אחרי שנתיים של הסתפקות בקרשי חיתוך מבמבוק שמאיימים להתפרק (ומקיימים), הגיע הזמן להתחדש בקרש חיתוך קצת יותר רציני. לא ברור איך אבל הגיע לידיי מדף עץ ישן, תוך פחות משעה הוא הפך לקרש חיתוך נאה וחזק. הנה השלבים בתמונות.
כמה דברים חשובים: העץ הוא עץ אורן, שהוא עץ קצת רך, אבל עושה את העבודה. חשוב מאוד שאם אתם כמוני ממחזרים חתיכת עץ, שימו לב שהיא לא מחוטאת, צבועה או ספוגה בחומרים שאתם לא רוצים שייכנסו לכם לאוכל – צריך עץ טבעי ונקי. חוץ מזה, הסיפור פשוט מאוד, וחבל לקנות קרש חיתוך ביוקר, או אחד מעפן שנהרס מהר מאד.
סימון
מע”מ, כשמו כן הוא, הוא המס על מוצרים או שירותים שנוסף להם ערך כלשהו. אז אמנם הקרש הזה מיועד לשימוש אישי ולא למכירה, אבל לא יכולתי להשאיר אותו פונקציונאלי בלבד, הייתי חייב לתת לו קצת ערך מוסף: פינות מעוגלות!
עפרון, סרגל וצלחת קטנה עשו את העבודה:
בעזרת פקק של בקבוק סימנתי את החור שמיועד לתליית הקרש.
סימון החור, תתעלמו מהקשקושים מסביב.
חיתוך וחירור
חתכתי עם ג’יגסו לפי הסימון. את החור עשיתי עם מקדחה ומקדח פרפר מסט הכלים הישן של סבתא.
הקרש חתוך
מקדחה ומקדח פרפר
חור בקרש
שיוף וצביעה
עם נייר ליטוש 40-גרעין ואח”כ 100-גרעין עברתי על הכל מכל הצדדים, בעיקר נקודות החיתוך. את הצביעה עשיתי בשתי שכבות של שמן זית זול (בעזרת ספוג ישן), אבל אחרי כמה שבועות של שימוש (וניקוי חוזר ונשנה) השמן הספיק להיעלם. כדאי להשתמש בשמן פשתן במקום.
הקרש צבוע בשמן זית
התוצאה הסופית
הקרש יצא גם יעיל וגם יפה. אני מאוד מחבב עץ מלא, אפילו אורן פשוט ורך כמו זה. השינוי היחיד שהייתי עושה, כאמור, הוא לצבוע בשמן פשתן ולא בשמן זית, למרות שזה באמת לא קריטי. בהצלחה!
לתוכן זה נכתבו 8 תגובות