניות מתאפיינות ביתר דינמיות מאשר קהילות כפריות. העיר, מעצם טבעהּ, היא מקום של אינטראקציה אינטנסיבית בין קבוצות מגוונות. האדם העירוני (ואין הכוונה לשוכני הפרוורים) אינו מסתפק בהתבודדות בחברת אנשים דומים לו. לעומת-זאת, קהילות כפריות מוקמות לעתים קרובות במטרה ליצור מעין-בועה הומוגנית. הדירה של עץבעיר משמשת בועה, שבתוכהּ מתאפשרת לכידות רבה מעט יותר, אך עדיין רבה בהּ התנועה פנימה והחוצה, וקשה לשמור על גרעין מחויב לאורך זמן. מאז תחילתו של שְלב המגורים המשותפים בדירת עץבעיר חלו תנודות תכופות בתמהיל הדיירים, בין כאלו שהִקדישו את כל זמנם לעץבעיר לכאלה שעבדו וּפעלו במידה רבה מחוצה לו. כדי לגבש גרעין מחויב לאורך זמן הוחלט לאחרונה להימנע מדיירים העובדים במידה משמעותית מחוץ לעץבעיר וּלזמן רק את המעוניינים להקדיש את מְרב זמנם לעץבעיר. במקביל, התנועתיות מתקבלת בִברכה וּכנושא למחקר בפני עצמו. הנדודים מתקבלים כִרכיב חשוב, והגמישות והשינוי המתמיד הם נושא לתרגול, ברוח הבודְהיזם – קבלה של הנסיבות המשתנות והתאמה אֲליהן.

כאמור, קהילת עץבעיר מורכבת ממעגלים. המעגל הפנימי ביותר הוא מעגל הדיירים. המעגל הבא הוא של “בני-בית”, המזדמנים דרך-קבע וּלעתים מזומנות לדירה וּפעולתם משתלבת באופן מתמשך בִפעולת עץבעיר. מעגל שלישי מורכב מהמשתתפים בִפעילות העץ מדי-פעם, לעתים רחוקות יותר, וּמעגל רביעי הם המתעניינים, העוקבים אחר העדכונים בִכתב, אך אינם מתפנים להשתתף בפעילות. החיבור עם האנשים מלווה בדרך כלל בהכרות אישית ברמה כזוֹ אחרת, אם כי במעגל הרביעי יש גם אלמונים. מדי-פעם נעשֶה ניסיון להתקשר עם אנשים אלה בטלפון לשם ביסוס ההכרות, וּמדי פעם נערך סינון של רשימות-התפוצה כדי להימנע מהרחבת-יתר, שהיא שיווקית במהותהּ וחסרת בסיס במציאות, וּלהישאר עם המתעניינות באמת.

מתחילת דרכו פנה עץבעיר אל האנשים הדומים בִנסיבות חייהם הנוכחיות לִנקודת-המוצא של אנשי עץבעיר, כלומר, תושבי תל-אביב והסביבה הקרובה, בעיקר מ”מעמד הביניים”, והמיקום בלב העיר מתאים לכך. זאת מתוך ההנחה שהידע של עץבעיר עשוי לשרת אותם באופן מיטבי, בשעה שאנשים בעלי נסיבות-חיים שונות מהותית יתקשו לתרגם ידע זה לִנסיבות חייהם, והתקשורת אתם עלולה להיות בלתי-אפקטיבית. קשי-היום עלולים לראות ברבים מהדברים מותרות, ואילו בעלי אורח-חיים ראוותני עשויים להיות מנוכרים לִתפישת הפשטות מרצון. עם זאת, יש בִקהילת עץבעיר כמה וכמה בעלי ממון בעלי תודעה סביבתית וחברתית מפותחת, אשר שואבים ברצון מהידע של עץבעיר ואף תורמים לעץבעיר בכסף או במשאבים חומריים אחרים.

צומת ברשת

כאמור, קהילת עץבעיר בתל-אביב רואה עצמהּ כצומת ברשת הקהילות האקולוגיות. רבים מחברי הקהילה חיו או חיים בִקהילות אקולוגיות אחרות או שהם חברים או פעילים בהן. חלקם נודדים בין קהילות וניסויים קהילתיים ועוברים בדרכם בעץבעיר, חלקם באופן מזדמן, מדי-פעם, וחלקם אף לִתקופות של מגורים. הצורך בהכשרה בכל פעם מחדש של אנשים חדשים הופך יותר ויותר מבעיה לפתְרון. על בסיס זה מתפתח עץבעיר בכיוון של מרכז הכשרה, שעשוי להתאים למי שנמצאים במעבר מחיים “רגילים” בעיר לחיים בקהילה אקולוגית כלשהי או לחיים אקולוגיים עצמאיים לפי חזון שיפותח בנפרד.

