במדריך זה נלמד איך מכינים חבית שתילה מאוד פשוטה אך מקסימה. חומרי הגלם – כמה משטחים, מעט חבל ממוחזר, ואקדח סיכות. יאללה, לעבודה.
אז התוצאה הסופית מרנינה ואסטטית, ומה שמעניין שהדרך אליה לא מאוד מסובכת. החבית עשויה מקרשי משטחים, שמחוברים בחבל כלשהו בשתיים או שלוש טבעות חיצוניות והחבל הוא מה שמחזיק את הלחץ הפנימי שנוצר עקב המסה של אדמת השתילה, המים והצמחים.
חומרי הגלם
מעט. קרשים ממשטחים וחבל.
את הקרשים ניתן לפרק מהמשטחים בכמה דרכים:
- אפשר להשתמש (או לשאול ממישהו שיש לו), או לבנות בעצמכם חולץ משטחים. כלי כזה יוציא את רוב הקרשים שלמים מפירוק, ובמהירות מעוררת השתאות.
- אפשר להשתמש במסור דיסק ולחתוך את הקרשים תוך התעלמות מהחיבורים. שיטה מהירה אך קצת בזבזנית.
- שיטה שלישית – מסור חרב עם להב ברזל ארוך יחתוך את המסמרים בין החיבורים. מהיר כמו חולץ, ואולי יותר, אבל דורש מסור חרב.
עוד כמה נקודות:
- לא חשוב אם הקרשים לא באותו האורך, פשוט כשהופכים את האדמה מתחת לחבית, ניתן לקבור את הקרשים הארוכים באדמה. זה בהנחה שמכינים את החבית לשתילה על אדמה. אם מכינים את החבית לשתילה על משטח מרוצף, אורך הקרשים כן חשוב.
- אם יש מסמרים צריך שיפנו פנימה ומה בחבית, אז כאשר פורסים את הקרשים על הקרקע שהמסמרים יפנו כלפי האדמה (לא הצד של החבל) והקצה התחתון שיפנה שיקבר באדמה.
פריסה של הקרשים על הקרקע לפני חיבור
כאשר פורסים את הקרשים יש להשאיר רווח קטן, אולי רבע ס”מ בין הקרשים. רווח גדול מדי יאפשר למצע השתילה ולמים להשפך. רווח קטן מדי ימנע את הקימור שהחבית צריכה להגיע אליו כשקושרים את החבלים יחד. כמות של כ-15 עד 17 קרשים נותנים גודל מספק לאלמנט שתילה, אבל זה כמובן תלוי גם ברוחב הקרשים (יותר משפיע) ועובי הקרשים (משפיע אבל הרבה פחות מהרוחב). עשוי ניסויים ותשאירו עודף חבל אם תרצו להוסיף קרשים לפי הסגירה הסופית.
שוב, בהנחה שהקרשים לא באותו האורך, סדרו אותם כך שצד אחד שלהם יהיה בקו ישר. זה הצד שיראה אחר-כך מעל האדמה.
שידוך הקרשים לחבל
הקשירה
לסיכום
- זה כל כך פשוט, שאחרי שנכנסים לאווירה לוקח כ15 דקות לחבית.
- מגני ברכים יהיו שווים כל שקל בפרויקט הזה. גורם לך להרגיש כאילו אתה על כריות. אבל אם אין שווה לרפד עם כריות.
- בעבר שמתי בדים ישנים כדי לאגור את הלחות באדמה, אבל קרטון ייתן את אותו האפקט.
בהצלחה!
לתוכן זה נכתבו 8 תגובות