בנינו בריכת שחייה-שכשוך אקולוגית-טבעית-אורגנית בחצר הדום שלנו, איזו התרגשות ואיזה כיף! כנראה שמעיינות הארץ הקרירים לא ייזכו לראות אותי בתדירות גבוהה הקיץ, אני נשאר להתקרר בבית.

מה היא בריכת שחייה אקולוגית?

בגדול זו בריכה שמקיימת מערכת ביולוגית טבעית וכך שומרת על נקיון המים לאורך זמן וללא חומרים כימים או צריכת אנרגיה מיותרת. או במילים פשוטות: צמחים בתוך הבריכה מטהרים את המים. בנוסף, הבריכה שלנו אקולוגית במיוחד כי היא מקיימת עקרונות של שימושחוזר, אין בה אף לא גרם של בטון, וכי אנחנו שואפים לגדל בה צמחי בר ארצישראלים ולחזק את המערך האקולוגי האזורי הקיים.

הבריכה שלנו בסך הכל בת שלשה שבועות ברגע כתיבת שורות אלה, ובהתלהבות יתר החלטתי לכתוב את המדריך כאן לפני שהבריכה הספיקה להוכיח את עצמה מכל מני בחינות. מה גם שמלבד הבריכה הזו אין לי שום נסיון בתחום. קחו את דברי בערבון מוגבל.

רקע

קודם כל אציין את הגורו שלנו בכל תהליך בניית הבריכה, David Pagan Butler, בריטי מתולתל ומשעשע שמפרסם ביוטיוב ובאתר שלו מדריכים אינספור לבניית בריכות שחיה אקולוגיות (organic pools כדבריו). מי שמתכנן להקים בריכה שכזו, מומלץ שיקרא בעיון את המדריך המלא (160 עמודים באנגלית), שניתן לרכוש באתר שלו.

למה בריכת שחיה אקולוגית?

בריכת שחייה סטנדרטית נשארת נקייה ותקינה תברואתית בזכות כמה דברים: המון כלור; טיפות של חומר כימי נוסף שאיני זוכר את שמו ואמור לאזן את החומציות/בסיסיות של הבריכה; משאבת מים (פילטר) שצורכת לא מעט חשמל ומפיקה רעש; ובן אדם או רובוט שדואג לנקיונה מעלים ושאר לכלוך שנכנס פנימה.

בריכת נוי סטנדרטית (כזו עם צמחים ודגים) אמנם לא מכילה כלור וחומרים כימים לרוב, אך דורשת תחזוקה גבוהה ושימוש במנורת UV לחיסול האצות, משאבת מים חזקה, פילטר, דשנים לצמחייה ועוד.

בריכת שחייה אקולוגית שעובדת טוב אמורה להשאר נקייה ובריאה, אפילו עד כדי שתיית המים ע”פ דיוויד, בזכות הצמחים שבה ובזכות משאבת אוויר זולה וזהו. היתרונות ברורים, והכיף של להרגיש כאילו יצאת לאיזה מעיין בטבע שווה את כל המאמץ.

איך עובדת בריכת שחיה אקולוגית

ראשית, הבריכה בנויה משני אזורים – אזור השחיה העמוק ואזור הצמחיה הרדוד (regeneration zone או wetland). שטח הבריכה, שמומלץ שיהיה גדול כמה שניתן, צריך להיות מחולק כך שלפחות 50% מיועד לצמחיה.

הצמחיה, או ליתר דיוק המיקרואורגניזמים שבשרשי הצמחים, עושים את פעולה הטיהור עבור כל הבריכה. בנוסף לטיהור המים, אנחנו רוצים מים צלולים להתרחץ בהם, מים ללא אצות. על מנת לעשות זאת בצורה מיטבית יש לעקוב אחרי עקרון אחד פשוט: תחרות. גם האצות וגם צמחי המים צריכים חומרים מזינים מהמים, כאשר אין חומרים מזינים בשפע הצמחים החזקים מביסים את האצות ולא נותנים להן להתפתח ולהפוך את הבריכה לירוקה. בהמשך אסביר איך מגבילים את כמות החומרים המזינים במים.

