כשהייתי ילד הטלפון שקל שני קילו והיתה לו חוגה במקום מסך. שיחקנו סטנגה ומחבואים, ובנינו דגמי מטוסים. בתיכון הדרכתי בגדנ”ע אוויר, ולמדתי לבנות דגמים יותר ברצינות. שלושים שנה אחר כך נזכרתי בכמה דגמים שעדיין נותרו בקופסאותיהם, והנה עיסוק לכמה וכמה שעות פנאי

דגם מטוס מגיע בקופסת קרטון שתוכנה המקרקש כולל כמה “עצים” של פלסטיק יצוק ובהם החלקים.

צביעת חלקי פנים כמו הקוקפיט (תא הטייס), ואפשר להפריד חלק-חלק מהעץ לפי סדר ההרכבה.

הדבקת חלקי הגוף זה לזה, ייבוש, שפכטל ושיוף אם צריך בקווי החיבור, ואפשר להתחיל לצבוע.

הספיטפייר בתמונה (לא קשור לחלקי הדגם בתמונה הקודמת) נצבע בצבעי חיל האוויר הישראלי. בצילום עבודה עם מסקינג טייפ משובח של טסה וצביעת פסים על הגה הכיוון בזנב המטוס בצבעי אמייל של המברול בגווני צהוב ושחור

ייבוש הצבע לאחר צביעה כללית של גוף המטוס, מסקינג טייפ מכסה את הזנב שנצבע קודם

והנה הדגם מוכן, לאחר הוספת מדבקות סמלי חיל האוויר והדבקת החלקים הקטנים. בתור אחד הדגמים הראשונים אחרי הפסקה ארוכה, עבודת הצביעה לא משהו.

זה ספיטפייר מדגם LF Mk. 9E, דגם שתוכנן להפעלה בגבהים נמוכים וייחודו בכנפיו הקצוצות לעומת האליפסה המושלמת של רוב דגמי הספיטפייר.

מטוסים כאלה נמכרו לחיל האוויר במלחמת העצמאות ע”י צ’כוסלובקיה. במוזיאון הטכנולוגיה בפראג ראינו מטוס דומה בצבעי חיל האוויר הצ’כי, ואולי זה היה הזרז לחזרה לתחביב.

בעולם דגמי הפלסטיק שלפני איביי, היה די נדיר למצוא דגם של ספיטפייר קצוץ כנפיים. לפני עשרים ומשהו שנה מצאתי אחד כזה, מתוצרת חברה מזרח אירופאית אלמונית באיכות יציקה בינונית ועם הנחיות צביעה ומדבקות של חילות האוויר הצ’כי והבריטי.

האתגר היה למצוא סכימת צביעה, מדבקות וסמל טייסת שיתאימו למטוס כזה. אינטרנט עוד לא היה, ולמי שלא היה בבית אוסף גיליונות ביטאון חיל האוויר, או “ספרות מקצועית” מתאימה, היה קשה להסתדר. בזמנו ביקרתי במוזיאון חיל האוויר וצילמתי מקרוב מטוס דומה:

נקנו מדבקות חיל האוויר וסמל הטייסת (אז זה נחשב מידע מסווג, היום וויקיפדיה מוסרת שמדובר בטייסת 105 “טייסת העקרב” שנוסדה בשנת 1950 ברמת דוד ועברה מאז לחצור).

למטוס בתמונה זנב עגול, לשלי – מחודד. בחיפוש ברשת נמצאה אסמכתא לקיומו של מטוס דומה עם זנב עגול וקדימה לצביעה. גם פה עדיין כנראה יש טעויות – כנראה שלמטוס המקורי היו פסי דריכה שחורים על הכנפיים.

לדגם עדיין לא הוצמד מספר, כיוון שאחד הדברים שהשתנו בשלושים השנה האחרונות הוא האפשרות לקחת צילום מהאינטרנט, לעבור עליו בפוטושופ ולהדפיס כמדבקה. יש לי עוד מה ללמוד (או למצוא גרפיקאי שיעשה לי טובה).

גם למי שעשה תחקיר מזומנות הפתעות. אוויה s-199, מטוס הקרב הראשון של חיל האוויר, היה מטוס צ’כי שאולתר על בסיס המסרשמיט 109 המפורסם ממלחמת העולם השנייה, בתוספת מנוע שממש לא התאים. התמונה מהספר, של מי שנחשב בזמנו בר סמכא לענייני סכימות צביעה, וגם הצילומים ממוזיאון חיל האוויר שנעשו בתחילת שנות התשעים, מראים את המטוס בצבע אפור.