נוודים אלה וכן אנשים שעוברים דרך עץבעיר משמשים אנשי-קשר גם בין ההוויה הכפרית להוויה העירונית. חלקם מקיימים בחייהם מעברים בין שתי ההוויות המשלימות זוֹ את זוֹ, הן ברמה האישית והן ברמה המערכתית. הגם שקהילת עץבעיר מדגישה את יתרונהּ של העיר לחייהם של רוב האנשים מבחינה אקולוגית, אישית וּמערכתית, אין בכך כדי לפסול בעיני אנשי עץבעיר את קיומן של קהילות כפריות. כמה מאנשי עץבעיר, שרוב חייהם בעיר, שמחים על האפשרות להתארח מעת לעת בקהילות הכפריות, לפוש מהמולת העיר וְלחוות סביבה מרווחת יותר וּמתוכננת פחות, שבהּ הטבע נדמה פגיע פחות ותלוי מעט פחות בגחמות האדם. כמו-כן, בעוד שהחקלאות העירונית מתפתחת וּמקודמת במרץ גם ע”י עץבעיר, הקהילה מתבססת על תוצרים חקלאיים מהכפר וּמטפחת, כאמור, קשרים אישיים מתמשכים עם חקלאים אקולוגיים ואורגניים ברחבי-הארץ.

הרחבת קצוות – ממשקים נוספים

לקהילות העירוניות כדוגמת עץבעיר ממשקים רבים עם “העולם שבחוץ”. אַחד הממשקים הוא עם התנועה הסביבתית ועם פעילים לשינוי חברתי. גם כאן קיימות השפעות הדדיות. קיים בידול באופְני הפעולה בין קהילות, המושתתות בעיקר על יצירת אלטרנטיבה עצמאית וחיובית מתוך ביקורת תרבות הצריכה, לבין ארגונים אקטיביסטיים, המתמקדים בהשפעה על מקבלי החלטות בתגובה למפגעים סביבתיים. במשך הזמן ניתן להבחין בהתקרבות בין שתי דרכי הפעולה. דרך הפעולה של יצירת אלטרנטיבה מצריכה המצאה-מחדש של הפרטים הקטנים ביותר של חיי היומיום ע”י עריכת ניסויים בסגנון-חיים (lifestyle) אקולוגי, וזהו חלק מרכזי בעיסוקו של עץבעיר. רובד מרכזי נוסף הוא העיסוק בהדרכה וּבַהֲפצה של אורח-החיים והמיומנויות שפותחו וּמתקיימים בעץבעיר.

ממשק נוסף הוא עם גורמי העירייה, והוא מתנהל על המנעד שבין שיתוף-פעולה, כגון פרסום, לבין חתרנות. יחסים אלה קשורים לאתגרים הכלכליים, שהקהילות העירוניות מתמודדות אתם, תוך ניסיון לאזן בין דאגות פרנסה ועלויות החיים בעיר לבין ניסיון להשתחרר מהדפוסים הכספיים המקובלים. הממשק עם שכנים מהווה אתגר מתמיד, ויותר ויותר אנרגיה מופנית כלפי השכונה והקהילה, מתוך הבנת ההזדמנויות שכרוכות בחיבורים אלה.

יַחֲסי-הגומלין עם העירייה ניתנים לִבחינה בִתחום הקומפוסטציה העירונית. עץבעיר יצר את מיזם “100 קומפוסטאים ראשונים”, וּבמסגרתו אותרו תושבי תל-אביב העושים קומפוסט, סומנו על מפה וקיבלו מדליות בטקס חגיגי. זאת לאחר שהעירייה התעלמה מהצעה מצד עץבעיר לשיתוף-פעולה בעניין זה. הקמפיין הביא להעצמת ה”קומפוסטאים” וְלִתחושה שאינם “משוגעים”, אלא ראויים לעידוד. כך נוצרו קשרים בין תושבים לשם החלפת מידע, רעיונות ועזרה הדדית. מתוך כך צמחה קבוצת פייסבוק בשם “קומפוסט לַהֲמונים”, הממשיכה לפעול וּלשמש בימה לחילופי מידע. בינתיים זיהתה עיריית תל-אביב את העניין העולה מציבור גדל והולך בַהֲכנת קומפוסט ביתית והחלה, במסגרת הרשות לאיכות הסביבה שלהּ, בקידומו על-ידי העלאת המודעות, סבסוד קומפוסטרים וּמתן הסברה, הדרכה וליווי מקצועיים. בשימוש בקומפוסטרים ע”י תושבי העיר צצו ועלו קשיים לא מעטים. בבתים משותפים יש לעתים קרובות דייר שאינו אוהד את הדבר למרות ההסברה. במקרים רבים יהיה זה הדייר שהקומפוסטר ניצב תחת חלונו… די בגל זמני של ריח, זבובונים, מקקים או כיוב’ עקב שינויי מזג-אוויר או תפעול לא נכון כדי לעורר את התנגדותו וְלגרום לו לפנות לַאֲגף התברואה של העירייה בִדרישה לסלק את הקומפוסטר. לאחרונה, וּלאור ההצלחה המוגבלת של השיטה הסטנדרטית של הצבת קומפוסטרים, יצא עץבעיר ביוזמת קומפוסט חדשה המבוססת על שיטה חלופית הפותרת את הבעיות הקודמות. לאור זאת, עץבעיר רואה את עצמו גם כגוף מחקרי עצמאי, שגם העירייה נהנית משירותיו וּמגלה בהם עניין גובר.

