את כובעי החשיבה של דה בונו הכרתי לראשונה בכיתה יא’ בקורס מד”מים (שזה ראשי תיבות למדריכים מתקדמים) של חטיבת בני המושבים של הנוער העובד והלומד. במשך 15 שנים הרעיון הזה דגר אצלי בראש עד שהשתמשתי בו באמת לראשונה בקורסי הפרמקלצ’ר, אותם אני מעביר ביחד עם אורית בוכובזה תחת גילדת “בעזרת השמש“. כלי זה, בגירסתו ה”רגילה” משתלב טוב בתוך העיקרון הרביעי של הפרמקלצ’ר, “ליישם ויסות עצמי ולקבל משוב”, וכיאה לקורס ששם את הדגש על כלי התכנון כובעי החשיבה נתנו לנו כלי נוסף לבצע רפלקציה, בעיקר בתחום ה”מבנים הבלתי נראים” (מושג בפרמקלצ’ר שבא להנכיח מערכות לא אקולוגיות ולא טכניות, כי אם אנושיות-חברתיות, כמו התארגנויות שונות, עמותות, חברות עסקיות, קהילות וכו’).

בקורס, אנו משתמשים בכובעי החשיבה של דה בונו בצורה מאוד מילולית, כמו שאתם רואים, והיכולת שלו לעזור לנו ברפלקציה היא כעוצמת היכולת שלנו להתגבר על הגיחוחים ולהיכנס לדמות שכל כובע מייצג:

אז מה הקטע בכלל?

כל כובע מייצג חשיבה מסוג שונה. כאשר אחד המשתתפים חובש כובע מסוים, הכובע “מכריח” אותו לחשוב לפיו. כך, המשתתפים נדרשים לשנות את הפרספקטיבה שלהם על הנושא ככל שהכובעים מתחלפים, כאשר המטרה הסופית היא שיפור תהליך קבלת ההחלטות בקבוצה, וכמובן גם קבלת החלטה מושכלת ומבוססת, בכל נושא שהוא. יש כל מיני דרכים להשתמש במתודה עצמה (כמו שתראו, גם אני עשיתי קצת טוויקינג לקונספט) אבל במהות, מדובר ביצירת הזדמנויות לחשיבה שונה ומשתנה לצורך הפריית הדיון, עידוד יצירתיות ולבסוף פתרון בעיות.

איך עושים את זה?

לא אעתיק לכאן את הערך מויקיפדיה, אך אציין במשפטים קצרים את התפקיד שכל כובע מייצג, כדי שתוכלו לאורו להבין את השינוי שביקשתי לעשות.

• הכובע הלבן – מחפש את העובדות, הנתונים, החשיבה הנטרלית, את מה שבאמת אנחנו יודעים.
• הכובע האדום – מתבונן דרך הרגשות, האינטואציה, התחושות.
• הכובע השחור – שיפוט שלילי, פסימי, חיפוש נקודות הכשל, ביקורתיות חריפה. שאיפה להראות את הטעויות הלוגיות ולשים דגש על המרכיבים השליליים של הרעיון.
• הכובע הצהוב – גישה חיובית ואוטימית, חיפוש ההזדמנויות והצדדים הטובים של הנושא הנבחן. חיפוש היתרונות.
• הכובע הירוק – חיפוש חלופות. ניסיון להתקדם אל מעבר לידע הקיים. חשיבה לטרלית (צידית, רחבה, מתפרשת) לגיבוש תפיסות ומושגים חדשים.
• הכובע הכחול – מארגן את תהליך החשיבה, מגדיר את הנושא, מנסח את השאלות. אוכף המשמעת ואחראי לסיכום הדברים.

מן הסתם, הכובעים קצת מתערבבים זה בזה. אי אפשר לחבוש את הכובע השחור בלי קצת אדום כדי לפלפל את הביקורת, ובאותה מידה גם אי אפשר לחשוב כובע צהוב בלי טיפה של אדום בתוכו. לכן, כדאי לזכור כל הדרך שאנחנו בתרגיל שמטרתו לעזור לנו לעשות רפלקציה ולהרחיב את נקודות המבט.

עוד נקודה שראוי לשים אליה לב – לא משנה איך תבחרו להשתמש בכלי, הצעתי היא שתמיד תחזקו ותדגישו בסופו של דבר את הכובע הירוק ותוצאותיו ותקנחו בכחול. בצורה הזאת מגיעים לסינתזה של רעיונות ופתרונות ובסוף גם לרפלקציה על התהליך עצמו ולהבין מה קרה ולאן צריך להמשיך מכאן.

