ב 7.2 נולדה ביתנו הראשונה – נינה. חיכיתי לה המון שנים והגעתה לעולם לוותה בזוגיות מצמיחה ומלאה באהבה ועדינות, יחד עם הריון משמח, בריא ומבורך, ולסיום- לידה מדהימה, מעצימה, ומלאה בכל טוב.
נינה נולדה בלידת בית,  אל המים הרכים והעוטפים, לקראת סוף החורף, אל תוך האביב. ממש חיכיתי שהיא תגדל ושיתחמם מעט כדי שאוכל לצאת איתה לטיולים בחוץ.

בזמן שבילינו ביחד, באחד השבועות הראשונים לחייה, פתאום נחתו לי המון אסימונים ביחד (בטוח שהסאונד מוכר לכם.. צ’יצ’יצ’ינג..). לנגד עיני ראיתי איך כל העקרונות של הפרמקלצ’ר מתחברים לי להורות (הצעירה) שאני חווה. והחלטתי לכתוב יומן שבו אבחן את החיבורים האלה. אנחנו חיים בבית ובמבנה משפחתי שמחובר לאתיקות של הפרמקלצ’ר, ושאלתי את עצמי האם העקרונות יוכלו להנחות אותנו בהיבט החינוכי, ערכי, תיפעולי של הבית.

לפניכם הגיגים, ראשיתם של הדברים, שניכתבו בעודי צומחת עם ההורות ובעוד נינה צומחת אל העולם.
אני מעיזה להתחייב לכתוב כל חודש את התובנות שלי, לפחות בשנה הראשונה לחייה של נינה ולחיי כהורה. לא בטוחה שיהיו לי חיבורים בכל חודש לכל העקרונות, וגם לא בטוחה שאכתוב את העקרונות על פי הסדר, אלא רק על פי מה שעולה בי. אלה החיים :)

0 – חודש ראשון בחייה של נינה

1. להתבונן ולפעול בהדדיות – אני מתבוננת על נינה, אני מתבוננת על עצמי, אני מתבוננת על בנזוגי ועל כל אדם אחר מסביבי שבא במגע עם נינה או עם ילדים בעבר. אני מתבוננת על הגישות, אני מתבוננת על השלווה, אני מתבוננת על טריקים שמשתמשים בהם כשנפגשים עם נינה, אני מתבוננת בתחושות ורגשות שעולים בי, אני מתבוננת על החיבור שנוצר מהמפגש שלי עם בנזוגי ולאן אנחנו רוצים לגדול כהורים, אני מתבוננת על הצרכים הבסיסיים שלנו ועל היכולת למלא אותם, אני מתבוננת על הלידה המדהימה שחוויתי, אני מתבוננת על מחשבות שהיו לי ואיך ברגע הן משתנות, אני מתבוננת על העקרונות של הפרמקלצ’ר, ואני שבה וחוזרת להתבונן על נינה – הפלא הזאת שיצאה מתוכי והגדילה את עולמי.
   
