אנו מתייחסים לתסמינים כמחלות.
כשבעצם התסמינים לרוב הם הריפוי ודרך הגוף להתמודדות עם פתולוגיה יותר עמוקה או שטחית ממה שיקרה עם נתייחס לתסמין כפתולוגיה בפני עצמו ונדרדר את המצב…
לגוף מנגנוני איזון, תיקון, התחדשות וריפוי משל עצמו!
אנו רוצה להציע לראות את הסימפטומים כיציאה קלה מאיזון. הם הדרך של הגוף להתמודד עם מחלה ולהגן על עצמו. מחלה אינה בהכרח דבר רע או גזרה משמיים, אלא ניסיון של הגוף להביא לריפוי עצמי = חזרה לאיזון.
לדוגמא כאשר אדם מעשן סיגריה לראשונה הוא משתעל, יורק, אולי תהיה לו ליחה וסחרחורות. כל אלו הם לא מחלה בפני עצמם אלא תסמינים של הגוף שרוצה להוציא את הרעלים. זו סיבה לחגיגה – הגוף עובד, הידד. ככל שהבנאדם ימשיך לעשן התגובות הללו יפסיקו להתרחש, הגוף מסתגל ו”מתאזן” עם קבלת הרעלים הקבועה לגוף הוא לומד להסתדר כביכול וכבר לא יחווה את התסמינים האקוטיים. אותו שיעול זוהי תגובה אקוטית, כשבנאדם מפסיק עם השיעול ואולי יחווה בעיות נשימה זו כבר תגובה כרונית – יציאה עוד יותר גדולה מהאיזון.
מחלה כמו שאנחנו תופסים אותה היא ניסיון של ריפוי, תהליך ביולוגי של הגוף המנסה להחזיר את מערכותיו למצב של איזון ובריאות.
לדוגמא: נכנס לי פתוגן לגוף, הגוף החכם מעלה את החום למעלות גבוהות מהממוצע, אותו פתוגן מתקשה לחיות בסביבה הזו ובנוסף מערכת החיסון שלי מזרימה לשם תאים שנלחמים באותו פתוגן, כמו כן הגוף מאותת על חוסר תיאבון מתוך “הבנה” שמערכת העיכול זו המערכת שלוקחת הכי הרבה אנרגיה בגוף וככה רוב תשומת הלב יכולה לזרום למערכת החיסון. גם העייפות שנחווה תעזור למקד את האנרגיה ותשומת הלב של הגוף לריפוי וככה יש חזרה מהירה לאיזון.
כנ”ל כשאכלתי משהו לא מתאים לי. הגוף יגיב בשלשול\ הקאה, אם אני אתן לתסמין הזה לעבוד, הגוף יחזור לאיזון מהר וביעילות.
אני יכול לטפל בפצעים ובסימנים הכחולים אבל הסיבה לסימנים תמשיך להתקיים, אם לא נתייחס לסיבה יהיו יותר סימנים כחולים בפנים (תסמין), ו”הפצעים” יהיו יותר חמורים. כדאי להשתדל לראות את התמונה הרחבה. אפשר לטפל בתסמין אבל בהבנה שזה התסמין וזה לא הגורם לבעיה\ מחלה. (לצורך הדוגמא הייתי מטפל בסימנים של האגרוף בסנטר של סופרמן אבל במקביל רוצה להבין מה הסיבה שסופרמן בתמונה מכה את עצמו)
אני יכול לטפל בפצעים ובדם אבל הסיבה לפצעים לא נעלמה, אם לא נתייחס לסיבה יהיו יותר פצעים (תסמין), ו”הפצעים” יהיו יותר חמורים. כדאי להשתדל לראות את התמונה הרחבה. אפשר לטפל בתסמין אבל בהבנה שזה התסמין וזה לא הגורם לבעיה\ מחלה.
יציאה מאיזון
התסמינים המגוונים התפתחו ביחד עם הביולוגיה שלנו והם כנראה המוצלחים ביותר והמותאמים ביותר לזמן הזה, אחרת לא היו נשארים בתהליך האבולוציה.
אם אנו מדכאים את התסמינים (ההתמודדות של הגוף עם חוסר האיזון) על ידי ממסכים שונים, (מלשון מסך, משהו לא אמיתי ו מסיח את הדעת) למשל כדורים כמו גם צמחי מרפא, בשימוש לא מתאים ו\או מאוזן. אנו יוצרים מצב אבסורדי, של יציאה עוד יותר מאיזון, מה שגורם לנזק גדול יותר ולאורך זמן, מה שמחריף את הסימפטומים.
אם ברצוננו לרפא מחלה (תוצאה) עלינו להתייחס למקור הבעיה (סיבה). כשבנאדם מקבל מכות, אם אני אתן לו כדור משכך כאבים זה לא רק ימנע את חוסר-האיזון, אלא גם יחריף את המצב..
נכון שהדוגמא הזאת אבסורדית וקיצונית במקצת, אבל אנו כתרבות פועלים כך ביום יום. יש לטפל ולשאוף להגיע לשורש הבעיה.
כשיש לי חום\ הקאות\ שלשולים\ נפיחות בגרון וכו’ הגוף מפעיל את המנגנון הביולוגי הכי מותאם והכי יעיל ששרד עד עכשיו במשך מיליוני שנים, אל נא נדכא אותו, ממליץ (לרוב) לתת לו לעשות את שלו.
לסיכום ביניים:
אין מחלות. יש “יציאה מאיזון”.
תסמינים אינם מחלה.
כשמם, כן הם: סימנים לכך שהגוף בתהליך הריפוי.
יש לשאוף ולהבין, מה הסיבה לתסמין.
מציע להחליף את המילה “חולה” במילה “מחלימ\ה” לאלתר.
במאמר הבא – חלק ב’ – נתעמק יותר בתסמינים עצמם ובפתולוגיות שונות, נדבר על נטילת “תרופות” נבין את המנגנון של הדחקת הסימפטום ואיך הוא גורם לבעיה להחמיר עד למצבים של מחלות אוטואימוניות שונות
לתוכן זה נכתבו 0 תגובות