אז מה זה דה בוני? במה זה שונה?

טוב, אין לזה באמת שם. הרעיון של השם “דה בוני” הוא לציין את האישי בדה בונו (יענו, ה”דה בונו” שלי = דה בוני). אחת המגבלות של כובעי החשיבה של דה בונו היא החובה בקיומה של קבוצה המורכבת מלפחות שישה פרטים שדנים בנושא מסוים עליו יחליטו להפעיל את המתודה של כובעי החשיבה, או במילים אחרות – המתודה לא מתאימה לאדם יחיד. מטרת הכלי שהולבש כאן על כובעי החשיבה הוא לספק מנגנון שמאפשר לאדם יחיד להשתמש בכובעי החשיבה מבלי לחוש בפספוס. זה אמנם לא אותו דבר, כיוון שלחשיבה בקבוצה יש את היתרונות (ויתרונות גדולים אלו) אך יחד עם זאת, יש הרבה מה להרוויח מכלים טובים לרפלקציה שיצליחו לשקף ליחיד את עבודתו, ולו משום שהרבה מההחלטות שלנו מתקבלות בסופו של דבר בגוף ראשון יחיד.

אז איך זה עובד?

כשעובדים עם “דה בוני”, הבסיס נשאר זהה. אותו נושא מרכזי, ואותם “כובעים” משחקים תפקיד. ההבדל המרכזי הוא שהפעם את כל הכובעים אנחנו “חובשים” בעצמנו, אחד אחרי השני, עם הפרדה ברורה בין כל כובע וכובע.

בתמונה למעלה אני מדגים עבודה עם הכלי על לוח מחיק. מתחילים מכתיבת הנושא במרכז, ומתחילים בסיבוב הראשון (יש גם סיבוב שני). חשוב שבכל שלב נעבוד רק עם אותו הצבע, ועדיף ממש לעשות הפסקה בין צבע לצבע כדי לשמור על טוהר המתודה. כעת בוחרים נקודה במעגל להתחיל ממנה ועובדים עם הצבע האדום (עוזר “להדבק” לצבעים כדי לשמור על הרצף וכדי לתת תוקף ויזואלי לכובעים). אזכיר שאני ממליץ לעבוד על רצף הצבעים הקבוע (אדום, צהוב, שחור, לבן, ירוק, כחול וחוזר חלילה)

סיבוב ראשון

הכובע האדום – הכובע האדום, כאמור, עובד על הרגשות והתחושות, על מה שעולה מהבטן. אין כאן צורך להשאר אובייקטיבים. ההפך הוא הנכון – כדאי להדגיש את הסובייקטיביות ומה שצף דרכה, יש לגיטימציה מלאה להציף את מה שעולה, גם ובמיוחד רגשות כמו פחדים, חששות, שנאה, תשוקה – כל הרגשות העזים, זה המקום שלהם. אין כאן שיפוט על הכתוב, ואף אחד לא יבקש מכם להצדיק או לתרץ את מה שעולה בכם – גם כי אתם עובדים לבד וזה צריך לשרת רק אתכם, וגם כי זה תפקידו של הכובע האדום. הכלי מכבד את כל מה שייכתב מתוך ההבנה כי מה שעולה חייב להיות נכון לזמן, למקום ולנקודת המבט האישית וכי הם עשויים להשתנות בהמשך.

שאלות שאפשר לשאול את עצמנו כדאי לעורר את החשיבה האדומה:

• מה אני מרגישה כשאני חושבת על הנושא?
• אלו רגשות עולים בי?
• מה הרגשות הללו גורמים לי לרצות לעשות? מה התגובה האמוציונאלית שאני מרגישה דחף לתת לה מקום?
• אם לא היה אכפת לי ממי שהולך להפגע, מה הייתי רוצה לומר? כיצד הייתי רוצה לפעול?