   
2. לקלוט ולאגור אנרגיה – הצרכים הבסיסיים שלי – אוכל, שינה, צחוק, מקלחת, טיפול בגוף, טיפול בנפש – ולא לפי סדר חשיבות מסויים- הם אלה שכרגע אני צריכה להתייחס אליהם ולתת להם את תשומת הלב שלי. ונינה כמובן גם, עם כל הצרכים שלה (הנקה, הגיינה, שינה, אהבה).
   אני מוצאת גם שההריון המעולה שחוויתי והלידה המדהימה ממלאים אותי שמחה ומחזקים אותי ברגעים הקשים יותר.
3. ליישם ויסות עצמי ולקבל משוב – כל מסע הלמידה של ההנקה מבקש המון הקשבה ותשומת לב לתינוקת. האם היא אוכלת טוב, האם החזה מתרוקן מחלב, איך הגוף שלי מגיב לזה (חייבת להודות שלא היה לי נעים בהתחלה ולא הבנתי איך נשים אחרות מצליחות להנות מזה), איך הגוף של נינה מגיב להנקה, מה יש לי לשפר ואיך וכו’ וכו’. המשובים הם לפעמים מיידיים, לפעמים מטושטשים, לפעמים ברורים ולפעמים חמקמקים… למידה.. כבר אמרתי?
   ההורמונים משתוללים, הגוף והנפש בהיי אוקסיטוציני מלהיב ומהמם ויחד עם זאת יש עייפות, ושוק, וסטרס קל, וגם דאגה שלא הכרתי קודם ועוד המון רגשות, בעיקר חיוביים, כמו פליאה, התלהבות, עוצמה, רגישות ורכות, שלא חוויתי בצורתם הנוכחית לפני הלידה. כל אלו הם מצבים חדשים לי, ואני משלבת נשימות עמוקות מתוך הידיעה השכלית וההבנה שכל אלו ילכו ויתמתנו עם הזמן.
4. שירותים ומשאבים מתחדשים – הכי מרגישה כרגע את הקהילה סביבי כנותנת שירות וכמשאב.
   סירי לידה – במשך חודשיים ומשהו קיבלנו פעמיים בשבוע בישולים מגוונים ומזינים (שהותאמו על פי בקשתי לפי התזונה שלי). מעבר לכך שזו עזרה ענקית מבחינת מזון והצורך לבשל יחד עם החוסר זמן לבישולים וקניות, זו גם עזרה רגשית חשובה ומזינה. המפגש עם המציאות בתוך הסערה המרגשת והיפה הזו, המפגש עם נשים או גברים שכבר מנוסים בתהליך, המפגש עם אוזניים קשובות ולבבות אוהבים. והיו כאלה שחוץ מלהביא לנו אוכל גם שטפו לנו כלים, העיפו את הפח, או קיפלו כביסה. והיו כאלה שעשו לנו קניות על הדרך, והיו כאלה שהמליצו על אנשי מקצוע ועוד ועוד. המפגש האנושי הוא מזין ומפרה וזה אולי המשאב הכי חי, קיים, אינסופי, יציב, נוכח, ידידותי ומבורך שיש לי כרגע.
   יד שניה-שלישית-רביעית – לא קנינו כמעט כלום. הכל הכל קיבלנו משומש. החל מבגדים, דרך צעצועים, מיטה. עגלה, מנשא, אמבטיה, חיתולי בד להמשך, אפילו את חיתולי הבד קיבלנו לאחר שסיימו את תפקידם אצל משפחה של חברים טובים. בינתיים קנינו חיתולים חד פעמיים מתכלים, החלטנו לדחות את חיתולי הבד עד שהמצב יירגע ונוכל להתחיל להתעסק איתם בלי להעמיס על עצמנו… צריך לבחור את השינויים כך שיהיה לנו טוב ונוח בתוכם. זמנם עוד יגיע.
5. לא לייצר פסולת – עוד לא הצלחתי להחזיר את החיים למסלולם הקודם. הם גם לעולם לא יחזרו לשם, אבל ניהול האשפה שלנו יכול לחזור למצב טוב יותר. השאיפה היא לחתל בחיתולי בד. ויש אומרות- לחב”ד. טרם התחלנו. הקומפוסט זז לרגע הצידה כי אני לא פנויה לטפל בו, ויישוב בהקדם בעזרת השמש.
   מוצאת שבית התמלא בערמות של בגדים וציוד שקיבלנו במתנה, שמרתי כי לא ידעתי מה יהיה שימושי, אבל עכשיו ברור לי שאפשר לעשות סינון נוסף. אני מוסרת הרבה דברים שנראים לי מיותרים, ובטוחה שיש עוד הרבה שאוכל להוציא בהמשך.
6. פתרונות איטיים וקטנים – הכל משתנה כל הזמן, עוד אין דפוסים, הכל מתגלה לראשונה, בכל צורך שעולה לנינה, אני מנסה לתת את המענה הנכון. לא תמיד קולעת בול על הנסיון הראשון אבל עושה כמיטב יכולתי. בגלל שהכל כל כך משתנה כל הזמן, ובנוסף אנחנו לומדים אותה והיא אותנו, ויחד אנחנו בונים את מערכת היחסים המשפחתית החדשה שלנו – הכל מורכב מפתרונות קטנים ונשימות עמוקות, וידיעה שתהליך הלמידה המשותף יימשך כל החיים :)
7. לגוון ולהעריך את המגוון – לנסות מגוון פתרונות, וגם אם הם לא התקבלו קודם, לנסות שוב ושוב כי יכול להיות שיתאימו אח”כ. דבר נוסף – להיעזר בעצות של מנוסות: יועצת הנקה, אמא שלי, חברות, חברים, פורומים ואתר באינטרנט, ספרים, אנשי רפואה ובעיקר בעיקר – האינטואיציה.
8. להשתמש בקצוות ולהאריך את השוליים – לישון כל רגע שאפשר :) הארכת שוליים נוספת- להיות סופר פרקטית ומתוכננת כדי לא לבזבז זמן. נינה נולדה בסוף החורף, עדיין יש הרבה ימים גשומים, ואני מוצאת את עצמי מגלה מחדש יחד איתה את המרחבים בבית. קצוות של מרחבים מקומיים.
9. להשתמש בשינוי ולהגיב ביצירתיות – כל הזמן הדברים משתנים, כל הזמן להיות יצירתית, עם הפתיחות, עם הקשב, עם הפתרונות, ולנסות עוד פתרונות, להמציא אותם או להשתמש בפתרונות ידועים. עיקרון שמתגלה לי חזק מאוד בחודש הראשון.
   חברה מבקשת לצלם אותי לפרוייקט שעוסק בנשים וקדושה. היא מבקשת שאאסוף 10 חפצים שמסמלים בשבילי קדושה. וכאן אני מרגישה בצורה חזקה את השינוי שקורה בי בעקבות הלידה, ואת ההזדמנות לבנות את עצמי מחדש.
10. לתכנן מדפוסים לפרטים – טוב, תכנון כאן זה עוד לא רלוונטי אבל מנסה לזהות אצלה סימנים לרעב, לעייפות, לכאב, לקור, לחום. דפוסים בסיסיים כאלה…

