כיאה לבוגר דיפלומה בפרמקלצ’ר, וכאחד שמתחשק לו כבר לסמן וי על המשימה הזאת של לסכם את הכנס עבור “בידיים”, גם כדי שתהיה לי סיבה טובה לשתף איתכם את ההרצאות המגניבות שפתחו את הכנס, החלטתי לסכם את הכנס באמצעות ארבעת השאלות של הפרמקלצ’ר. אז נתחיל?

מה היה טוב?

הכנס היה הפעילות הציבורית הרשמית הראשונה של “בעזרת השמש”, גילדת מתכנני פרמקלצ’ר שייסדתי ביחד עם טל פרידמן ואורית בוכובזה, ועל אף ההרשמה שהתנהלה באיטיות, בסופו של דבר השתתפו בכנס כ-60 אישה ואיש, ואפילו כמה מהם הגיעו ביום הכנס מהפרסום של פסטיבל שייח’ אבריק שהתקיים מסביבנו.
באופן גורף, הייתה תחושה של זרימה מדוייקת בכנס, ועל אף הזמן הקצר שלו הספקנו הרבה, כך העידו בפני כמה וכמה ממשתתפי הכנס. הכנס נבנה כתמהיל מאוזן של השראה (כמו שתראו תכף בתיעוד ההרצאות), דיון על חזון וחלומות, וחיבור החלומות אל הצרכים היומיומיים של כולנו. גם במשימה של הצגת היריעה הרחבה שהפרמקלצ’ר נוגעת בה הצלחנו, מטרה משנית אך חשובה של מגוון ההרצאות שפתחו את הכנס.

מה טעון שיפור?

כשחושבים על זה, 60 מתכנני פרמקלצ’ר מכל אזור הצפון (חדרה וצפונה) זה די מעט, בהתחשב בעובדה שמאז שהפרמקלצ’ר הגיעה לארץ עברו את קורס הPDC מעל 2500 משתתפים. גם בקרב אנשי הפרמקלצ’ר הותיקים יותר הייתה הופעה יחסית נמוכה, שזה קצת פספוס בניסיון לאסוף זיכרון קולקטיבי ארוך טווח, וזאת על אף שרבים מהם הוזמנו באופן ספציפי ואישי.

מה החזון?

אחת השאלות שפתחתי איתן את הכנס היא “אם כל-כך הרבה נשים ואנשים הוכשרו בקורס PDC, אז איפה הם? מה הם עושים?”. המטרה ששמנו לעצמנו ב”בעזרת השמש” בכנס הייתה להעמיק ולהרחיב את השיח אודות הפרמקלצ’ר בארץ, וספציפית בצפון מאחר שבצפון אנו פועלים. המחשבה היא שאם נתחבר לאזורי פעילות גיאוגרפיים ונעבוד יותר בשיתופי פעולה ופחות כל אחד בגפו, נצליח להשיג הרבה יותר מהמטרות האישיות והמשותפות שלנו כאנשי פרמקלצ’ר.

אם הצלחנו או לא נדע עוד שנים מהיום, או לכל הפחות בפתחו של הכנס הבא, אם תרצה השמש.

מה הצעד הבא בר ההשגה?

רוב ההתעסקות בעשיה בכנס התבטאה בסוג של מעגל מתנות בקבוצות גיאוגרפיות קטנות יחסית של 5-15 משתתפים, כך שמקבוצות אלו לא היה מה לאסוף כשתשובה לשאלה זו. מה שכן, בסוף הכנס לקח על עצמו איתי, אחד המשתתפים, לייצר מעין מפת מעגל מתנות של כל משתתפי הכנס לכדי קובץ אחד (מצורף). כרגע הקובץ מלא בחלקו, ואולי עוד יצטרפו אליו לאורך הזמן.

ו…?

כשאני מתבונן לאחור אני רואה שבעוד שהצלחנו לעמוד ביעדים שלנו, באופן עקרוני, אני לא בטוח אם מטרת הכנס הושגה. אולי הצבנו לעצמנו מטרה שבלתי אפשרי להשיג באמצעות כנס אחד. כך או כך, כדי לאפשר לפרמקלצ’ר לתת את מה שיש לה לתת לעולם כולו, לישראל ולאזור הצפון בפרט, יש צורך ביותר מכנס. אבל זאת בהחלט התחלה טובה.