הכובע הצהוב – זה קצת כמו רכבת הרים. היינו למטה, ועכשיו נוסקים למעלה – הכובע הצהוב יעסוק בכל מה ששמח ואופטימי. נאמץ חשיבה חיובית קונסטרוקטיבית, ונחפש הזדמנויות ויתרונות למצב. צריך לזכור שהנטייה הטבעית שלנו, וספציפית של אנשים פרפקציוניסטים היא לחפש תמיד את הרע בכל רעיון, ולמה זה לא יעבוד, כך שנצטרך לעבוד קשה יותר על הכובע הצהוב כדי לפצות על נטייה זו.  חשוב לומר שהכובע הצהוב אינו פנטסטי, הוא חייב להיות מנומק ולהתחבר באמת למציאות, לא סתם לדמיין שהכל וורוד. זה הוא כובע אופטימי, לא ילדותי.

שאלות שאפשר לשאול את עצמנו כדאי לעורר את החשיבה הצהובה:

• מה משמח?
• מה חיובי?
• מה הטוב שיש כאן? למי זה עושה טוב?
• מה היתרונות שעולים מהמצב?
• איזו תועלות מובלעות במצב? למי הן חשובות?
• אלו הזדמנויות עולות וצצות מהמצב?

הכובע השחור – שוב יורדים במורד, ופוגשים את הכובע השחור. כובע זה עוסק באמת ובמציאות מתוך הסתכלות ריאליסטית הנוטה לפסימיזם. הוא מוצא את הסיכונים והחשדות ומגביר אותם. הכובע השחור מפעיל בצורה מכוונת שיפוט שלילי, ומחפש את הסיבות שבגינן הבחירות שלנו שגויות, ו”הכל הלך פקקט”. זהו ניסיון להראות את הצדדים השליליים ולהצביע על טעויות לוגיות. חשוב לומר שהכובע השחור אמנם ביקורתי ושיפוטי, אך עלינו לעשות עם החשיבה הביקורתית שלו עבודה אמיתית אחרת אין בביקורת הזו טעם, וזאת תוך כדי שאנחנו לא נגררים לביקורת יתר וכורים לעצמנו בור שאי אפשר לצאת מתוכו.

שאלות שאפשר לשאול את עצמנו כדאי לעורר את החשיבה השחורה:

• למה זה לא נכון עבורנו?
• למה זה לא יצליח?
• אלו בעיות עוד ייתכנו בהמשך? ממה עלינו להזהר?
• מהן הסכנות והקשיים שיש לקחת אותם בחשבון?

הכובע הלבן – עכשיו הגיע הזמן להתייצב על העובדות, רגע לפני שאנחנו מתכנסים לחשיבה על פתרונות (הכובע הירוק). הכובע הלבן מעריך עובדות, נתונים ומידע. הוא מביא אותנו להפעיל חשיבה נייטרלית ואובייקטיבית בהצגת המידע לקבלת החלטה שקולה. הכובע הלבן גם מביא אותנו לחפש את המידע החסר לנו ודורש מאיתנו להשיג את המידע הזה. ייתכן שנזהה פרטי מידע סותרים. אם קיים ויכוח לגבי מהימנות המידע, יהיה זה הזמן לבדוק את המידע או לאסוף ביסוס מידעי. בשלב זה מניחים במקביל את כל פיסות המידע וממתינים להמשך הדיון. בעיקרון, את כל הסעיפים בכובעים האדום, הצהוב והשחור אפשר לסיים בסימן שאלה ולבחון האם אנחנו יודעים את העובדות מאחוריהם.

שאלות שאפשר לשאול את עצמנו כדאי לעורר את החשיבה הלבנה:

• מה אנחנו יודעים בוודאות? (בניגוד למה אנחנו מרגישים, או מה שמענו ממישהו ואין לו בהכרח ביסוס)?
• איזה מידע דרוש לנו ואין לנו? איך משיגים את המידע הזה?

הכובע הירוק – אחרי שאספנו את התחושות, טיעונים אופטימיים, פסימיים ולבסוף את העובדות, הגיע הזמן שניגע קצת בפתרונות. הכובע הירוק מייצג את החשיבה היצירתית. כשנחבוש אותו נחפש רעיונות חדשים,  חלופות למצב הקיים, שיפורים ואפשרויות חדשות. הכובע הירוק לוקח מבקש מאיתנו להתקדם אל מעבר לידע הקיים, ולחשוב לטרלית (חשיבה צידית, מתפרשת, או גם חשיבה עוקפת בעיות), לקחת את כל מה שלמדנו עד כה ולגבש תפיסות ומושגים חדשים. חשוב: ב”דה בוני” עד כה, כל כובע עמד בפני עצמו, וכדי לענות עליו הסתרנו את האחרים. בעת עבודה עם הכובע הירוק אנחנו פותחים את כל הכובעים ומשתמשים בכל מה שלמדנו מהם כדלק לכובע הירוק.