וגם דילמות..

• איזו מהאפשרויות היא בעלת דריסת הרגל האקולוגית הנמוכה יותר? למוצרים חד פעמיים שקיבלתי במתנה ממי שכבר לא משתמש בהם? (זאת אומרת, הם כבר נקנו, נעשה שימוש בחלק מהחבילה, והשאר ניתן לי), או לקנות עכשיו את אותם מוצרים רב פעמיים במיוחד?
• ועל איזה ערך חשוב לי לשים יותר דגש? נינה קיבלה את כל הבגדים שלה מחברים/ות ומשפחה. הכל יד שנייה-שלישית-רביעית וגם שישית. אבל.. 99% מהבגדים וורודים. ואנחנו רוצים שהיא תתרגל ותאהב עוד צבעים, ושלא תהיה לה תבנית בראש שבנות לובשות רק ורוד. בעעעעעה. וכבר מגיל כזה הם מבחינים בצבעים, אז עולה השאלה.. והאם זה בכלל אפשרי ובא לנו עכשיו לכתת רגלינו בלמצוא לבושים אחרים בחנויות/ קבוצות יד שנייה? או שנכון לנו פשוט להשתמש במה שקיבלנו?

חודש ראשון… חבר הגדיר את זה כמו “מכונת כביסה לחיים”. הכל מתערבל וסוער ומופלא ומרגש.
מסיימת אותו בהוקרת תודה לבנזוגי האדיר, למשפחה התומכת שעוטפת אותי, לגוף שלי שעובר מהפכות, ולנינה, שמעבירה אותי מסע מופלא. ברוכה הבאה לעולם ילדה יקרה שלנו.