האופניים אצלי כבר כעשור, ועם הזמן התבלו והוחלפו חלקים רבים.

היה לי פעם חלום לבנות אופניים סביב שילדה ישנה של אופני כביש ישנים. ויתרתי על הרעיון כיוון שלא היה מקום בבית לעוד זוג אופניים (היתה תקופה שכל בני המשפחה יחד החזיקו 5 זוגות אופניים שאוחסנו בכל מיני פינות בתוך דירתנו), בגלל הגיל שכבר לא נוח לי לרכוב על אופניים עם כידון נמוך, ובגלל כמות התקנים השונים לחלקי אופניים – לך תמצא שלדה ישנה של פז’ו במצב טוב, נסה להבין האם חלק כמו הציר המרכזי Bottom Bracket דורש החלפה, איפה מוצאים חלק כזה על מידותיו והתבריגים שלו, ועם איזה כלי מוזר מפרקים ומרכיבים אותו. כמובן שאפשר למסור את השילדה למומחים לשיפוצי אופניים, אבל זה מוציא את הכיף שבעבודה עצמית, וגם יעלה כנראה כמו זוג אופניים חדשים. אחד ממשפצי האופניים הידועים בעיר אמר לי פעם שלאופניים ישנים “יש נשמה”, אפשר להבין את זה לטוב ולרע, מכל מקום שום מערכת מכנית ישנה לא תעבוד כמו מערכת חדשה, וכך גם כלי הנגרות הישנים ששיפצתי.

כלים לא קניתי, אבל חולצה כן. רוב הכלים מוכרים, ובורג אלן לדוגמא אפשר לפתוח עם מפתח אלן רגיל, מפתח משולש, T, אולר, ביט עם ידית ראצ’ט או ידית מברג – זה לא משנה כל עוד הביט בקצה הכלי מתאים. הכלים הייעודיים לעומת זאת, כמו אלו המודפסים על החולצה בחלק הימני של השורה העליונה, יתאימו רק לחלק מהאופניים.

פירוק מעביר ההילוכים

הפעם מעביר ההילוכים, כנראה שהגיע יומו. בדיקה ברמת הבורג מה צריך לעשות – איזה חלק לקנות, ומה בדיוק צריך לעשות, ואפשר לעשות עם הכלים שיש לי בבית – וקדימה להרפתקה. תודה גדולה למוכר בחנות האופניים השכונתית שכאשר באתי אליו להתייעץ, מכר לי את החלק במחיר קרוב למה שהייתי משיג באינטרנט.

לפי סדר התמונות – מעביר ההילוכים החדש על הרצפה, פירוק השרשרת – למזלי השרשרת הזאת ניתנה לפירוק בידיים, אחרת הייתי צריך לברר ולהשיג את הכלי המתאים לחליצת ולחיבור אחד הפינים. שחרור הכבל וניתוק המעביר הישן מהשילדה – עם ידית ראצ’ט יכולתי להפעיל יותר כוח מאשר עם מפתח אלן.

הרכבה

בתמונות הרכבת המעביר החדש, חיבור השרשרת, מאבק ממושך בכבל השזור שקצהו התבדר ולא ניתן היה להשחיל אותו במעביר החדש. קיצור הכבל עם מספרי פח הניב קצה נקי יותר מאשר חיתוך בקאטר. השחלה, נעילה, ולחיצת סופית לכבל.

כיול ההילוכים

לכאורה כיול ההילוכים הוא תהליך פשוט, המוסבר בסירטון:

אבל מי שמסתמך על סירטוני יוטיוב בלבד צפוי להפתעות, לדוגמא כבל רופף מדי שנדרש למתיחה:

עוד לא לגמרי שם

מתיחת הכבל הביאה למצב בו הילוכים 1-6 עובדים היטב. ההילוך השביעי – יוק. חזרה לחנות האופניים, ואחרי בעיקר משחקי מתיחה של הכבל – עכשיו הילוכים 2-7 משתלבים, וההילוך הראשון – לא. לאופניים ישנים יש כאמור נשמה, ואלו שלי החליטו ששישה הילוכים זה מספיק. חלק מההילוכים משתלבים פעם כן ופעם לא.

האופניים כאמור בשימוש שוטף כבר כעשור, ובשנים האחרונות הוחלפה כמעט כל מערכת ההינע, למעט הכבל וידית העברת ההילוכים – הפלטות (גלגלי השיניים הקידמיים), הקסטה (גלגלי השיניים האחוריים), והשרשרת. ה”אוזן”, החלק הכסוף אליו מוברג מעביר ההילוכים – נראית ישרה. אמשיך לחפש ברשת ובעולם האמיתי, מי שיראה לי איך לכוון את ההילוכים.

