בעולם מושלם, בכל גינה ביתית צריכה להיות מרסקת גזם. רק דמיינו כמה משאיות גזם זה היה מוריד מהכביש… בעולם האמיתי, מרסקת בגינה שהופכת ענפים, שיחים, עלים ועוד מיני חומרים אורגניים לרסק יפה והומוגני, זה נכס לבעל הגינה. ואם המרסקת היא מאיכות טובה – היא תשרת את בעל הגינה שנים ארוכות. למה נכס? משני טעמים: ריסוק גזם מאפשר להקטין את נפח הגזם בצורה מאוד משמעותית (עד יחס של 1:10) כך שפעולת השינוע, איחסון ופינוי הגזם שהגינה מפיקה נעלם. בנוסף, הרסק שנוצר מהווה משאב שלא יסולא בפז לגינה עם אין סוף שימושים שלא נפרט כאן. כן אפשר להזכיר כאן חומר גלם הומוגני לקומפוסט שהופך במהירות לקומפוסט אחיד ושלא דורש ניפוי וכמובן, חיפוי קרקע לכל טפח חשוף בגינה. חיפוי המזניק את בריאות האדמה בעשרות שנים קדימה, כתחליף ל TOPSOIL שנוצר באופן טבעי.

 

 

אז איך לא מתבלבלים מההיצע? איך לא רוכשים כלי שהופך להיות אנדרטה תוך עונה?

מרסקות גזם: שני סוגים עיקריים
אז באמת שיש המון אפשרויות ונזרקות לחלל הפרסום הרבה הבטחות מגובות במונחים טכניים ובניגוד לכלי גינה יותר נפוצים, אין פה חכמת המונים שאפשר לאמץ. ננסה לעשות בזה קצת סדר כאן.
מרסקות גזם מתחלקות לשני סוגים עיקריים:
• שרדרים ( Shredder ) : מכונות בעלות מנגנון ריסוק מבוסס פטישים. במכונות אלה, מזינים את הגזם לתוך תוף המסתובב במהירות גבוהה שעליו מורכבים פטישי הריסוק. הגזם מרוסק ע”י הפטישים ונפלט החוצה.

כך נראה תוף הפטישים המבצע את פעולת הריסוק (Shredder)

 

• צ’יפרים ( Chipper ): מכונות שמקצצות את הגזם באמצעות להבים המסתובבים אל מול סדן או counter-blade ומייצרים שבבים מהגזם שהוזן.

אין סוג טוב/רע יותר. שני הסוגים נהדרים. בכללי: צ’יפרים, מתאימים יותר לקיצוץ חומר יער מעוצה. כלומר, ממש ענפי עצים/גזעים. היתרון שלהן- השבבים היפים והמהוקצעים שהן מייצרות. החיסרון שלהן- הרגישות הגדולה של הלהבים, ומכאן, הבלאי הגדול שלהן. לרוב, אמליץ על מרסקות להבים/צ’יפרים לגוזמי עצים שפוגשים רק גזם עצים. מרסקת גזם מבוססת פטישים מאידך, מאפשרת ריסוק של מגוון רחב יותר  של סוגי גזם והפטישים שלה הרבה פחות רגישים מלהבים וצפויים לפחות בלאי.
קיים גם סוג שלישי של מכונות, שבעצם משלב את השתיים הראשונות והוא ה Chipper/Shredder , כלומר, מרסקת בעלת שני מנגנונים, להבים ופטישים ומאפשרת לנצל את היכולות הייחודיות של כל אחד ממנגנוני הריסוק.

שווה להזכיר שיש בשוק גם מרסקות ביתיות העובדות עם מנגנון הדומה לזה של מגרסת נייר- מעין שני רולרים משוננים המסתובבים אחד מול השני ואמור לגרום לגזם להתרגש כשהוא עובר ביניהם. בפועל, הוא לא מתרגש ומכל הדיווחים ששמענו מלקוחות מאוכזבים של המכונות האלה, הן אולי יעשו עבודה טובה יותר על נייר אבל הן לא מתאימות לגזם…

 

השילוש הקדוש

כמו שכשקונים רכב אסור לפספס בדיקת שילדה ומנוע, בבואכם לרכוש מרסקת חשוב להתעכב על שלושת המרכיבים הבאים: מנגנון הריסוק, עוצמת המנוע ושלדת המכונה:
1. המנגנון: מעבר לאבחנה בין סוג המנגנון (להבים/פטישים) גם לגודל, כמות ואיכות החומר ממנו עשויים הפטישים/להבים יש משמעות גדולה. אתם רוצים לברר עם איזה סוגי גזם המכונה יודעת להתמודד (ועם איזה לא), עד איזה קוטר גזם אפשר לרסק, האם אפשר לרסק חומר יבש? רטוב? מה לגבי חומר ממש רטוב כמו פסולת מטבח, פירות וירקות? כדאי גם לדעת, טרם הרכישה, במה כרוכה החלפת סט להבים/פטישים, כמה זה עולה והאם הם זמינים בארץ.

