כל מי שהתנסה בנגרות בכלים חשמליים, מכיר את ההרגשה – העבודה מהירה וקל להגיע לתוצאות סבירות, אבל כל העסק מלווה ברעש ובענן אבק.

לעומת הכלים החשמליים המפוררים את העץ לאבק, הולכת ונפוצה כיום בעולם חלופה לחובבים שזמנם בידם – עבודה שקטה עם כלים ידניים, כאשר העץ העודף מוסר תלתל אחרי תלתל.

בעולם הכלים החשמליים, כאשר נייר הלטש או ראש המקדח מתבלים, פשוט זורקים אותם וקונים חדשים. בעולם הידני – משחיזים.

אני מסתפק בהשחזה של להבי מפסלות ומקצועות. המסורים בהם אני משתמש אינם ניתנים להשחזה (כלומר לאחר שיתבלו יש לקנות חדשים, אבל צפוי שבקצב הנגרות שלי זה ייקח שנים), וכך גם המקדחים (וכאן רחמנא לצלן אני משתמש גם במקדחה חשמלית).

ומילה על בטיחות – מה שחותך עץ עלול לחתוך גם יד. חובה לעשות את הצעדים הראשונים בהשחזה, בהדרכה פיזית מאדם מיומן.

כל מי שמתכוון לעסוק בנגרות ידנית, חייב ציוד וידע מתאימים להשחזה. אף כלי לא מגיע ממש מוכן לעבודה, ובלי השחזה שוטפת יוכל לשמש אולי כמשקולת לניירות. במפסלות ניתן להוציא תלתלי פלא גם מכלים זולים, אם כי במפסלות איכותיות משך הזמן בין ההשחזות יהיה הרבה-הרבה יותר ארוך. מקצועות הן סיפור אחר בשל כל מה שסביב הלהב, ולא מכל מקצועה אפשר להוציא תוצאות טובות, אפילו אם הלהב יושחז כיאות.

מאמיני ההשחזה נחלקים לכמה דתות, ובכל דת – נוסח ספרד ונוסח אשכנז. יש המשחיזים על משטחים קשיחים ומחוספסים כמו ניירות מים ואבני יהלום, ויש הנאמנים רק לאבני מים המשחיזות ע”י התפרקות המשטח העליון שלהן ודורשות לכן יישור תכוף של האבן. יש המכינים שיפוע ראשי Bevel על אבן שטוחה, ויש המשתמשים בגלגל השחזה, יש היוצרים שיפוע קטן בקצה הלהב Micro Bevel ויש כאלה שלא. בהתאם הלהב יכול להיות ישר כולו, קעור או קמור. יש הנעזרים במובילי השחזה, יש המיומנים מספיק להשחיז ביד חופשית, ויש העשירים מספיק לקנות מערכת טורמק. בין הדתות שנזנחו כמעט לגמרי – המשחיזים באבנים טבעיות, או באבנים בסיכוך שמן.

המשותף כמעט לכל שיטות ההשחזה, ובכל מקרה לאלו הרלוונטיות לחובבים וללהבים שטוחים – פני המשטח עליו משחיזים צריכים להיות ישרים פלס Dead Flat, ויש להשתמש בנוזל קירור, בד”כ מים, למניעת התחממות הלהב ולפינוי השבבים.

כאן המקום להזכיר כי אמצעי ההשחזה מגיעים ברמות חיספוס שונות, כאשר 80 היא דרגה גסה מאוד, ו- 8,000 היא דרגה עדינה ביותר. לא תמיד המספור אחיד, אבל זו התמונה הכללית.

בואו נדבר על להב ישר פשוט של מפסלת או מקצועה (להבדיל מלהב מסובך יותר של מפסלת עם להב חצי עגול, לדוגמא). ראו התמונה ובה 4 דרכים שונות לעצב להב, שקצהו החותך יוצר זווית 30 מעלות עם גב הלהב. מודגש שוב –מה שמעניין קורה במילימטר של קצה הלהב, שחייב להיות מושחז ללא פשרות, לרוב בזווית סביב 25-30 מעלות, יתר הלהב צריך להיות מסודר במידה סבירה ולא יותר מזה.

הלהב הקמור למטה מחייב מיומנות בהשחזה ללא מוביל, זו השיטה בה משחיז גורו הנגרות הידנית פול סלרס. הקעור מעליו מחייב קניית משחזת שולחנית מתאימה, ומיומנות בשימוש בה, זו השיטה בה משחיזים בבית הספר לנגרות “עץ לדעת”. נשארנו עם שני העליונים. הלהב בעל השיפוע האחיד למעלה פשוט להבנה ומקובל בלהבים של מקצועות חריצים למיניהן, אבל בשימוש שוטף יהרוג אתכם להשחיז את כל הלהב בכל פעם.