עוד כמה תיקוני אופניים

את האופניים שקיבלתי לבר המצווה נהגתי לתקן לבד. לא היו לנו מחשבים (בעצם היה לי סינקלייר ספקטרום, אבל זה לא ממש משהו שהיה מעסיק אותנו שעות), הטלוויזיה שידרה ערוץ בודד בשחור לבן, וכל ילד שיחק סטנגה ורכב על אופניים.

פנצ’רים היינו מתקנים במקום להחליף את הפנימית – היינו מפרקים את הגלגל, טובלים את הפנימית בגיגית מים כדי לגלות את החור לפי בועות האוויר שיצאו ממנו, ומטליאים עם מדבקת גומי ודבק. בתמונות להלן – פנימית, וערכה לתיקון פנצ’ר. כאשר הג’ינג’י קנה אופניים לשימוש בבסיס במהלך שירותו הצבאי, קנינו כמה פנימיות ונזכרתי מחדש איך מפרקים גלגלים. כאשר פנימית עולה בחנות 20 ש”ח, ותיקון פנצ’ר לרבות החלפת הפנימית – 30-40 ש”ח, די ברור מה יעשה מי שאין לו אילוצי בסיס צבאי\ רכיבת שטח\ רכיבת כביש ממושכת.

כמו בכל עיסוק, לפעמים מגיעים למגבלות. בנעורי נהגתי לרדת ולעלות מדרכות באופני כביש בעלות צמיגים צרים וג’אנטים עדינים, וכאשר אלו יצאו מאיפוס ניסיתי לכוון את השפיצים לבד. זה נגמר בפירוק המעצורים כדי שהגלגלים יוכלו בכלל להסתובב, ובהליכה ברגל למנחם מתקן האופניים המיתולוגי מרח’ מרמורק בתל אביב. זוכר עד היום מה אמר לי: “ילד, טוב ויפה שאתה מנסה לתקן את האופניים, אבל יש דברים שלא כדאי לנסות לתקן לבד”. אל דאגה, עשר דקות עבודה של מנחם, והגלגלים אוזנו מחדש.

רפידות בלם, בהנחה שיש לכם מעצורים פשוטים ולא מעצורי דיסק – אותו סיפור. אפשר להחליף לבד, אפשר לשלם עוד 10 ש”ח ויתקנו לכם בחנות. בכל מקרה כדאי ללמוד לכייל את הבלמים.

לסיכום

לא נשאיר אתכם במתח, בא מזור להילוכים.

מאזן: מעביר הילוכים שעל החלפתו ביקשו ממני 250 ש”ח בחנות, נקנה ב- 100 ש”ח באותה חנות, יכולתי למצוא גם ב- 80 ומשהו ש”ח ברשת כולל משלוח. רבע שעה פירוק והרכבה, חצי שעה התעסקות עם הכבל. דלקת ביד, כנראה הפעלתי יותר מדי כוח לפתיחת ההברגה. ביקור נוסף בחנות, והמתנה ממושכת בעוד המכנופן (כן, כך קוראים למקצוע הזה) נאבק בהילוכים ללא הצלחה. כמה ימים של רכיבה על אופניים עם הילוכים שעוברים מתי שבא להם, למזלי בתל אביב המישורית. רכיבה לחנות אופניים ידועה בדרום תל אביב, אדם מבוגר ומיומן שכבר תיקן לנו ב- 100 ש”ח את הסינגל-ספיד של הגי’נג’י שבחנות אופניים סמוכה לביתי קבעו שהם זקוקים לתיקונים שעלו יותר מהאופניים. השתאה לשמוע שהחלפתי את המעביר לבד, משהו לא מסתדר עם הכוונונים הרגילים ומתברר שצריך להשאיר את האופניים. 3 ק”מ מהבית, מרחק שאני צועד פעמיים ויותר בסופי שבוע. מזג האוויר טוב, הבגדים נוחים אבל הנעליים לא מתאימות לצעדה כזו, וביד כבר שקית מעדנים משוק לווינסקי הסמוך. מנוי לתל אופן כבר אין, נמאס מהם, והנה האפליקציה מציעה אוטובוס שתוך חצי שעה ישים אותי בבית. חצי שעה ל- 3 ק”מ זה קצב הליכה אבל זה גם קצב הנסיעה בתל אביב בכל כלי שיש לו יותר משני גלגלים. למזלי נותרה יתרה ברב-קו שטענתי לפני שנתיים. חצי שעה אחרי שהגעתי הביתה, בין הסידורים לטלפונים לתליית כביסה ולשיחה עם המדביר שבא לטפל בחולדות בחצר, הטלפון מצלצל: בוא לקחת את האופניים. שוב אוטובוס. 50 ש”ח עבור פירוק והרכבה מחדש של המעביר, וכיול ההילוכים. מבחינה כספית – חיסכון זעום, מבחינת הסקרנות והכיף לתקן משהו שלא הכרתי קודם, כנראה שהיה שווה.