כדי שהצמחים יחיו הם צריכים, איך לא, חמצן. יש צמחים תת-מימיים שמשחררים למים חמצן, אך זה לא מספיק – בשביל חמצן צריך משאבה. השיטה המקובלת בעולם הבריכות היא משאבת מים שיושבת מחוץ לבריכה, שואבת אליה את המים 24/7, לרוב מסננת אותם, ומחזירה אותם דרך מפל או משהו כזה. ככה במפל נכנס חמצן למים, ונוצרת תנועת מתחת למים שמשפרת את תנאי המערכת הסגורה והלא כל כך טבעית שבנינו. החסרון של המשאבות האלה הן שהן יקרות, זוללות יחסית הרבה חשמל, ועלולות להיות אגרסיביות ולשאוב את המיקרואורגניזמים השוכנים במים אל האבדון של הפילטר (ע”ע “מוצאים את נמו”). הפתרון שדיוויד מציע לנו (וכל הקרדיט נתון לו) הוא משאבת אוויר – bubble pump – המחוברת לאבני אוויר. ממש כמו באקווריום, רק גדול וחזק יותר.

כך זה עובד: צינורות רחבים ומחוררים שוכבים מתחת למצע הצמחים (בסמוך לשורשים) וקצותיהם פונים כלפי מעלה ויוצאים מעל המצע. בתוך זווית הצינור מתחת לכל יציאה מונחת אבן אוויר. אבן האוויר משחררת בועות אל המים במעלה הצינור, וכך מלבד חמצון המים גם נוצרת תנועה של מים בתוך הצינורות, המים נשאבים לאט ובעדינות מקרקעית אזור הצמחיה אל פני המים. קיבלנו גם חמצן בשפע, גם זרימה עדינה של מים, וגם מעט חשמל ומעט רעש. כולם מאושרים.

שלבי הבניה

להקמת הבריכה יש מספר שלבים, בסדר הבא:

1. חפירה + הפרדת מפלסים
2. כיסוי גאו-טכני
3. כיסוי אוטם
4. הנחת צינורות
5. פיזור מצע לצמחים
6. מים (אפשר כבר להתחיל לשכשך)
7. שתילת צמחים
8. עיצוב שפת הבריכה
9. התקנת המשאבה

חפירות

קודם סיפור קצר: לפני כשנה עברנו לגור בשטח כאן, בשכירות, בנינו את הדום שלנו וחיינו בשקט ובשלווה. בעל הבית שלנו עיבד את האדמה החלקאית הסמוכה לנו במטרה להקים כרם ענבים ועל הדרך ביקש מהטרקטוריסט היקר שיחפור לנו בור קטן בקצה הכרם למען נבנה בו יום אחד שכשוכית. מאוד נחמד. עברה שנה, הכרם לא קם, הבור התמלא קוצים, החורף היה רטוב והקיץ החם התחיל להפתיע. התחלנו בעבודה. תוך שבועיים של מקוש, טוריות והרבה כאבי גב הרחבנו את הבור לכדי בריכה גדולה כמעט פי שניים מהבור המקורי, עם אזור צמחייה עגול ויפה. עייפים ויגעים הסתכלנו על הבור שלנו בגאווה ודמיינו את הרגע בו נקפוץ ונשתכשך במים הקרירים. באותו הרגע ממש, עם הנף הטוריה האחרון, עבר בעל הקרקע ובהפתעה אמר “מה זה פה?!”. התבקשנו לדעת שאם יום אחד השטח כן יהפוך לחלקה חלקאית פעילה, הבריכה שלנו תצטרך להסגר. זו היתה מכה קשה.

לא עברו 24 ושעות, הזמנתי את הטקטוריסט, ותוך שעה ו200 ש”ח הבור הישן כוסה ובור חדש נולד בתוך השטח החוקי שלנו.

— fin —

קוטר הבריכה הוא 3.5-4 מטרים. עומק החפירה במרכז הבריכה שלנו הוא כמטר ו30 ס”מ. ככה יצא עם המגבלות השונות. דיוויד ממליץ על לפחות 2 מטר עומק כדי לאפשר טמפרטורות שונות של המים, מה שיוצר זרמים תת-מימיים ומגביר את התנועה הטבעית של המים בין האזורים.

