קודם כל – איך בכלל מתחילים?

לא תמצאו ביד2 “קרקע ריקה ליורט להשכרה”. גם פייסבוק, שהוא אמנם חבר יקר, הוא לא באמת הכתובת – פשוט כי מעטים בעלי הקרקעות שמסתובבים באותן קבוצות של היפים ואקולוגיסטים עניים. יחד עם זאת, הצטרפות לקבוצות של המושבים עצמם ופרסום מודעות חיפוש שם זה דבר אפשרי וכדאי. מעבר לזה, הכי כדאי זה לצאת לחפש ממש, באוטו וברגליים.

אנחנו יצאנו ל3 או 4 מסעות חיפושים שערכו כל אחד יום שלם. נסענו בין מושבים בכמה אזורים בארץ, הדבקנו מודעות עם תמונה של דום ופרטים כלליים בלוחות המודעות (כן זה עדיין קיים הדבר הזה). שאלנו במכולות של מושבים, כי שם עוברות כל הרכילויות והמידע החשוב, והצקנו לאנשים ברחוב. בסופו של דבר המידע עבר מפה לאוזן והגיע לאנשים הנכונים, אנשים שראו את הפוטנציאל של הקרקע הריקה שלהם להיות רווחית.

איפה בארץ מקימים יורט?

למרות שבמונגוליה גם בלב עיר הבירה יש יורטים בחלק מחצרות הבתים, ומספרים שגם בעיר רהט יש אוהלים בדואים בגינות הפרטיות (מביך שהייתי במונגוליה ולא ברהט אה?), אני מניח שזה ברור כשמש שבארץ לא מקימים יורט בעיר. למען האמת, לא כדאי להקים כל מבנה שכזה אפילו קרוב לעיר, מסיבה פשוטה: זה לא חוקי, וקרוב לעיר האדמה מבוקשת יותר ולכן הרשויות כנראה אוכפות יותר. מצד שני, גם להקים יורט ביער או ליד איזה נחל בצפון זה רעיון גרוע, וזה משתי סיבות: ראשית, חבל על היער, תשאירו אותו לשועלים ולציפורים; שנית, איזור שלא מיועד להתיישבות/חקלאות מפוקח על ידי גורמים כמו החברה להגנת הטבע או רשות הטבע והגנים, ואתם תמצאו את עצמכם תוך ימים ספורים מגורשים ועם קנס. אם אני זוכר נכון, להקים אוהל ככה סתם בטבע מותר במקומות שהם לא שמורה, ועד 14 יום מקסימום. שמעתי בזמנו על חבורה שהקימה דום 8 מברזל מגלוון, כולל דק עץ והכל, בתוך סבך ליד חוף הים. הם פונו בערך רגע אחד אחרי שסיימו לבנות.

נשארנו עם להקים יורט על אדמה פרטית, עדיף ביישוב מרוחק. איפה בדיוק זה עניין של חיפוש, אבל יש אזורים ויישובים שידועים ביורטיזציה שלהם: כליל כמובן, אזור פרדס חנה ומועצה אזורית אלונה, מושבי עמק חפר, מושבי מטה יהודה (נטף המפורסם שבהם), אצבע הגליל.

ייעוד האדמה וניהול סיכונים

אם אנחנו מדברים על בניית יורט בצורה חוקית, אז כפי שתיארתי במאמר על קבלת היתר ליורט, ייעוד האדמה בתב”ע צריך להיות מגורים, עם אחוזי בנייה וכל הפרוצדורה המקובלת לקבלת היתר. אם אתם לא מעוניינים להוציא היתר בנייה, ובהנחה שהבנתם את המשמעויות לכך (אפשר להתחיל במאמר שלי על חוקיות בניית יורטים), אני מציע לחפש אדמה חקלאית בתוך מושב. למה בתוך מושב ולא סתם באיזה שדה? פשוט כי זה יותר מקובל, ונראה שזה עובד בהרבה מקרים לכמה וכמה שנים. יש המון קרקעות כאלה, המון. מושבים שלמים הפסיקו לעבד את הקרקעות שלהם, כי לרוב הן קטנות מדי בשביל להיות רווחיות חקלאית. הקרקעות לא ניתנות לשינוי ייעוד בקלות (או בכלל), ולכן עומדות ריקות ומלאות קוצים. הדרך היחידה כמעט להרוויח מקרקע כזו היום היא דרך בנייה לא חוקית, דבר שנהפך כמעט לספורט לאומי. הקמת יורט או דום היא סוג של פתרון נוח. זה אמנם לא חוקי, אבל ארעי, ולכן אם יש דרישה לפינוי אפשר לעשות זאת בקלות יחסית ובמהירות.

