עץ האיזדרכת בחצר הסמוכה נפל בסופה, והגוזם הסכים לפרוס לי פרוסה מהגזע.

כיוון שהעץ מאבד נפח בעת הייבוש, ורוב איבוד הנוזלים נעשה דרך הגדם, יש לאטום את הגדם עם מה שיש – לפחות צבע סמיך או דבק פלסטי. אפשר גם להדביק ניילון, נייר וכו’, ולהשאיר בצד לכמה חודשים טובים.

בתמונה פרוסה חתוכה לרוחב וסדוקה עקב איטום לא מוצלח – מרחתי בטעות על הגדם סיד ולא צבע פלסטי. מתחתיה ענף ארוך יותר ודק יותר שקצותיו נטבלו בפחית צבע פלסטי ישן (ונסדקו גם הם…)

כפי שניתן לראות בתמונה הבאה – הניסור הראשוני בשטח לא היה ישר, ואילו הייתי ממשיך עם אותה פרוסת איזדרכת היה צריך לקחת אותה לנגריה לפריסה במסור סרט. בכלל מוטב היה לשמור את הגזע כולו לייבוש, ולפרוס בשלב מאוחר יותר.

כאן המקום להזהיר כי כריתת רוב העצים דורשת היתר מפקיד היערות, גיזום עצים דורש מומחיות ותעודת גוזם מומחה, ופריסת טבעות דורשת מיומנות והסמכה בנגרות – מעבר לבירוקרטיה, כל אלה פעולות מסוכנות ברמה של סכנה לחייכם או לשלמות איברי גופכם. להבהרה – כל הרינגים בתמונות להלן נפרסו בנגריה על מסור סרט ע”י נגר מקצועי. עבודתי “הסתכמה” (זו מילה מטעה, עם הציוד הביתי שלי – יש פה הרבה שעות עבודה) בהקצעה, בשיוף ובגימור העץ.

מי שרוצה להיות בטוח – ייגש למחסן עצים ויקנה רינגים פרוסים, יבשים ולא סדוקים.

חברי רמי הוא חקלאי במקצועו, ונגר חובב. אוסף העצים שלו מקורו בעיקר בעצי פרי אליהם הוא מגיע במסגרת עבודתו. תודה לרמי על פרוסות העץ שבהמשך פוסט זה.

פרוסת עץ האפרסק הבאה דווקא לא קשורה לענייננו, אבל עושר הטקסטורה בקליפת העץ כפי שצילם בן הזקונים שלנו – מרשים

פרוסת זית, ועליה סימני ניסור גס של מסור הסרט בעזרתו נפרסה:

ליטוש ממושך מאוד במלטשת אקסצנטרית עם נייר גס מאוד (40), נדרש ליישור פני הפרוסה. מי שיש לו משחזת זווית עם דיסק פלאפ, מלטשת טרקטור, או גישה לנגריה ובה קונטקט שלייף – יעבוד פחות זמן. זהירות – אלה כלים מסוכנים המחייבים הכשרה ומיומנות.

מלטשת אקסצנטרית לעומת זאת אינה כלי מסוכן, אבל שייכת למשפחת הכלים שהרעידות שלהם גורמות ל”מיקרו טראומה” ועלולה לגרום נזק בשימוש מצטבר לאורך זמן רב. כאן בתמונה שימוש לא מתאים בכלי, לליטוש הקנטים של הפרוסה. כלי יותר מתאים פה הוא כלי רב תכליתי עם ראש ליטוש משולש, בשימוש עם שולחן טוב יותר מזה הנייד שלי, ועם מלחציים רציניים כך שאפשר יהיה לאחוז את המלטשת בשתי ידיים. שולחן נגרות סביר דווקא יש לי, אבל עקב כמות האבק נוהג ללטש בחצר על שולחן נייד, ולא בתוך דירתי. גם בעת עבודה בחוץ – משתמש בנשמית להגנה על דרכי הנשימה.

ליטוש ממושך בנייר 40 עד שהפרוסה מישורית, והמשך עליה בגריטים בקפיצות של בערך פי 1.5 כאשר כל נייר מוחק את השריטות שהותיר הנייר הקודם והגס ממנו (40-60-80-120-180-220, או 40-60-100-150-220 – מה שתשיגו, העיקר להגיע לאזור ה- 220). אין צורך ללטש מעל 220 כיוון שיכולת המשטח לספוג את הגימור תיפגע.

הסרת חלקים קשים לגישה של הקליפה בעזרת מברג שטוח:

ושימון הפרוסה עם סיום העבודה.
השמן אותו בחרתי הוא “שמן לקרשי חיתוך” של איקאה, שמן ומה נמכר בבתי מרקחת בשם “שמן מינרלי”.
יתרונו שהוא זול וזמין, חסרונו בעמידות מכנית נמוכה.
ישנם שמנים אחרים המותרים למגע עם מזון, הרבה יותר עמידים והרבה יותר יקרים.

פרוסת האקליפטוס האדום הבאה הגיעה עם סיפור – מדובר היה בעץ שנשרף, ושכב זמן רב מכוסה בבוץ. הקליפה אכן היתה מכוסה פיח, וצבעי העץ – מיוחדים.
הפעם ניסיתי עבודה ידנית, ותחילה הקצעה במקצועה מס’ 4. העבודה כלפי המרכז מאחר ומעבר הדופן הרחוקה עלול היה להיגמר בשבירתה. מוטב היה להשתמש במקצועה בה הלהב בזווית נמוכה, אבל הבלוק פליין היה קטן מכדי לעבוד פה, ומקצועה גדולה יותר בעלת זווית נמוכה – אין לי:

לאחר היישור ומאחר ומקצועה מס’ 4 לא ממש מתאימה לפינישים של סיבי גדע, ניסיון גימור בעזרת Cabinet Scraper:

וניסיון אחרון בעזרת ציקלינה, אחריו ויתרתי וחזרתי למלטשת האקסצנטרית. כיוון שהעץ כהה ולא רציתי להמשיך להכהות אותו, בחרתי פה בגימור בלכה אקרילית על בסיס מים.

לסיום עוד פרוסה יפהפיה של זית. יש שימלאו את הסדקים באפוקסי מתאים – בחרתי להשאיר את העץ כך:

גם עם ענפים דקים יותר יש מה לעשות – הנה תחתיות לכוסות, תשורה שקיבלתי פעם מפארק אריאל שרון

לסיכום

לסיכום – מי שיכול לשים את ידו על טבעות עץ, וניחן בסבלנות הדרושה לעמידה במשך שעות עם המלטשת, יראה ברכה במעשה ידיו ויהיה לו מה להניח על שולחן האוכל.