אזור הצמחיה שלנו חפור בעומק 50-70 ס”מ, במדרון שמשתדל להיות מתון ככל הניתן. אם יש לכם את השטח ואת הכוח, חפרו אזור צמחיה גדול יותר, עמוק יותר בחלקו הפנימי, ועם מדרון מתון יותר. הרעיון במדרון המתון הוא שצמחים שונים צריכים עומק מים שונה, ושחיות (כגון קיפודים) יוכלו לשתות מהמים בלי ליפול בטעות לתוך תהום ולטבוע.

הטרקטור עשה את רוב העבודה, ואנחנו עם טוריות שיפרנו את הצורה ואת המתינות של המדרון. חשוב ליצור תלולית בשפה החיצונית של הבריכה, לא גבוהה במיוחד, רק מספיק כדי למנוע מנגר עילי לגלוש לתוך הבריכה (נגר עילי סוחף איתו הרבה חומרים מזינים לצמחים). בנוסף, יצרנו שורת אבנים גדולות בקצה המדרגה (אזור הצמחיה) שתמנע בעתיד התדרדרות של מצע הצמחיה לאזור השחיה.

אם תזמינו מחפרון קטן ולא טרקטור ענק הוא יוכל לעשות לכם חפירה מאוד מדויקת, עם תלוליות והכל.

למי שיש סבלנות, מומלץ להשתמש בשטיכמוס כדי לפלס את שפת הבריכה.

כאן יש להדגיש – דיוויד היקר ושאר המקצוענים בתחום יוצקים הרבה קילוגרמים של בטון כדי לקבע את קרקעית הבריכה, לאפשר בניה של קירות פנימיים, ליצור שפת בריכה משורטטת ועוד. אנחנו נמנענו מזה לחלוטין, ואני מניח שזה בעיקר נחוץ במצב של אדמה חולית, או אם ממש רוצים בור עמוק ועם קירות אנכיים.

כיסוי גאו-טכני

כיסוי גאו-טכני הוא שם יפה ומקצועי לדבר פשוט והגיוני מאוד: כיסוי האדמה עם חומר רך וגמיש כדי למנוע מאבנים וצמחיה לחורר את הפלסטיק האוטם של הבריכה. זה שלב קריטי!

המקצוענים קונים יריעות בד גיאוטכני מיוחדות, אנחנו הסתפקנו בשטיחים משומשים. נסענו לגני התערוכה בתל-אביב, ובתיאום עם חבר של חבר (תודה אסף ותודה יוסי!) הגענו בעת פירוק אירוע מכירות ענק שהתרחש שם באחד הביתנים. הגענו בשביל לקחת באנרים (בהמשך), אבל הם היו קטנים מדי ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו מקלפים מהרצפה עשרות מטרים של שטיחים אדומים (וכחולים ואפורים) ששימשו את דוכני המכירה באירוע. בכל שבוע-שבועיים מפרקים שם אירוע כזה, כמעט הכל נזרק לזבל’ה, ואין שום בעיה להגיע ופשוט לקחת.

את השטיחים פורסים באקראיות על כל שטח הבור, מומלץ בכמה שכבות (בעיקר באזור הסלעים).

כיסוי אוטם

אין בריכה בלי השלב הזה – פלסטיק! איזה חומר נפלא, רב שימושי, מזהם ויעיל.

אז גם כאן, המקצוענים ובעלי הממון קונים יריעת ענק של חומר בשם EPDM. אנחנו יצרנו קשר עם חבר של חברה (תודה לדפנה, אלכס וצחי!) ונסענו לעיר הגדולה כדי לקחת שלטי חוצות ענקיים מנתיבי איילון. זה ענק, כבד, 100% אטום למים, ואמור לשרוד לא מעט בתנאי שמש ומים. מה שחשוב זה שזה בחינם ושאחרת זה היה מגיע לפח הזבל.

שימו לב: זו חייבת להיות יריעה אחת גדולה שתספיק לכל שטח הבריכה. וללא חורים כמובן. אנחנו השתמשנו בשתיים אחת על השניה, ליתר בטחון. הייתי שם אפילו שלוש.

הנחת צינורות

כאן הסיפור קצת מסובך להסביר בכתב. אני מקווה שהתמונות עם ההסברים הקצרים מעבירות טוב את העניין:

שימו לב שאת הצינורות האפורים השארנו ארוכים בכוונה בשלב הזה. לא ידענו מה גובה המים. אחרי מילוי המים חתכנו אותם כמה ס”מ מתחת לפני המים, ועשינו חור אחד בכל אחד מהם (עם מקדח 5 מ”מ) שבתוכו תעבור צינורית האוויר (בהמשך).

