המזגן בסלון החליט ש- 18 שנים זה מספיק. מזגן רצפתי, ועוד כזה עם פתח אחורי למיזוג חדר נוסף – כבר אי אפשר להשיג. מתקין המזגנים החדשים והחשמלאי הסתדרו, אנחנו נשארנו עם רהיט שבו פעור חלל  במקום שהיה מותקן המזגן הקודם, ועם כוננית קטנה שהתקשתה לשאת מעבר נוסף.

רהיט עם חור בקיר

דירתנו נבנתה בשנות ה- 50, ובעליה הקודמים השקיעו בה יחסית למקובל באותם הימים. בסלון נותרו ארוניות שהסתירו את הרדיאטורים הישנים, ובתוך אחת מהן הצלחנו להתקין מזגן ריצפתי גדול, ששירת את הסלון וחדר נוסף מאחוריו. 18 שנה אחר כך שבק המזגן, והתברר לנו שאי אפשר להשיג יותר מזגנים רצפתיים.

מתקין המזגנים והחשמלאי (אפילו אצלנו יש עבודות שבעלי מקצוע עושים) הסתדרו. אנחנו נשארו עם רהיט ובו חור בתקרה במקום בו היה תריס האוויר היוצא:

ולאחר הסרת חזית הקש של הרהיט, נראה החור בקיר במקום בו יצאה תעלת האוויר לחדר האחורי. בתמונה נראה גם לוח מתאים לפלטה העליונה, שהותאם למילוי החור בתקרת הרהיט

קפיצה ישר לסוף

נגרות עילית כאמור אין פה, רק כמה מדפי סנדביץ’ בירץ’ וגב דיקט, שהוזמנו ממחסן עצים חתוכים למידה וחוברו למקומם בברגי סיבית. מיקום המדפים וכמה חורים שנחתכו בגב הארון, נעשו בהתחשב בברגים המעגנים את הארונית הצרה והגבוהה לקיר, ובמקום השקע של אחד המזגנים.

המדפים והגב נצבעו במברשת בלכה על בסיס מים בגוון אגוז. לא ברמה של פורניר האגוז מצופה הפוליטורה של הרהיט המקורי, אבל מספיק טוב למדפים הפנימיים.

בתמונות הרהיט הגמור במצב פתוח וסגור, לפני שאשתי הניחה עליו חפצי נוי ולפני שהחזרנו את השטיח.

כמה פרטים

אחת ההנאות בבניה עצמית של רהיטים היא מציאת פיתרונות לסימון ולקיבוע, כדי שאוכל להסתדר עם שתי ידיים בלבד.

בתמונות סימון מדויק של מקום תומכי המדף העליון, קיבוע הניצב למדף העליון בכליבות 90 מעלות, וגב הארונית מאחורה ובו הפתחים שהוכנו.

שיפוץ כוננית בחדר הילדים

מאחורי הקיר נמצא חדר המשמש את הקטנים מיומם הראשון, ובו בעיקר בלאגן וריהוט אסופי. יום אחד נצטרך לעשות סדר גם בחדר הזה, אבל בינתיים, גם כשהילדים כבר לומדים באוניברסיטה – טוב להם בבלאגן הזה.

אחת הכונניות לא זזה ממקומה שנים ארוכות, ומי שטיפת הרצפה כבר החלו לפורר את הסיבית

סימון, וניסור ידני כמובן, של החלק התחתון של הארונית. בניסור ידני מקובל לעבור עם מקצועה ולוודא שקו הניסור ישר, חסכתי לכם את התמונה בה צולמתי יושב על הארונית במכנסי טרנינג מהוהים ומקציע את קו הניסור

שיוף קל לחיספוס הלכה הישנה כדי לאפשר אחיזה טובה לצבע החדש. התברר שהידית המפוארת לאחיזת נייר הלטש – תחתיתה כבר לא ישרה ולכן הותירה פסים בלכה במקום שיוף אחיד. בלוק עץ מהשאריות, נייר לטש 120 וכמה מעברים בכיוון הסיבים (כן, זה פורניר), ואפשר לגשת לצביעה.

התברר שזו ארונית מצופה פורניר טיק של “שמרת הזורע”, עוד אחד מהרהיטים שהותיר הדייר הקודם והיו במקור רהיטים איכותיים. אם הייתי בוחר בלכה שקופה, הפגמים והכתמים היו מחייבים שיוף ממושך להסרת כל הלכה, וגם זו לא היתה ערובה להצלחה מאחר וסביר שחלק מהכתמים והפגמים מצאו דרכם כבר לתוך הפורניר.

הצביעה כרגיל – פוליאור\אוניאור על בסיס מים, מגוון לטעמנו לפי המניפה המתאימה, מברשת רכה לפינות, רולר ספוג קטן למשטחים. אין צורך בצבע יסוד

צוקל

צוקל היא מילה שהגיעה לשפת הנגרים מגרמנית, תירגומה הוא כנראה “מסד”.

כזכור ניסרתי את החלק התחתון של הארונית, וצריך להגביה את המדף מהרצפה. כמה פיסות סנדביץ’ הוזמנו יחד עם מדפי הארונית הקודמת וחוברו בעזרת מערכת קרג. זו מערכת ליצירת קדחים אלכסוניים pocket holes ואני לא אוהב אותה, אבל פעם אחר פעם מצליח למצוא לה שימוש. למעוניינים, מי שמבין את המערכת ואת חלקיה, יכול למצוא תחליפים סיניים זולים בהרבה. למי שאין מערכת כזו – במקרה הזה ברגי סיבית וזוויות מתכת או עץ, יעשו את אותה העבודה – חיבור החלקים זה לזה ולתחתית הכוננית, מבלי שאמצעי החיבור יישארו גלויים לעין לאחר ההרכבה.

הצוקל נצבע בלכה שקופה, כיוון שלא ניתן היה להסתיר את קו התפר בדפנות הארונית. להפרדת הצוקל מהרצפה הודבק פס קומפריבנד מהסוג המשמש להפרדה בין מסילות קירות גבס לרצפה, ייתכן שהייתי צריך להתאמץ למצוא רגליות דקות וארוכות מתאימות.

לסיום

והנה הארונית מוכנה, ממוקמת ומאוכלסת במטרה לשמה היא קיימת. סביבה חלק מהבלאגן בחדר, אנא התעלמו.