בעוד שבֶעבר נוצר קשר עם העירייה באופן מזדמן סביב מיזמים נקודתיים, לאחרונה נוצרו קשרים טובים עם אנשי הרשות לאיכות-הסביבה בעיריית תל-אביב-יפו, ועל רקע זה נרקמים שיתופי-פעולה ארוכי-טווח, בעיקר בהקשר של השכונה שמסביב לדירת עץבעיר, הגינות והקומפוסט, שהוזכרו לְעֵיל. קשרים אלה מְקִלּים גם בהתמודדות עם תקנות עירוניות של תברואה, גיזום וכיוב’. בֶעבר נתקלנו בִדרישות מצד העירייה שבאו בִתגובה להתנהלות שונה מהקובל, כגון הימנעות מגיזום “מסודר”, הימנעות מגירוף עלים בגינה, מצבור של חומרים לשימוש חוזר בֶחצר וכיוב’. כיום מתאפשרים כל אלה ביתר קלות במסגרת שיתופי-פעולה של עץבעיר עם גורמי העירייה בַחֲצרות של מבני ציבור סמוכים, ויש כתובת ואוזן קשבת למצבים הדורשים תיאום עם נציגי העירייה וגיבוי מצדם.

ערוץ נוסף של תמיכה כספית, המאפשרת המשך קיומו וּפעולתו של עץבעיר, הוא מעגל “החברים המשלמים” של העץ. חברים אלה משלמים דמי-חברות חודשיים. גם כאן הסכום הוא גמיש, וַחֲברים עשירים/נדיבים בִמיוחד תומכים לעתים בחסרי הממון וּמאפשרים להם ללמוד בעץבעיר. החברים המשלמים נעזרים בעץבעיר באופן אינטנסיבי יותר מאחרים וּבמגוון דרכים, כמו למשל, קבלת עזרה בעברית או כרוב כבוש, מקום לשבת וְלעבוד… התחושה היא של תשלום עבור ליווי אישי, וזה גם הדגם המועדף ע”י עץבעיר.

השפעות-גומלין מתקיימות גם עם קהילות וּקבוצות עירוניות, שותפות לדרך במידה כזוֹ או אחרת. גינות קהילתיות, למשל, החלו להתפתח בתל-אביב בִתקופת הקמתו של עץבעיר. עץבעיר השתלב בִפעילות של גינות קהילתיות מראשית דרכו וּפעל לקידום התחום באמצעות כתיבה לשם הפצת הבשורה, וכן באמצעות חיבור בין מתעניינים לבין גינות. בדרך זוֹ התאפשר גם יותר קשר בין פעילים בגינות שונות והתקבלה תחושה של העצמה מתוך ראיית ההתפתחות של התחום ברחבי העיר. קואופרטיבים של מזון אורגני בעיר הוקמו בעקבות השראה מעץבעיר וזכו לַהֲפצת דברם בקרב קהילת עץבעיר. אַחד הקואופרטיבים, שכמה מחברי עץבעיר היו חברים בו, אוחד לבסוף עם הזמנות המזון המשותפות של עץבעיר וּמשרת הן את חברי הקואופרטיב הקודם והן את חברי קהילת עץבעיר. כך גם נוצר, בחלק מהמקרים, חיבור בין אנשי הקואופרטיב לבין עץבעיר וּשאר ההיצֵעַ שלו. כאמור, עץבעיר משמש כמרחב מפגש, לימוד והדרכה לִקבוצות וְלִקהילות אקולוגיות מכל הארץ.

