כיצד ניתן לדאוג לכך שהחברה האנושית שלנו תמשיך לתפקד ולהתפתח מבלי לכלות את עצמה במקביל? לאיזה סוג של פיתוח וקדמה עלינו לשאוף? “קיימות חברתית” היא מונח המנסה להגדיר כיצד מערכת חברתית בריאה צריכה לתפקד, כך שהחברים בה יוכלו לספק את צרכיהם באופן המיטבי מבלי לפגוע באנשים אחרים בהווה או בעתיד.

ישנן הגדרות רבות ושונות לקיימות חברתית. על פי עיריית ונקובר אשר בקנדה, “קיימות חברתית” או “מערכת חברתית בריאה”, מוגדרת כך:

“כדי שקהילה תוכל לתפקד ולהיות בת-קיימא, הצרכים הבסיסיים של תושביה צריכים להיות מסופקים. קהילה בת קיימא צריכה להיות מסוגלת לתחזק ולבנות עצמה על בסיס משאביה העצמיים ולהיות מסוגלת למנוע בעיות ולהתמודד איתן באופן מיטבי במידה והן מתעוררות.”

הגדרה זו מתייחסת לשתי רמות של משאבים בקהילה הזמינים לביסוס קיימות חברתית: יכולות אינדיוודואליות (או “הון אנושי“), שמשמען המשאבים שהפרטים יכולים לתרום למען רווחתם ורווחת הקהילה בה הם לוקחים חלק, בינהם מיומנויות, ערכים ומנהיגות; ויכולת קהילתית שמשמעה הקשרים, הרשתות החברתיות והנורמות המקדמות עשייה המשפרת את איכות החיים.

הגדרה אחרת, מעט מפורטת יותר, פותחה כחלק מפרויקט באוסטרליה שהגדיר מדדים לקיימות חברתית: “קיימות חברתית מתרחשת כאשר תהליכים רשמיים ולא רשמיים, מערכות, מבנים ומערכות יחסים תומכים באופן פעיל ביכולתם של הדורות הבאים ליצור קהילות בריאות שנעים לחיות בהן. קהילות כאלו הן הוגנות, מגוונות, מחוברות ודמוקרטיות ומספקות איכות חיים טובה.”

הגדרות אלו אמנם מסייעות להבין מהי קיימות חברתית, אך הן עושות שימוש במונחים ובאמירות שקשה ליישמם באופן מעשי. חסרה הגדרה שתהיה יותר מפורשת ופרקטית כדי שארגונים וקהילות יוכלו לאמץ אותה כשפה משותפת. שפה שתסייע להחליט כיצד עליהם לפעול על מנת לקדם קיימות חברתית. המענה לכך טמון ב”עקרונות הקיימות החברתית”, עקרונות מנחים וברורים אשר יכולים להוות מעין גבולות מארגנים שיגדירו מהי ההתנהלות שתוביל לחברה מתפקדת ובריאה ומהי ההתנהלות שלא תאפשר זאת. עקרונות אלו אינם מכתיבים מהי תמונת העתיד אלא מספקים את המסגרת המארגנת שאותה כל ארגון, קהילה או חברה יכולים לפתח לאן שירצו. “עקרונות הקיימות החברתית” נועדו לעשות סדר ולסייע להבין באילו היבטים חברתיים אנו עלולים ליצור חסמים לסיפוק צרכים אנושיים.

צרכים אנושיים

לפני שנצלול לעקרונות הקיימות החברתית, בשלב ראשון חשוב שנבין מהם הצרכים האנושיים שלנו כאינדיוודואליים ולאחר מכן נוכל לבחון כיצד המערכת החברתית משפיעה על היכולת שלנו לספק אותם.