מצע לצמחים

המצע לצמחים הוא שלב חשוב שיש לתת עליו הן את הדעת והן את חשבון הבנק. יש לזכור שאנחנו לא רוצים לתת לצמחים חומרים מזינים בשפע (בשביל התחרות).

אני מודה ששברנו את הראש שעות רבות על הנושא הזה של בחירת סוג המצע, ושבסופו של דבר התפשרנו על מצע של חצץ בנייה וסומסום סטנדרטיים מסיבות כלכליות. יש מעט מידע מפורסם בנושא, יש כל מני גישות ושיטות, חלקן הגיוניות וחלקן ממש סותרות אחת השניה. אנסה לפרט כאן את המידע שאספנו, האחריות לא עלי:

אדמה

דיוויד משתמש בשכבה עמוקה של אדמה שהוא הוציא מתחתית חפירת הבריכה שלו. האדמה התחתית הזו לטענתו דלה בחומרים מזינים ולכן טובה לבריכה. עליה הוא פורס יריעות גאוטכניות נוספות ואז מפזר שכבה לא דקה של חלוקי נחל.

חצץ בזלת

ניתן לקנות (במשתלות בעיקר) חצץ מאבן בזלת. אבן הבזלת נחצבת בארץ ככל הנראה ונגרסת במפעלים לגדלים שונים. משני מקורות שונים שמעתי שחצץ בזלת ידוע כמצע מצוין לצמחי מים מטהרים. אין לי מושג מה הגודל הממוצע לאבן המומלץ. החסרונות שלו מסתכמים ככל הנראה במחיר יקר להחריד.

טוף

אמנם גם הטוף מגיע מפעילות געשית, אך בניגוד לבזלת הוא אוורירי וקל משקל. קל הרבה יותר להשיג אותו ונדמה לי שהוא לא יקר. אם אינני טועה הטוף מיובא לארץ. מקורות מסוימים טענו בפני שהטוף הוא אסון לצמחית מים היות וחוריו הקטנטנים נסתמים על ידי לכלוך, פעילות אנארובית מתפתחת שם והצמחים סובלים מחוסר חמצן ורקבון. מקור אחר שמתמחה בגידולים אקוופונים אמר לי שהוא משתמש רק בטוף ושהצמחים שלו משגשגים. בקיצור, פסלנו אותו על עודף רעיות.

חול

ככל הנראה ממש לא טוב לצמחים, אבל דיוויד מציע אותו בכל זאת כחלק מתערובת של חצץ ואדמה. מעניין.

חלוקי נחל

הכי יפה ללא ספק, דל בחומרי הזנה כמו שצריך, כביכול הכי טבעי לצמחיה. יקר בטירוף היום, וזאת בזכות מאבקים של הירוקים להגבלת החציבה/איסוף שלהם בארץ.

חצץ בנייה

חצץ הבנייה בארץ הוא ככל הנראה אבני גיר גרוסות. אני לא אתפלא אם יש שם גם איזה אבן משקע אחרת כמו דולומיט או צור. בכל מקרה, זה נחצב בארץ, זה זול להפליא, זה דל בחומרי הזנה, ובאתר אינטרנט של גידולים אקוופונים היה כתוב שזה לא נפוץ כמצע לגידולים אבל זה בהחלט אפשרי. דיוויד מזכיר שימוש בחצץ אבן-גיר באחד הסרטונים שלו על בריכה ציבורית בלונדון. החסרון הגדול שלו, שעוד לא נבדק כמזיק או מועיל, הוא כמות האבק הלבן שמגיע עם החצץ. ניתן לקנות חצץ סומסום שטוף מאבק דרך חברות שמתמחות בגני משחקים. אנחנו ניסינו לשטוף בעצמנו, זה עזר חלקית והבריכה די צלולה כל עוד לא הופכים את החצץ.

שכבה ראשונה של כ10 ס”מ פיזרנו חצץ בנייה רגיל (עדש), ועליה עוד כ20 ס”מ של סומסום. על מנת לחסום את השכבה הגבוהה יחסית של החצץ יצרנו עוד חומת אבנים גדולות על קצה אזור הצמחיה המיועד. הפעם האבנים נמצאות על היריעות (יש להניח בזהירות) וכך גם מהוות אלמנט עיצובי-טבעי.