עץבעיר גם מקיים שיתופי-פעולה עם קהילת הפרמקלצ’ר בישראל. קורס הפרמקלצ’ר העירוני ממשיך להתקיים בימים אלה על-ידי ברק בן-חנן, חבר בִקהילת עץבעיר וּבעל עסק חברתי בשם “הגנרטור לִצמיחה מקומית”. עץבעיר מעורב בתכנון וּבהדרכה בקורס, וּבמסגרת הקורס מתקיים ביקור במתחם עץבעיר. למעשה, עץבעיר הוא המרחב לִלמידת אקולוגיה עירונית של רוב קורסי הפרמקלצ’ר בארץ.

כאמור, העיר מזמנת גם קשיים. יחסים עם שכנים לאורך השנים היו לעתים קשים. היו שכנים שערמו קשיים בפני פעולה במרחב המשותף, קרי בגינה – למשל, הקצאת מקום לקומפוסטרים – או בחדרי-מדרגות, ועץבעיר השתדל לִצפות וְלמנוע חיכוכים מראש ע”י פנייה אל השכנים, הסברה והזמנה להשתתף. במקרים לא מעטים התקבלה ההזמנה בחיוב. כך גם ביחס לבעלי-הבתים. היו שהתקשו לעכל את ההתערבות הנרחבת של עץבעיר בדירה, ואת הפעילות הקהילתית השוקקת, ואילו כיום מערכת היחסים עם בעלת הבית היא מחבקת ותומכת, גם כספית. הבראת היחסים עם בעלי-בתים היא אַחד היסודות של “מהפכת בעלי-הבית”, שהוזכרה לְעֵיל.

קולו הייחודי של עץבעיר

היותו של עץבעיר “סמן ימני” בִתחום משק הבית האקולוגי מתבטאת בִדרכים שונות. ארגונים סביבתיים, כגון מרכז השל לקיימות, שתמי צֳרי היא בוגרת תכנית העמיתים שלו, פונים אל עץבעיר לקבלת שירותי הדרכה ואף שירותי קייטרינג לאירועים, לקורסים וכיוב’. כמו-כן, ניתן להבחין בהשפעה גוברת של עץבעיר על אופן ההתנהלות של ארגונים סביבתיים, כגון ההקפדה על אוכל בריא וּבר-קיָימא באירועים וּבמפגשים, שימוש בכלים רב-פַעֲמיים ואיסוף שאריות מזון לקומפוסט. ייחוס שינויים אלה לעץבעיר מבוסס על משוב בעל-פה במהלך התארגנות לאירועים כאלה.

קולו של עץבעיר נשמע גם באירועים של התנועה הסביבתית ואף בִכנסים אקדמיים וּבמוסְדות ממשל, בעיר או מחוצה להּ. בעלי יוזמות מגוונות באים להציגן בעץבעיר או מקבלים פרסום בָעלונים המופצים לקהילה בדואל. הדיירות והדיירים בדירת עץבעיר הם עצמם חברים בִקבוצות וּבִקהילות נוספות (כגון קהילת הלקטים, הקהילה הגאה, קהילות הקונטקט, היוגה והוויפאסנה, מסה קריטית (אופָניים), מגמה ירוקה (ארגון סטודנטים סביבתי), וּבכך מהווה עץבעיר נקודת מפגש חשובה בהעברת מסרים ורעיונות וּבקידום שיתופי-פעולה.

במהלך המחאה החברתית היה עץבעיר שותף בהפעלת “אוהל הכן” בּשׂדרות רוטשילד, שהִדגיש את יצירת האלטרנטיבות העצמאיות על-פני הטלת האחריות על השלטונות, מתוך הבנה שאין קיימות בלי מגורים נאותים. לצד פעילויות באוהל עצמו וּבמאהל, הִזמין עץבעיר את הקהל אל הדירה האקולוגית, שם התאפשרה פעילות ביתר אפקטיביות מאשר באוהל. הֶחזון של “מהפכת בעלי-הבית” (המושג הושאל מאחת הכּרזות בשׂדרה) הוצג כפתְרון לִמצוקת הדיור, שעמדה במרכז המחאה.

