לפני שנים פירסמתי כאן שני מדריכים לבניית תיבות קינון.

קינון מאוחר (בסוף יוני) בתיבה שלא נתלתה לפי הספר, הזכיר לי שעברו כעשר שנים מתליית התיבה הראשונה, אולי זה זמן טוב להפיק לקחים.

למה לנו תיבות קינון?

הציפורים הקטנות מקננות החורים, כמו הירגזי והדרור, נעלמות מנוף ארצנו וערינו. מינים פולשים אגרסיביים כמו הדררה והמיינה ההודית משתלטים על קינים גדולים או פתוחים. בעלי כנף גדולים וקולניים כמו יונים ועורבים, אוכלים ומתרבים ללא הפרעה בתנאי העיר. מומלץ לבנות תיבות קטנות המתאימות לירגזים ולדרורים, ולפזר אותן במקום מגוריכם.

איך בונים והיכן תולים תיבת קינון

תיבות הקינון קטנות, ולהן פתח כניסה קטן המתאים לירגזים אך לא למינים הפולשים ולשאר ציפורים גדולות יותר. הנה קישור לפוסט הראשון שפורסם, ולשני. לאחרונה ממליצים מומחים גדולים ממני, כי פתח הכניסה לתיבות ירגזי יהיה בקוטר 32 מ”מ ולא 28.

תיבות לירגזים מומלץ לתלות על עץ, בגובה 1.5-2.5 מ’ מהקרקע. פתח התיבה פונה לגזרה שבין צפון למזרח. מומלץ שפתח התיבה לא יהיה במקום נוח לגישה לחתולים. כלומר, ברור שחתול יודע לטפס על עץ, אבל כמו שבתיבות האלה אין מקל מתחת לחור הכניסה, חפשו קטע של גזע העץ שאין בסמוך לו ענף נוסף עליו יכול חתול לעמוד בעודו שולח כף לתוך התיבה.

תיבות לדרורים – קצת גדולות יותר, ותלויות גבוה יותר, 3-4 מ’ מהקרקע. אצלי היו במשך כמה שנים רצופות, שני קינונים בשנה של ירגזים בתיבה שנבנתה לדרורים והוצבה על קיר דירתי, כ- 5 מ’ מהקרקע.

הירגזים מתצפתים על הקן המיועד כדי לוודא שאין בסביבתו טורפים. מומלץ לתלות את התיבות במקום שאינו סואן, לא לגשת לתיבה ולא לפתוח את המכסה, אלא אם תחליטו לנקות את התיבה זמן מה אחרי שהגוזלים פרחו מהקן.

מה קורה לתיבות עם השנים?

בתמונה הראשונה תיבה קנויה שנרכשה מאלמוני ע”י בית הספר השכונתי. ערימת התיבות הזרוקות בחצר בית הספר היתה הזרז לאירוע התליה הראשון. כמעט 12 שנים אחר כך, זה כל מה שנשאר מהן.

בשלוש התמונות הבאות תיבות בנות 3 שנים. כיוון שנבנו מ”עץ מהזבל”, אפשר להבחין די בדיעבד אילו חלקים היו יותר איכותיים מאחרים. אחת התיבות נתלתה בעזרת חוטי ברזל דקים מדי שהחלידו ונקרעו אחרי שנה אחת

בתמונה האחרונה תיבות בנות 5 ו- 6 במצב טוב, שנבנו ממדפים ישנים באיכות טובה. קיבלתי הערה ממבין ממני – תיבות אלה קרובות מדי זו לזו, ואכן יהיו בהן קינונים לסירוגין, ואף פעם לא קינון בשתיהן יחד. מדובר בציפורים טריטוריאליות, אם תולים כמה תיבות – מומלץ לשמור על מרחק של כמה עשרות מטרים בין תיבה לתיבה.

המסקנה – נסו לשים לב עם אילו חומרים אתם עובדים. אם תקנו לוח סנדביץ’ במחסן עצים, קנו במקום אמין ובקשו לוח עמיד (יחסית…) במים.

אם בחרתם עץ מהזבל, הימנעו מסיבית, MDF ודומיהם. חפשו סנדביץ’ שנראה לעיניכם יחסית איכותי – עובי 16 מ”מ ומעלה, שכבות דקות רבות ולא שכבות מעטות ועבות. לגבי סוג הדבק בו הודבקו השכבות זו לזו – אין איך לדעת, קוו לטוב. חפשו לוח סנדביץ’ שמקורו ברהיט שנראה איכותי, מדפי ספרים שלא התכופפו תחת העומס, ארונות חדר אמבטיה או מטבח ששרדו בתנאי חדר רטוב. לוח המצופה לכה – יתרון, זו שכבת הגנה מפגעי מזג האוויר.

את רוב התיבות בניתי מעץ מהזבל. משתדל שלפחות מבנה התיבה והמכסה יהיו מסנדביץ’ איכותי, לפעמים מתפרע עם החזית.

לגישתי, אם בחרתם עץ מהזבל – מהזבל בא ובבוא היום אל הזבל ישוב. אם התיבה תתפרק בגשם או תיגנב (גם זה קרה לי) – לא נורא, תמיד אפשר להכין תיבה חדשה.

בתיבות האלה אין טבעת מתכת להגנה על החור מפני הרחבה על ידי נקרים. יש לנו נקרים פעילים בחורשה, אבל הם מעדיפים לנקר בגזעי העצים הגדולים ומעולם לא נטפלו אצלנו דווקא לתיבות הקינון.

למי שרוצה להשקיע יותר - מזון ושתיה

אצלי הפטרוזיליה נובלת באדניות, אני לא בנוי לתחביבים שאי אפשר לעזוב לכמה חודשים, ולחזור כאילו לא קרה כלום. מי שמוכשר פה ממני, אולי ירצה גם לדאוג לירגזים למזון ולשתיה.

לתשומת לב מי שלא סוגר את פחי האשפה, או מאכיל ומשקה חתולי רחוב, ולא מפנה את המזון והמים עם סיום ההאכלה  – אתם מאכילים גם חזירי בר (בחיפה), תנים (בתל אביב), עופות פולשים, חולדות, ושאר מינים לא רצויים. מזון ומים לציפורים קטנות משאירים במיכלים עם פתח קטן, התלויים במקום שאינו נגיש לחתולים.

הפתעה קטנה לסוף

ילד סקרן שביקש מאביו להרים אותו כך שיוכל לפתוח את המכסה (הרבה אחרי עונת הקינון כמובן), הביא לצילום התמונה הבאה, של פנים התיבה לאחר הקינון

לסיכום

השיגו כמה לוחות סנדביץ’ וכמה כלי עבודה בסיסיים, ושלחו את הילד לטפס על עץ ולתלות תיבה.

מי שרוצה ללמוד יותר על הירגזי, מופנה לקישור באתר המצוין של “המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה”, בו מופיע גם פירוש השם: “והוא נרגן, עז נפש ורגזן ועל כן אכנהו ירגזי”.