שכנים עלולים לא לאהוב את הרעיון שנוסף להם לנוף איזה אוהל, ויחששו שהמושב הקסום שלהם יהפך לפזורה מונגולית (קסום לא פחות). כמו כן, סכסוכים לא קשורים בין שכנים יכולים להוביל לרגשות נקמה, ממש כמו בעיר, ולדיווחים על עבירות בנייה הדדיות. כדאי להבין לאן אתם נכנסים, להתידד עם השכנים, ובעיקר באמת לא להפריע לאף אחד יותר מדי. לצורך העניין, לא הייתי מקים יורט ביישוב של מעמד ביניים גבוה, לא בהרחבה קהילתית, ולא ביישוב שהשכנות בו צפופה מאוד.

מנהל מקרקעי ישראל מתקדם לאט לאט עם אכיפת עבירות בנייה במושבים, אבל מדי פעם הוא “פושט” על מושב כדי לנקות אותו מעבירות שכאלה. כדאי מאוד להסתובב ביישוב ולנסות לקבל תמונת מצב – האם יש בנייה לא חוקית ביישוב? האם זה נאכף? האם למישהו אכפת?

במסעות החיפוש שלנו התיישבנו לארוחת צהריים בפלאפל של אורה-עמינדב. זוג המושבים הזה נראה כמו גבבת עבירות בנייה מכל הצבעים והמינים, הם לא יקרים מדי לשכירות, ויש להם נוף ואוויר נפלא. נשמע טוב. סיפרנו למוכר בפלאפל מה אנחנו מחפשים, והוא התחיל לספר לנו שהחגיגות באורה-עמינדב הסתיימה – מנהל מקרקעי ישראל החליט לשים לזה סוף, ותושבים רבים נאלצים עכשיו להרוס, לפנות, ולשלם קנסות גדולים. מה המוסר ההשכל? תשאלו בפלאפל, במכולת, בגן המשחקים.

הבית של יעל

עצה אחרונה וחשובה ביותר: תקשורת ישירה עם בעלי הבית

בעל/ת האדמה צריך/ה לדעת בדיוק במה מדובר, ובעיקר מה הסיכון. הסיכון הכספי או הפלילי במקרה של קנס הוא על בעלי הקרקע, ולא על השוכרים! כדאי מאוד לכתוב חוזה ככל חוזה שכירות אחר. וכדאי עוד יותר, לכל פחות בעל-פה, שיהיה ברור מה קורה במקרה של צו פינוי או קנס. בהתייעצות עם חברה עו”ד לפני חתימת החוזה שלנו, שילבנו שורה שאומרת משהו כמו “במקרה של דרישה להתפנות שאינה תלויה בשוכר או במשכיר, על המשכיר לפנות את הקרקע תוך 14 יום”. על תעתיקו את זה ככה, תעשו עוד קצת שיעורי בית, אני לא יועץ משפטי :-).

סוף דבר

הנוף מדהים, המסעות מהנים, האוויר צח, ותהליך הבנייה נפלא. בחודשים הראשונים חששנו מכל מסוק עובר שאולי מצלם אותנו ומסגיר אותנו לשטאזי, אבל היום הם בכלל משתמשים ברחפנים וכנראה לא נקבל התרעה על סיום החלום הזה. בנתיים החיים כאן תותים.

מוזמנים להגיב, לשאול, ליצור קשר.

[פורסם לראשונה בבלוג שלי ז”ל]