שימו לב: אין לי מושג אם עשינו שגיאה קריטית בבחירת החצץ הרגיל הזה, או שגילינו דרך נפלאה לחסוך בעלויות. רק הזמן יגיד, ואעדכן כאן בתגובות יום אחד כשיהיו לי תשובות.

מים

התחלנו למלא המים. צינור גינה רגיל, לקח 4-5 שעות. עדיף היה להתקין את המשאבה ואבני האוויר לפני כן, אבל המשאבה עוד בדרך מאמאזון ויש לנו משאבה טבולה אחרת שממלאת את תפקיד הזרמת המים באופן זמני. החלטנו להתחיל למלא גם כי לא היתה לנו סבלנות, וגם כי רצינו לדעת מה גובה המים המקסימלי על מנת לסדר את שפת הבריכה.

בכמה מקורות שונים קראתי שבהחלט עדיף למלא את הבריכה במי גשמים כדי לחסוך מהצמחייה העתידית את הכלור ושאר החומרים שיש במי הברז שלנו. אם במקרה אתם בונים את הבריכה בחורף – נשמע לי כמו משהו חשוב לתת עליו את הדעת.

שתילת צמחים

ישנם כמה סוגים של צמחים: צמחי גדה, צמחי מים עמוקים, צמחים מחמצנים וצמחים צפים.

צמחי גדה הם אלו שגדלים במים יחסית רדודים. בשורשים שלהם מתבצעת הרבה מפעולת הטיהור. ישנם אינספור סוגים – גומא, איריס ענף, קנה, סוף, שבטבט (ארצישראלי?), אגמון, נענעת מים, שיח אברהם, ועוד ועוד. אני רק מתחיל לגלות את העולם הזה.

צמחי מים עמוקים הם כאלה ששוכנים ממש בקרקעית הבריכה ועליהם או תפרחתם צפים מעל המים. הנפוצים ביותר הם שושנות המים (ניפאות, או נופר בעברית). יש רק שני מינים של הצמח הזה הגדלים בר בישראל, וכעת אני רק זוכר את הנופר הצהוב. ניחא, גם ככה הם נדירים ויקרים.

צמחים מחמצנים הם צמחים שגדלים ממש בתוך המים. תפקידם הוא כאמור לשחרר חמצן למים, מה שמשמש את הצמחים האחרים בתורם. המוכר והישראלי ביותר הוא “אלף עלה“.

צמחים צפים הם חייזרים מוזרים במיוחד. הם פשוט צמחים שלא זקוקים לאדמה בכלל והם צפים על פני המים כששורשיהם טבולים בלבד. הם משייטים ברחבי הבריכה ומתפזרים בה. איני מכיר נכון לרגע זה צמחים ארצישראלים צפים, אבל עוד אגלה.

אם יש באזורכם מעיינות ונחלים, סעו ואיספו צמחים לא מוגנים לבריכה שלכם. ככה אתם יכולים להיות בטוחים שהם מתאימים לאקלים למערכת האקולוגית בכלל. לתגבור תמיד אפשר ללכת למשתלה ולקנות.

עיצוב שפת הבריכה

לאחר שהבריכה מלאה במים עד שיאה והיינו בטוחים מה קו המים הסופי, התחלנו בעיצוב שפת הבריכה. המטרה היתה רשאית לשמור על הפרש הגובה העדין שיימנע מנגר עילי להסחף לתוך הבריכה, ושנית ליצור מראה טבעי כמה שיותר על ידי הצנעת היריעות מתחת לאדמה.

סידרנו שורת אבנים גדולות על השפה בצורה יפה ויציבה. מהצד הפנימי פיזרנו את החצץ ככה שיגיע עד האבנים. מהצד החיצוני גזרנו את היריעות והשארנו שוליים של 20-30 ס”מ מחוץ לבריכה, חפרנו תעלה קטנה צמודה לאבנים, את שולי היריעות דחפנו לתעלה וכיסינו בחזרה באדמה. עבודה פשוטה ומתגמלת – הפלסטיק השחור נעלם מהעין!

התקנת המשאבה

עניין המשאבה זו תעלומה אמיתית. האם השיטה של דיוויד לשימוש במשאבת אוויר טובה מספיק? בנתיים עבר כשבוע מאז שהותקנה והצמחים גדלים, אז כנראה שכן בסך הכל.