שאלות שאפשר לשאול את עצמנו כדאי לעורר את החשיבה הירוקה:

• אלו שמות עצם מושגים ורעיונות עולים מהכובעים השונים? אלו פתרונות אפשריים עולים כאשר אנו מגבירים אותם? וכאשר אנו מחלישים אותם? 
• איזו הזדמנות ניתן לייצר כדי להגיע לפתרון ולהפיג את המתח מהנושא?
• אילו אלטרנטיבות אפשר להציע? האם קיימים כיווני חשיבה שלא העלינו?

למשל, בתרגיל שעשיתי למעלה, נגעתי בנקודה רגישה של השתתפותם של הורים וילדים בסדנא הקהילתית לקיימות, שבעיקרון דורשת מאמץ ותשומת לב מיוחדים כדי להיות מותאמת לצרכיהם (ובעיקרון משתתפים בה רק מגיל מסוים). החלשה עשויה להביא להרחקה של הילדים בלבד מהסדנא (ובזה בעצם להקטין את הסיכון ולהקטין גם את הרווח שבבואם של צמדים כאלו – מה שיכול להקרא פתרון סולידי). הגברה של הבעיה – למשל שיגיעו רק הורים וילדים, גילגלה אותי לסבב מחשבות אודות איך הפעילות הייתה נראית אם היא הייתה נבנית רק לאוכלוסיה זו, ומשם הגעתי למסקנה שאולי פשוט צריך להפריד בין שני קהלי היעד הללו (מבוגרים בסדנא והורים-ילדים בסדנא) ולתת לכל אחת מהקבוצות חתיכה מהזמן בשבילה – אולי לחלק את אחר הצהריים או עוד יותר טוב – לפתוח יום נוסף להורים-ילדים בלבד.

רגע, … מה עם הכובע הכחול?

אז גם כאן יש שינוי קטן. במקום שהכובע הכחול ייקבל זמן משלו, עכשיו הגיע זמן לסיבוב נוסף. עוברים על כל כובע (בתמונה לעיל זה מופיע ככל מה שמתחת לקו באותו הצבע), קוראים את כל הכתובים בעיון ובוחנים מה שכחנו לציין, מה לא כתוב, ומה עלה לנו ברגע זה. אם עלו רעיונות חדשים בצבע מסוים, מותחים קו מתחת למה שכבר כתבנו בסבב הראשון, ומוסיפים מתחתיו את מה שהתווסף. ההפרדה בין הסיבוב הראשון לשני עוזרת לנו ללמוד על ההתקדמות שעשינו. רק לאחר הסבב השני, אני “מרשה” לכם להגיע לכובע הכחול.

הכובע הכחול – מבין ששת כובעי החשיבה, תפקידו של הכובע הכחול הוא לארגן את החשיבה, ולעזור לנו לעשות משוב וללמוד על התהליך עצמו. הכובעים האחרים חשבו על התוכן שבו אנחנו עוסקים ואילו הכובע הכחול חושב על החשיבה. הכובע הכחול מתפקד כמצפן: הוא מתבונן, מברר, ממקד, מגדיר מטרה, מנסח שאלות, מזהה סטייה ממסלול החשיבה, ועורך סיכומי ביניים וסיכומים סופיים. כשנחבוש את הכובע הכחול ננסה להסיק מסקנות, להגיע לתוצרים ולערוך סיכומים.

שאלות שאפשר לשאול את עצמנו כדאי לעורר את החשיבה הכחולה:

• איך אנחנו מגדירים את המצב?
• מה ברצוננו להשיג?
• מה אפיין את החשיבה שלנו?
• האם הייתה יעילה?
• מה היו ההצלחות בחשיבה? מה היו הקשיים? איך נמנע אותם?
• ארבעת השאלות: מה עובד, מה טעון שיפור, מה החזון ומה הצעד הקטן ביותר שניתן לעשות?

לסיכום

זהו, עד כאן. עכשיו אתם מוזמנים להשתמש בכלי עם עצמכם ולעזור לי לשפר ולדייק אותו. אשמח לקבל כל תוספת, הערה והארה, כאן בתגובות למטה.