מהי קהילה? מבט מבִפנים

עץבעיר הוקם כַאֲתר אינטרנט. בהמשך הייתה כותרת המשנה של עץבעיר “בית לאקולוגיה עירונית”, ואילו מאז המעבר לדירה הנוכחית היא השתנתה לִ”קהילה לאקולוגיה עירונית” וּל”בית-ספר לאקולוגיה עירונית”. מתוך ההתנסות של עץבעיר כִקהילה, עולים מספר קווים מאפיינים, שהפכו את עץבעיר בעיני הפעילים מֵאתר אינטרנט לִקהילה ממשית:

שותָפות לדרך;

קשרים מתמשכים ורב-מְמדיים בין אנשים: הכרות, קרבה ואמון;

הדדיות של נתינה וקבלה: כלכלת מתנות;

שותפות במשאבים: שיתוף ידע, דיור וּמרחב משותפים, החלפת מתכונים, קניות משותפות, שיתוף כלי-עבודה, ציוד ורכב.

הניסיון מלמד שדמויות המקיימות את ארבעת המאפיינים נטמעות במעגלים הפנימיים לאורך זמן. השותפות לדרך היא תנאי מקדים לִיצירת החיבור בין האנשים. הכרות, קרבה ואמון נבנים לאורך זמן –הכרות תחילה, קרבה ואמון דורשים זמן רב יותר. גם מה שהושג במעגל הפנימי של עץבעיר בשנים האחרונות הוא רק תחילת הדרך. קהילות חסונות נבנות בהתמדה לאורך עֶשְרות שנים.

סיכום: קהילה אקולוגית עירונית

עץהמילה קהילה עוברת בימינו שחיקה עקב הפיכתהּ לִ”טרנדית”, וניתן להיתקל בהּ בהקשרים מגוונים, כגון לָקוחות של חברה עסקית מֵחד גיסא ותושבי שכונה מֵאידך גיסא. בדוגמה הראשונה מדובר פעמים רבות בשימוש ציני, מניפולטיבי וריק מתוכן, ואילו בשימוש השני נדמה שיש רקע של חזון של מצב בריא, וּבו אכן תושבי שכונה (או “יישוב קהילתי”) מקיימים חיי קהילה, בעוד שברוב המקרים אין הדבר כך הלכה למעשה.

לאורך השנים שימשה המילה קהילה בעץבעיר במובנים שונים. בשנים הראשונות ציינה המילה את המעגלים האנושיים המתהווים מסביב לעץבעיר. החלה הבחנה בין משאבּים אנושיים וחומריים שמחוץ לקהילה לעומת כאלה שבאים מתוכהּ עם העדפה ברורה לאחרונים, לדוגמה, בִפרויקט השיפוצים האקולוגיים. בהמשך דובר על דמי-החברות כעל ערוץ נוסף של השתייכות לקהילה. כאמור, בשלב מאוחר יותר התגבש רצון לִמגורים משותפים, וּמסגרת זוֹ הפכה לביטוי העיקרי של הקהילה. עם זאת, כפי שיוסבר להלן, גרעין זה של הקהילה מקרין גם על המעגלים החיצוניים.

במעגלים השונים של עץבעיר באים לִידי ביטוי מאפייני הקהילה בצורות וּבמשקלים שונים. כאמור, שני המעגלים הפנימיים – מעגל הדיירות והדיירים והמעגל של “בני-הבית” – מקיימים את ארבעת המאפיינים ברמות שונות. שני המעגלים החיצוניים מקיימים מאפיין כזה או אחר לִמקוטעין וּבָאופנים שונים. ייתכן שחלקם שבים וּפוקדים את עץבעיר באופן מתמשך, בִתכיפות משתנה. רבים מרגישים שותפים לדרך, והדבר אף מתבטא הלכה למעשה בחייהם, אך לאו-דווקא באופן בולט ורצוף.

גם לפעילים במעגל הפנימי, וגם לרבים שנחשפו והושפעו במעגלים החיצוניים, בין אם הםן מרגישים חלק מהקהילה ובין אם חשו כמבקרים מבחוץ, עץבעיר מהווה זירה המאפשרת ביצוע ניסויים אקולוגיים וחברתיים בהקשרים מגוונים של חיים אלטרנטיביים בעיר. השותפים לניסויים עוברים חוויות שהן תמיד נעימות, ולעיתים קרובות גם מועילות, אישית, סביבתית וחברתית.

בית–ספר לאקולוגיה עירונית

בימים אלה מתמקד עץבעיר בפעילות כבית-ספר לאקולוגיה עירונית. “העץ” מַצּיע מתכונת של לימודים מרוכזים, כולל מגורים, במסגרת שבוע של ריטריט. ניתנת אפשרות להמשיך את הלמידה תוך-כדי מגורים לאחר הריטריט. ראו הפרסום על הריטריט הקרוב שייפתח בִ-30 ביולי 2017.

* מאמר זה מתבסס על מחקר שעתיד להתפרסם בקובץ מאמרים העוסק בקהילות אקולוגיות וּמקיימות בישראל.