תחקיר מאוחר יותר שפורסם ברשת, מספר איך נמצאה פיסת פח מקורית של מטוס כזה, צבועה דווקא בירוק, ואיך עזר וייצמן שהיה מראשוני חיל האוויר והטיס מטוסים כאלה, אישר את אותנטיות הצבע. המטוס במוזיאון חיל האוויר נצבע מחדש, הדגם שלי הושאר בצבע שצבעתי לפני כמה עשורים.

כאן המקום לומר כי מסיבות של עצלנות, תקציב ומקום בבית, מעדיף לבנות בקנה מידה 1:72, הנחשב לקנה מידה קטן ויחסית לא מפורט. הצביעה במכחול ולא במברשת אוויר, ואיני מחפש היפר ריאליזם שמשמעותו המון עבודה ותסכול – זה תחביב מרגיע לשעות הפנאי ולא משהו שאני מחפש לקבל עליו ציונים או פרסים. הצבעים בהם אני משתמש הם צבעי אמייל של המברול על בסיס טינר, הנחשבים צבעים מיושנים ובעלי ריח המחייב אוורור בעבודה. צבעים אלה לא השתנו באופן בסיסי מאז שהייתי ילד, פרט לכך שהיום הם לא מכילים עופרת. הדגם שבניתי, אגב, לא מספיק טוב להצגה כאן.

דגמי טנקים הם עולם בפני עצמו.

אפשר לבנות בניה “נקיה” כאילו הטנק נמצא במוזיאון. בתמונה, על שולחן הנגרות שלי, סטאלין 3:

ואפשר להוסיף לטנק את פגעי הטבע, מה שנקרא באנגלית Weathering.

במטוסים הטיפול הוא יחסית מינורי, ומתבטא בקילוף צבע פה ושם (כלומר ניקוד בצבע בגוון אלומיניום בעזרת מכחול עדין),  או מעט פיח מהמפלטים ומהתותחים.

בטנקים הבלאי גבוה הרבה יותר. לאחר צביעה בצבע חלק ואחיד למשעי, מעבירים את הדגם מקצה ארוך המדמה שינויי גוון, פגיעות ושפשופים בצבע, ואחריהם מנה הגונה של בוץ ואבק.

הכלים העומדים לרשות בונה הדגם מגוונים וכוללים טכניקות צביעה יבשה שמשמעה הדגשת הנקודות הבולטות, צביעה מעל טינר שמשמעה מריחה וטשטוש של נקודות צבע, ווש שמשמעו צביעה בצבע מאוד דליל וזורם כמים (מתחלק ל”פין-ווש” בו נותר צבע רק בשקעים ובחריצים, ול”אפקט” בו נצבע הדגם כולו בצבע חצי שקוף דרכו נראה צבע הרקע), טכניקות טשטוש ומריחה המדמות לדוגמא נזילה של חלודה או בוץ כלפי מטה. בהכנת צבע בוץ סמיך משתמשים לעתים גם בתוספים כמו דבק פלסטי, חול ונסורת, כדי לתת לצבע נפח מתאים. לעתים נעזרים בעפרונות שונים למתן אפקטים שונים של מתכת חשופה.

הנה פאנצר 4 דגם F1 בצבעי קורפוס אפריקה עם שינויים בגוון הצבע, קילופים, ומנה הגונה של אבק מדברי:

ופאנצר 4 דגם H שחלקו התחתון מכוסה שכבת בוץ עבה

ובלי קצת נגרות ידנית אי אפשר – הנה כמה בסיסים לדגמים שהכנתי לחברי אייל בתודה על הסיוע שקיבלתי ממנו עם שובי לתחביב (לחדי העין, אל דאגה – השחזתי את להב הבלוק-פליין אחרי הצילום ותיקנתי מה שהיה דרוש):

לסיכום

לסיכום, תחביב ישן אליו חזרתי לזמן מה. העולם השתנה ב- 30 השנים האחרונות, במקרה הזה לטובה – מבחינת רמת הדגמים בשוק, המידע הקיים והעזרה אותה אפשר לקבל בפורומים ברשת