מקס ניף. מקור: ויקיפדיה

מקס ניף, כלכלן צ’יליאני, חקר את נושא הצרכים האנושיים שנים רבות. במאמר מכונן בו הציג את התיאוריה שלו, הציע ניף 9 צרכים שונים השווים בחשיבותם ומשותפים לכלל בני האנוש. הצרכים האוניברסליים על פי מקס ניף הם: קיום (אוכל ומים), הגנה, חיבה, הבנה, השתתפות, פנאי, יצירה, זהות וחופש. מסקנתו היתה כי ההבדל בין קבוצות חברתיות ובין אדם לאדם הוא לא בסוגי הצרכים, אלא באופן בו הצרכים מקבלים מענה – כלומר סיפוק אותם הצרכים הוא שונה. למשל, בתרבות אחת מענה לצורך ב’זהות’ הוא באמצעות לבוש וסמלים נוספים, ובתרבות אחרת ‘זהות’ מסופקת באמצעות השתייכות לקבוצה דתית. להסתכלות מסוג זה יש יתרון, בבואנו למצוא כיצד לספק את צרכינו נוכל לחשוב ולמצוא פתרונות יצירתיים וחדשים שיוכלו להיות מותאמים למציאות הנוכחית. למשל, במקום לענות על הצורך של ‘הבנה’ (למידה) באמצעות קריאת ספרים שעולים כסף רב ואינם מתעדכנים, החלו להשתמש באינטרנט כמרחב לשיתוף ידע. ממש כמו אתר בידיים עצמו, ויקיפדיה, יוטיוב ועוד.

כיצד אנו מספקים את צרכינו? ברב המקרים יש לנו את היכולת לספק את צרכינו באופן עצמאי. אך לחברה שאליה אנו משתייכים יש גם חלק משמעותי בכך. בפועל, כוח מניע בחברה שלנו הוא סיפוק של צרכים. המערכת החברתית אליה אנו נולדים או בוחרים להשתייך היא כלי רב עוצמה לסיפוק צרכים אנושיים. במיוחד בעידן הנוכחי בו אנו נסמכים זה על זה באינספור דרכים, כך שכל פרט מסייע לנו בסיפוק צרכינו באופן אחר (למשל מורה, טבח, רופאה). כשאנחנו שואפים לחיים הטובים ביותר שאפשר לחיות עלינו להכיר בכך שאנו חלק ממערכת חברתית שלמה. עם זאת, המערכת הזו גם עלולה להיות מכשול של ממש לסיפוק צרכים אלו. כאשר נבחן בעיות חברתיות, לא נתבונן עוד על רמת הפרט וצרכיו, אלא נבחן תופעות של מערכת חברתית שלמה. מנקודת מבט זו ניתן לראות מהם הכשלים השיטתיים של המערכת, מה הקשר שלהם לבעיות החברתיות ולמצוא כיצד ניתן לטפל בהן.

עקרונות הקיימות החברתית

עקרונות הקיימות החברתית שנועדו לסייע לנו בדיוק בהסתכלות על המערכת וכשליה, פותחו לאחר עבודה מקיפה של ד”ר מרלינה מיסימר, בשיתוף עם פרופ’ קארל הנריק רוברט ופרופ’ יורן ברומן.

בעת עבודתם חיפשו החוקרים לנסח עקרונות אשר יהיו:

• חיוניים – יהוו את התנאים המינימליים אשר יבטיחו שהמערכת החברתית תתפקד, מבלי לכפות דרישות שאינן הכרחיות ולהימנע מאלמנטים שנויים במחלוקת;
• מספיקים – יוכלו להבטיח חברה בת-קיימא ויכסו את כל הכרוך בכך;
• כלליים – עקרונות היכולים להיות ברורים וברי יישום לכל קבלת החלטות בכל היקף, בכל תחום;
• קונקרטים – יוכלו לסייע בהנחיית דרכי פעולה ובפיתרון בעיות;
• נבדלים – כדי שיהיה קל לנתח ולנטר אותם.

העקרונות החברתיים מבוססים על השאלה מהם החסמים שהמערכת החברתית עלולה ליצור, אשר יש להימנע מהם כדי לאפשר למערכת לתפקד לאורך זמן. במילים אחרות, מה צריך להפסיק לעשות באופן שיטתי כדי להגיע לקיימות חברתית? מה עלינו לעשות כדי לא “להפריע” לאנשים לחתור למילוי הצרכים שלהם? העקרונות מנוסחים באופן זה בכדי לאפשר יצירתיות מירבית – ברגע שנקפיד על שימוש בעקרונות אלו בתכנון ובקבלת החלטות, נוכל ליצור מרחב והזדמנות לאנשים להשיג את צרכיהם באיזו דרך שהם יחפצו, ומשם נוכל להגדיל את הסיכויים של כולנו לשגשג ולפרוח. חשוב לציין שעקרונות אלו אינם מתייחסים למצב אוטופי בו כל אחד יוכל להשיג את צרכיו תמיד, אלא לשאלה מהם הגבולות האופטימליים של המערכת החברתית שלנו שיאפשרו לה לתפקד בהווה ולאורך זמן. כאמור העקרונות הללו פותחו כך שיוכלו להיות רלוונטיים לכל קבוצה חברתית, בין אם מדובר בחברה עסקית, עמותה, משרד ממשלתי או כל ארגון אחר, ובין אם מדובר במדינה שלמה.

ואלו הם העקרונות – בחברה אנושית בת קיימא אנשים אינם נתונים לחסמים ל:

• בריאות – לא לחשוף אנשים לתנאים אשר פוגעים בבריאות, פיזית, מנטלית או רגשית. למשל: תנאי העסקה מסוכנים
• השפעה – לא לפגוע באופן שיטתי ביכולתם של אנשים להשפיע על עיצובה של המערכת בה הם לוקחים חלק. למשל באמצעות דיכוי חופש הביטוי או התעלמות מדעות מסויימות
• מסוגלות להתפתח – לא לפגוע באופן שיטתי ביכולתו של אינדיוודואל או של קבוצה במערכת ללמוד ולהתפתח. לדוגמא: ארגון שלא מאפשר פיתוח מקצועי של עובדיו, בין אם במסגרת העבודה או בלימודים.
• שיוויון הזדמנויות (או בתירגום מילולי מדויק: אי-פניות) – לא להפלות באופן שיטתי, למשל אפליה על רקע גזע, מין, דת או כל מאפיין אחר.
• יצירת משמעות – לא למנוע מאנשים את האפשרות ליצור משמעות בעצמם או בשיתוף עם אחרים. מתייחס לסיבה בגינה אנו חלק מחברה או ארגון מסויימים. אנו נרצה להיות חלק מקבוצה חברתית או ארגון אשר ערכיהם אינם עומדים בסתירה לערכינו. לדוגמא: ארגון אשר מקדם מצוינות מקצועית ללא קשר לאיכות יחסי האנוש, כשערך זה חשוב לחלק מהעובדים בו.

עוד חשוב לציין כי העקרונות החברתיים הינם חלק מ”עקרונות הקיימות” שנועדו לספק הגדרה הוליסטית להיבטים החברתיים וגם להיבטים הסביבתיים שעלינו לקחת בחשבון כדי לעצור את ההתנהלות הלא מקיימת של החברה האנושית כיום.

ארגון או חברה אשר רוצים לראות כיצד הם משפיעים על מחזיקי העניין שלהם (עובדים, לקוחות, ספקים ועוד) יכולים להיעזר בעקרונות הקיימות החברתיים והסביבתיים כדי להבין לאן עליהם לשאוף, מה הם עושים כיום באופן שאינו מתיישב עם העקרונות, ולפתח תוכנית פעולה אשר תכלול את השלבים להטמעת העקרונות באופן שהוא כלכלי ואסטרטגי. ישנם ארגונים רבים שכבר הפנימו עקרונות אלו והפיקו מהם תועלות רבות, של חיסכון כלכלי, שימור עובדים, שיפור המוניטין, הובלת שוק ועוד. אם נצליח לאמץ עקרונות אלו בכל הרמות, מקומית, עסקית, ציבורית, לאומית, ועולמית, נוכל להבטיח את קיום החברה האנושית והמערכת האקולוגית היום ובעתיד.