2. סוג המנוע ועוצמתו: התלבטות ראשונה היא לגבי סוג המנוע. חשמלי או בנזין? מרסקות ביתיות חשמליות מגיעות לרוב עם חיבור לחשמל ביתי סטנדרטי (רק הגדולות יותר דורשות חיבור לחשמל תלת פאזי). מנוע חשמלי הוא שקט והכי נוח לשימוש-לחיצת כפתור והמפלצת מתעוררת. אפס תחזוקה. אפס התעסקות. מאידך, מנוע בנזין, מציע לרוב יותר עוצמה ובנוסף, מאפשר ניידות במקרה שאתם מטיילים הרבה עם המרסקת. כדאי שמנוע הבנזין יבוא מבית טוב-מותג מוכר ועוצמה מספקת. טווח העוצמה המומלץ (במגבלות המחיר) למרסקות ביתיות נע בין 3 ל 6 כ”ס. לשימוש אינטנסיבי הכולל כמה דונמים מעבר לגינה הביתית, אפשר גם לחשוב על מרסקות בעוצמה של עד 13 כ”ס.

3. השילדה: גוף המכונה אחראי לאכלס את מנגנון הריסוק, מנגנונים נלווים ואת המנוע. שילדה מסיבית, מחומרים אמידים (פלדה) תוכל לעמוד לאורך זמן במשימה. חשוב לזכור שפעולת הריסוק היא כמו פיצוץ קטן שמתרחש בתוך השילדה המייצר המון הדף וריקושטים. השלדה חייבת להיות מסיבית כדי להכיל את פעולת מערכת הריסוק, לספוג את עוצמת הרסק או חס וחלילה, ברזל או חצץ שהסתנן פנימה.

מרסקת גזם ביתית –סיכום ושיקולים נוספים

אז לסיכום, ריכזנו עבורכם מספר שאלות שדרכן תוכלו במהירות להתמקד בצרכי הריסוק שלכם אל מול ההיצע:

• סוג המערכת-להבים או פטישים?
• עד איזה קוטר גזם ניתן לרסק בה?
• האם יודעת לרסק חומר רטוב? יבש?
• האם היא יודעת לרסק פסולת מטבח?
• חומרים שהיא לא יכולה לרסק?
• מנוע חשמלי? בנזין? איזה סוג מנוע בנזין?
• שילדה: מפלסטיק? ממוטות אלומיניום/ברזל דק? ממעטפת פלדה?
• אינטנסיביות העבודה/גודל השטח לתיחזוק? האם מרסקת ביתית תספיק?

בנוסף, שווה לחשוב גם על השיקולים המשניים הבאים:

• גודל המכונה ביחס למקום האיחסון המיועד לה
• האם היא יודעת לעמוד בגשם?
• תפוקה: כמה זמן יש לכם להקדיש לפעולת הריסוק? בענף המרסקות נהוג לדבר במונחי תפוקה של קו”ב גזם נכנס/שעה.
• צרכי ניוד של המרסקת-ביחס למשקל המכונה, סוג הגלגלים שהיא מגיעה איתם, אפשרות של חיבור לרכב תפעולי.
• נפה: האם מותקן מנגנון המאפשר להגדיר גודל שבב מסוים.

 

חשוב בכל מקרה ועם כל מרסקת גזם שתחליטו לקנות להקפיד על בטיחות: לעבוד עם אזניות, משקפי מגן, כפפות, בגדי ונעלי עבודה. ואם החלטתם בטעות לפשפש בקרביים של מערכת הריסוק-אז אנא-נתקו מהחשמל/ודאו שמנוע הבנזין מדומם ושתוף הפטישים הגיע לעצירה מוחלטת.

לסיכום: להחזיק מרסקת גזם בגינה הביתית זה עניין ממכר. אם הצלחתם לשים יד על מרסקת גזם חזקה ואיכותית אתם תהפכו להיות ציידי גזם. תמצאו את עצמכם פוזלים לגזם של השכנים כדי לייצר עוד ועוד רסק. מצד שני, מגיעים אלינו לעיתים קרובות לקוחות, שלצערם רכשו מרסקת פלסטיק זולה וחוו תיסכול עמוק כתוצאה מזה. הם מתארים שעות של התחנפות למכונה ללא תמורה מספקת. המסקנה שלנו אחרי יותר מעשור של בחינת המון סוגי מרסקות מרחבי העולם, היא שבמרסקת גזם, בדומה למשור שרשרת, מרסקת חייבת שתהיה לה מסה קריטית (מנוע, שלדה, מערכת ריסוק) בכדי לבצע את העבודה שלשמה רכשתם אותה. גזם הוא גזם ולא אכפת לו בכמה קניתם את המרסקת. כך שאם אין לכם תקציב כרגע לרכוש מרסקת איכותית (אגב-רכישה משותפת?), עדיף כבר לא לרכוש כלל ולקצץ מה שאפשר עם המכסחת/חרמש או ע”י Chop&Drop.

בהצלחה!

 

רון