אין לי מושג ולא מצאתי מידע איך לבחור משאבה שתתאים לגודל הבריכה שלי. גם לא באמת מצאתי מידע כמה נקודות של צינורות+אבני אוויר צריך ביחס לגודל הבריכה. אני מניח שכמה שיותר יותר טוב. מצפייה בסרטונים של דיוויד על בריכות שבנה, וגם סרטון על איך להתקין את משאבת האוויר לשיטתו, הסקנו שמשאבת 20 וואט שמספקת 45 ליטר/דקה של אוויר ו4 אבני אוויר יהיה בסדר.

מה שצריך כאן זה בסך הכל את המשאבה, אבני אוויר כמספר היציאות של צינורות שהנחתם, וצינוריות מתאימות. את הכל אפשר להזמין מאיביי/אמאזון, או לקנות ביוקר בחנויות אקווריומים בארץ. אם המיקום של המשאבה נמוך מגובה המים של הבריכה תצטרכו גם לקנות אל-חוזר – רכיב קטן שמתחבר לצינוריות ומונע ממים שנכנסים לצינורית בטעות להגיע למשאבה עצמה.

ההרכבה

מנסרים את הצינורות הרחבים מתחת לגובה פני המים; מחברים את 4 הצינוריות למשאבה ופורסים אותן כל אחת אל צינור רחב אחר; משחילים את הקצוות בחור הקטן שהכנו מבעוד מועד (לפני מילוי המים) ומחברים את אבן האוויר; מוודאים שאבן האוויר נמצאת לא גבוה מדי וקרוב לפני המים, אבל גם לא שוכבת על קרקעית הצינור ונסתמת; החיבורים של הצינוריות למשאבה ולאבני האוויר נעשים פשוט על ידי דחיפה.

מחברים את המשאבה לחשמל וזהו זה, הצמחים יכולים לנשום.

לסיכום

עברו כשלשה שבועות ממילוי הבריכה ושתילת הצמחים בה ואלו המסקנות עד כה:

1) זה תענוג אמיתי, המים קרירים ונעימים.

2) המים שקופים ויפים, קיבלו גוון ירוק עדין אחרי כמה ימים אבל זה נשמר ככה מאז ולא מתגבר.

3) המון חיים מתקבצים סביב ובתוך הבריכה במהירות אדירה: הכלבים והחתולים של השכנים באים לשתות; המון חרקים מעופפים מסביב, החל מזבובים ויתושים, דרך דבורים וצרעות, ואפילו שפיריות אדומות ויפות הגיעו לבקר; כמה חרקים אמפיביים כבר מצאו את מקומת ושטים להם בתוך המים; דג זעיר אחד ושני חלזונות מים נצפו שם, כנראה הגיעו עם הצמחים שקנינו במשתלה.

4) אתמול מצאתי מקבץ גדול של זחלי יתושים וחרקים אחרים – גרוע מאוד! כנראה שאין מנוס מלהביא דגי גמבוזיה שיאכלו אותם. אני מקווה שאהמדריך הבא שלי יהיה “איך הצלחתי להדביר ביולוגית יתושים בזכות הבריכה האקולוגית שלי”.

5) אצות מהסוג שנראה כמו שיער ירוק התחילו לגדול. הן גדלות בעיקר סביב חומר אורגני שנופל למים (נמלים שטובעות לדוגמה), או סביב צמחים מסוימים. בנתיים הן לא מהוות מטרד, ואני מקווה ששתילת צמחים נוספים תעזור בהבסתן לפני כן.

6) בטעות הזמנו משאבה עם מתח אמריקאי. קנינו שנאי, אבל הוא מתחמם מהעבודה המרובה ואני חושש שזה לא ישרוד. כנראה שננצל את ההזדמנות וכבר נזמין משאבה חדשה עם מתח אירופאי, וחזקה יותר (60-70 ל/ד).

7) עומסי החום ככל הנראה יוצרים הרבה אידוי, או שיש לנו דליפה איטית איפשהו. נקווה שלא ונגלה בהמשך.

8) עדיפה בריכה גדולה יותר ועמוקה יותר, כי זה כיף יותר.

 

תמונות יפות שתקנאו: