בסדנא שלנו, כשצריך לרוקן פח (שבדרך כלל מלא בדברים לא נעימים) צריך לקחת אותו למרחק של כמאה מטרים, וזה לא מרחק שנעים ללכת בו מחובק לפח כבד. אז סוף סוף נהייתה הזדמנות והשקעתי כמה שעות בבניית עגלה שתאפשר נשיאה בטוחה ונעימה של פחים (אבל לא רק) למרחקים ארוכים.
זה מין כדור שלג (מי שלא מתחבר שיחשוב על מנגנון הדחיות של לסדר את החדר / המשרד, זה די דומה, רק קצת פחות קיצוני) – פח חצי מלא, אבל הוא כבר כבד, והפח הירוק של המועצה רחוק, אז מתחילים למלא פח אחר, ואחרי זמן מה כל הפחים מלאים עד גדותיהם, וכבד זה כבר לא מילה… עכשיו נראה מי יצליח לקחת את הפח לריקון. ככה היה אצלנו בסדנא בתקופה האחרונה, מאז שאני זוכר. ומצד שני, לרוקן את הפחים בתדירות גבוהה מדי גם לא היה הפתרון כי זה הופך להיות מעיק. בדיוק לצורך זה תכננתי ובניתי את העגלה שאציג כאן.
משטח העגלה
משטח העגלה התחיל מלמדוד בצורה גסה רוחב של שני פחים רחבים או שלושה צרים (זה לא מדע מדויק תשתמשו בפחים שיש לכם) ולקבוע את מידות המשטח. לאחר מכן חתכתי צינורות 3/4 צול באורך של 1.05, המימד הארוך של העגלה ובאורך של 0.54, המימד הקצר של העגלה (שימו לב שהעגלה תוכננה להתגלגל כשהפאות הארוכות שלה קדימה ואחורה ולא לצדדים).
לאחר השחזה וריתוך המסגרת הראשונית, חתכתי פלאחים באורך של 0.54 פחות או יותר וריתכתי אותם כרשת מעל שלושת הצינורות הארוכים. הפלאחים ישמשו כרצפת העגלה ויחזיקו את הפחים.
השלב הבא היה להעמיד את המשטח על ארגזים בגובה ריאלי של גלגלי העגלה (רמז לגלגלים תוכלו לראות בתמונה) ולבחון את כמות הפחים שיכולים לעמוד, לעשות ביקורת לתכנון המשטח המקורי.
בניית הארגז - דפנות
כדי שהפחים לא יפלו בעת הנסיעה, נדרשו דפנות לארגז. מצד שני כדי שיהיה אפשר להכניס ולהוציא את הפחים בנוחות, פאה אחת צריכה להיות כזאת עם פתיחה מהירה (בהמשך). בשלב זה החלטתי שהדפנות יהיו בצדדים ובצד האחורי של העגלה מכיוון שבעת השימוש העגלה תיטה אחורה, לכן הצד החלש יותר, זה שניתן לפתוח יהיה מלפנים.
הכנות לגלגלים
הגלגלים ששמרתי לפרויקט היו גלגלי 20″ שפורקו מאופני ילדים חלודות. גלגלים שכאלו זקוקים לאחיזה בשני הצדדים כיוון שציר הגלגל לא מספיק חזק כדי לתפוס בהם רק בצד אחד (לצורך עניין זה, גם לגלגלים גדולים יותר בדרך כלל אותו קוטר ציר, כך שהם חלשים באותה מידה. כדי שיהיה אפשר לתפוס את הגלגל רק בצד אחד, צריך נאבה עם ציר גלגל של סביב 20 מ”מ).
על כן היה עלי להכין שתי אוזניים שיחזיקו את הגלגל משני הצדדים, ועבור כל אוזן להכין שתי שיניים עם חריץ, כמו שיש באופניים בדרך כלל, שתתפוסנה את הגלגל מלמטה. השיניים נדרשו להיות מאוד מאוזנות בין החלק הקדמי לאחורי כדי שהגלגלים לא יפעלו לרעתנו.
את האוזניים כופפתי על מלחצי שולחן גדולים. יש שיטה אחרת של מילוי הצינור בחול על מנת למנוע את ההתכופפות של צינורות לזוויות חדות מדי, כך שנוצר קפל. על השיטה אני מספר כאן, אך התעצלתי למלא את כל הצינורות בחול, ופשוט לקחתי סיכון.
רגלית כדי שהכל יעמוד
בשלב זה עשיתי סיבוב עם העגלה ועליה פח אחד, והוא לא נגמר בטוב. היה קשה לשמור על איזון בלי ידית בגובה הבטן ודופן קדמית לעגלה (עליהן נדבר עוד מעט), וקשה להניח את העגלה בלי רגלית שדואגת שלא הכל יתהפך.
בנושא הרגלית היו לי לא מעט התלבטויות. בסוף החלטתי לחתוך חלק מהמסגרת התחתונה ולהחדיר פנימה צינור שמסתובב על המסגרת עצמה, אליו מחוברת הרגלית. אז נותר לי רק לחשוב על דרך שבה הרגלית מוחזקת כשהיא למטה ולמעלה. בסוף הגעתי לפתרון שאני עוד לומד אותו אבל נראה כרגע שעם עוד קצת עבודה הוא יהיה בסדר – ריתוך של שתי חתיכות ברזל בניין שמחזיקות את הרגלית במצב מקובע גם כשהיא “למטה” וגם תופסות אותה מאוזנת לבסיס העגלה כשהרגלית “למעלה”.
הוספת הידית
כאן כבר אין המון מה לומר – צריך ידית רחבה מספיק לשתי ידיים הכי קרוב מעל הגלגלים, לצורך איזון, ומספיק גבוהה (אבל לא יותר מדי) כדי שלא נלך עם משקל רב וגב שפוף כדי לתמוך בעגלה.
הסגירה הקדמית
כאן כן הייתה קצת מחשבה. מצד אחד לא רציתי המון משקל. מצד שני רציתי משהו שיתמוך בפחים בצורה טובה, ומצד שלישי, הוא היה חייב להיות דינמי – מתאים לפח אחד או לעגלה מלאה.
היו כל מיני מחשבות, כשבסוף נסגרתי על קפיץ מתיחה חזק, שניתן לסגור אותו באלכסון למקרה שיש מעט פחים או כדופן ישרה במקרה שיש עגלה מלאה.
את הקפיץ חיברתי בצד אחד לארגז עצמו באמצעות קדיחת שני חורים בצינור והשחלת הטבעת הראשונה דרך החורים, ובצד השני רותכה לולאת ברזל, שבין הקפיץ לבינה מחבר שאקל ג’אבר.
לסיכום
אז יש עוד כמה בדיקות שצריך לעשות – לראות שהרגלית עונה על הציפיות, שהידית לא מאכזבת ושהקפיץ-מעקה עושה את עבודתו כראוי. אבל בסה”כ, ריקון הפחים הפך להיות משימה אפשרית ואפילו די נחמדה.
לתוכן זה נכתבו 0 תגובות