בלהב השני מלמעלה יוצרים שיפוע אחיד  Bevel בזווית קצת חדה מהמבוקש, ובשימוש השוטף מתעסקים רק בהשחזת הקצה, ה- Micro Bevel, מה שחוסך זמן. פעם בכמה זמן חוזרים לאבן גסה ומשחיזים את הלהב כולו, וחוזר חלילה. שיטה זו מקובלת בעבודה עם מוביל השחזה, ואותה נתאר להלן.

המשותף לכל השיטות הוא יישור גב הלהב. עבודה זו ממושכת ומונוטונית, תלויה במצבו הראשוני של הלהב ואמורה להיות די חד-פעמית. מקובל ליישר על נייר מים כדי לחסוך בלאי של אבני ההשחזה היקרות. מניחים את הלהב על משטח השחזה שטוח, כך שס”מ או שניים של הלהב מונחים על המשטח והיתר באוויר. לוחצים על אותם ס”מ-שניים עם אצבע או שתיים, ומשחיזים הלוך ושוב. בהתאם למצב הלהב, בלהבים שמצבם סביר נתחיל אולי מגריט 240, בלהבים ישנים או פגועים אולי נתחיל מגריט גס יותר, לעתים אפילו 80. בכל מקרה ממשיכים בקפיצות של פי 2 בערך עד שמגיעים לנייר מים 2,500 ולאחר מכן לאבן מים 8,000 או לסטרופ. הנה להב של מקצועת חריצים Plough Plane בת 70-80 שנה, בעבודה על נייר מים:

כך הלהב אמור להיראות בסיום העבודה. זה להב של מקצועת סטנלי מס’ 4 בת כ- 60 שנה. יישרתי פה חלק גדול יותר של גב הלהב, מאשר נדרש, זו דרכי לוודא שהגב באמת ישר. ראו כמה שריטות עמוקות שלא הצלחתי להוריד – כל עוד אינן במ”מ האחרונים של הלהב, אפשר להסתדר. ראו להשוואה משמאל את חלקי הלהב שלא יושרו:

בעת יצירת השיפוע הראשי (משחז, Bevel), יש המשתמשים במובילי השחזה Honing Guide, יש מי שמסתדר בלי. אני – לא, וזו עצה טובה שקיבלתי כחובב מתחיל. יש לי שניים: הכחול שעולה באיביי או בעליאקספרס כ- 30 ₪, ואחד מפואר יותר. יש הבדלים ביניהם, אבל מה שתבחרו, העצה מאוד פשוטה – קבעו את מידת בליטת הלהב, הקובעת את השיפוע (בשמאלי בעזרת אביזר מתאים, בכחול בעזרת סרגל או פיסת עץ עם מעצור במרחק הנכון שתכינו בעצמכם), ואל תוציאו את הלהב מהמוביל עד סוף ההשחזה. רק כך תוודאו שאתם בזווית הנכונה לאורך כל הדרך. המוביל הכחול יכול לקבל גם להב של מקצועה בחלקו העליון, למוביל של וריטאס אביזר אחר לאחיזת להב רחב:

הנה לדוגמא מפסלת אחוזה במוביל הפשוט. על דופן המוביל רשום כי לזווית של 25 מעלות, קצה המפסלת צריך לבלוט 5 ס”מ מקצה המוביל. התמונה להדגמה, מוטב לסמן קו או מעצור על השולחן או על לוח ייעודי, כדי שתקבלו אותה זווית בדיוק בכל פעם:

והנה שתי מפסלות נתונות במובילי השחזה, להשחזת השיפוע הראשי (משחז, Bevel). כאשר המפסלת מקובעת למוביל היטב, נשמור על אותה זווית למשך כל פעולת ההשחזה:

יישור השיפוע הראשי Bevel של הלהב, על אמצעי השחזה גס. כאן נראה הלהב של אותה מקצועת סטנלי, בתחילת העבודה על השיפוע. בעליו הקודמים השחיז את הלהב ידנית ונוצרה זווית אותה רואים במהלך העבודה ליישור הלהב ולהסרתה. החלק המבריק יחסית הוא השיפוע החדש התקין שנעשה בעזרת מוביל השחזה מאוד מדויק, ופה עדיין רחוק מסיומו:

וכך אמור להיראות להב (אחר) לאחר סיום ההשחזה הגסה – שיפוע אחיד, אם כי שרוט בגסות. בשלב זה אמור להיות גראד (בליטה, כיפוף של המתכת) ברור המורגש באצבע, לכל אורך השפה האחורית של הלהב (ראו בהמשך):

אם הסתפקנו בשיפוע אחיד, לאחר השלמת השחזת השיפוע בגריטים הולכים וגדלים, נהפוך את הלהב ונסיר את הגראד. ראו בתמונה איך ההשחזה דוחפת חלק מהחומר המוסר אל מעבר לקצה הלהב ויוצרת את הגראד על האבן הגסה ביותר, ואיך מסירים את הגראד בסוף תהליך ההשחזה, על האבן העדינה ביותר:

ובצילום, ראו מימין הקווים שנוצרו לרוחב האבן בעת הורדת הגראד. זו אבן מים 8,000 והקווים משמאל נוצרו בעת ההשחזה הסופית של ה-Micro Bevel:

קיצור דרך כאמור הוא השחזה יסודית של קצה הלהב בלבד בזווית מעט יותר גדולה, ליצירת Micro Bevel, שניתן לראות בתמונה כמה הוא מלוטש ומבריק יחסית ליתר שיפוע הלהב. פעם בכמה השחזות, אין ברירה אלא ללטש שוב את השיפוע כולו:

לאחר שעברנו על איך הלהב צריך להיראות, נדבר על אמצעי ההשחזה, לשימוש חובבים מתחילים ופחות מתחילים, לפי הסדר בתמונה מלמטה למעלה:

ניירות מים Wetpaper 4A חתוכים לאורך לשניים. גריט (רמת חיספוס) 80-2500 בקפיצות של בערך פי 2 לפי מה שתמצאו בחנויות כלי עבודה (80 הוא גריט גס מאוד, 2,500 – עדין מאוד). המהדרין ממשיכים לנייר 5,000 שאני לא הצלחתי להשיג. השיטה הזולה ביותר להתחיל ממנה (כ- 3 ₪ לדף, עשרים ומשהו ₪ לסט בסיסי), יקרה לטווח ארוך מאחר והניירות מתבלים ואף נקרעים. לגריטים העדינים גב נייר, לגסים גב בד (“בד שמיר”). אישית מעדיף גב נייר. את הניירות מניחים על לוח זכוכית עבה (לי יש 6 מ”מ) המונח על שולחן ישר. מטפטפים כמה טיפות מים על הזכוכית והנייר ייצמד אליה. למי שהנייר זז, שימו פחות מים או הוסיפו כליבה להחזקת הנייר. לפני ההשחזה מטפטפים מעט מים על הניירות, לסיכוך. במשך העבודה מוסיפים מים לפי הצורך, ובעבודות השחזה ממושכות גם שוטפים את הניירות באמצע כיוון שהם עשויים להיסתם, ומחליפים את הניירות בכל פעם שהם מתבלים.

האבן האמצעית היא אבן יהלום Diamond stone, משטח המתכת המחורר מצופה אבקת יהלום, משטח הפלסטיק הצהוב שקוע יחסית לפני האבן, ומטרתו לסייע בניקוז פסולת ההשחזה. יש גם אבני יהלום בהן המשטח רצוף ואחיד. אבני יהלום טובות הן יקרות (לכן יש לי רק אחת, ולא בטוח שבחרתי את האבן המתאימה), אך בשימוש זהיר תחזקנה שנים. אבני יהלום סיניות בשקל, עלולות להישחק מהר מאוד או להתעוות (והזהרנו שצריך לעבוד על משטח ישר לחלוטין).

האבן הכחולה היא אבן מים Waterstone. שימוש באבני מים מחייב זהירות, סבלנות והבנה לאופן הפעולה ע”י התפרקות האבן וקבלת עיסה Slurry. עקב סיבה זו נדרש יישור תכוף של האבן, אני משטח את האבן מדי כמה השחזות, על נייר 400 המוצמד ללוח זכוכית. ראו איך נראית אבן מים לאחר היווצרות סלארי. הלהב בתמונה שייך לסטנלי מס’ 4 ישן, ונתון במוביל השחזה לשמירה על דיוק בעבודה. עוד אפשר לראות שמידות האבן, בערך 190/60 מ”מ, גבוליות. על אבן קטנה יותר יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעבוד עם מוביל השחזה. אל תתפתו לאבנים קטנות יותר:

סטרופ שהוזכר כאן, הוא רצועת עור שעליה מורחים משחה ירוקה, כמו שהספרים בדור שלפנינו היו משחיזים בה את התער. זה פריט זול, ועשוי להיות שימושי למי שאין אבן מים 8,000. לי אין כזה לכן לא צילמתי. להמחשת השימוש בסטרופ, הנה סרטון ובו צ’רלי צ’אפלין בתפקיד ספר, מגלח מישהו לצלילי אחד המחולות ההונגריים של בראהמס. בסרטון נראה גאון הסרט האילם משחיז תער על אבן קטנה (שימו לב, תער הוא כמו סכין מטבח, ומשחיזים אותו לכל האורך. במפסלת נגרות משחיזים רק את הקצה), ואחר כך עושה סטרופ על פיסת עור התלויה מהכסא)

 

לסיום, מומלץ לבדוק האם השחזנו כמו שצריך.
גם כאן יש כמה דתות שונות, אני בודק האם הלהב חותך נייר בקלות ומשאיר שולי חתך חלקים. בתמונה להב של מקצועה קטנה “בלוק פליין”

לסיכום

ובמה אני משתמש? אבן מים 1,000/8,000 להשחזה שוטפת, אבן יהלום 325/600 (לא מספיק גסה, התקציב הספיק לאבן אחת) להכנת השיפוע הראשי, ניירות מים להשחזות עוד יותר גסות ולטיפול בלהבים ממש פגומים, וכן ליישור גב מפסלות וליישור אבן המים.