כדי לממן את הלימודים שלי, החלטתי לעשות מלגה. התקבלתי לתפקיד משמעותי במועצה המקומית בה אני גרה – מובילה את תחום הקיימות ביחידת הנוער. קבוצה קטנה של נערות אקטיביסטיות ומופלאות צוותה אליי ויצאנו לפעולה.

זה היה בשנה שעברה. מאז עברו לא מעט מים בירדן (אני מקווה), הקבוצה השתנתה והתהוותה, עשינו שלל פעילויות ואירועים קהילתיים בתחום האקלים והסביבה, והופ – הגיע ט”ו בשבט. לאחר אירוע חנוכה מוצלח במיוחד בו אירגנו, הנוער שאני מדריכה ואני, תחרות חורף משפחתית נושאת פרסים בה השתתפו כ-15 משפחות ובסופה פינקנו בהפנינג חורפי. אז הפעם רצינו לעשות משהו כזה מוצלח, אבל אולי שדורש קצת פחות עבודה ומאמץ. וככה נולד לו אירוע ט”ו בשבט הקהילתי שלנו.

אני אספר לכם מה היה הקונספט ואיך הגשמנו אותו, אבל כל אחד כמובן יכול לקחת את הרעיון לאן שהוא רוצה. אנחנו חשבנו על כך שאנחנו לא רוצות לקנות חומרים חדשים, ושאם כבר מתעסקים בשתילות אז בואו נעשה עציצים וגם נביא שתילים שאחרת היו נזרקים לפח. מה שנקרא, שתילים מוצלים. וגם הכיבוד באירוע היה כיבוד שרובו הגדול היה ממזון מוצל. אספר לכם על הכול בהמשך.

הקונספט

מאז שהתחלנו את הפעילות שלנו בשנה שעברה, כל אירוע שאנחנו עושות נבנה על טוהרת האפס-פסולת. זה לא תמיד אפשרי, אבל אנחנו ממש שואפות לשם. הכלים שאנחנו משתמשים בהם הם תמיד רב פעמיים, המזון שאנחנו מכינים הוא מזון שהוצל מלהיזרק לפח ונאסף על ידי אנשים טובים, החומרים שבהם אנחנו משתמשות נאספים וניצלים מלהיזרק לפח, אנחנו עושות בהם שימוש חוזר או שימוש מחדש. ככה בכל אירוע מחדש, וגם באירוע ט”ו בשבט האחרון. נוסף על כך, כל אירוע שאנחנו עושות חשוב שיהיה קהילתי וגם שיוכל לעורר השראה באנשים. בט”ו בשבט החלטנו שאנחנו רוצות לעורר באנשים את ההשראה להכין עציצים לשתילים בעצמם. רצינו שהמשתתפים ייצאו עם משהו מהאירוע, כמו עציץ או שניים, וגם ילמדו איך הם יכולים לעשות זאת בעצמם בפשטות, וכך היה.

מעבר לעציצים, עקבנו אחר מדריך של טלאור כהן שפורסם פה בבידיים לפני 7 שנים, בשם “זרעים במקום פצצות, או: איך להכין פצצות זרעים”.  מדריך מעולה, מומלץ בחום.

כמו בכל אירוע, גם היה כיבוד. הפעם הגענו מוקדם והכנו את הכיבוד לקהל המשתתפים. באירוע הקודם שעשינו, בחנוכה, הכנו את הארוחה ביחד עם המשתתפים בהפנינג. זו גם הייתה חוויה מוצלחת מאוד והארוחה הייתה טעימה במיוחד.

האירגון

אחרי שהחלטנו על הקונספט, בחרנו תאריך, הבאנו שיירד גשם וכדאי לעשות את זה בתוך חלל סגור אז כמובן שמרכז הנוער בו אנחנו פעילות. ואז הגיע שלב הפרסום. מאי אילו עיכובים שלא נכנס אליהם עכשיו, לא נשאר לנו זמן רב לפרסום, ואנחנו גם דיי מוגבלים בכלים המוצעים לנו לפרסום האירועים שלנו – זה הפייסבוק של המועצה המקומית, הפייסבוק של יחידת הנוער תחתיה אנחנו פעילות, בקבוצות פייסבוק המתירות פרסומים על אירועים באיזור, ובקבוצת הוואצאפ המקומית. פרסמנו במשך 5 ימים, ניסינו לא להעיק אבל שגם ישימו לב אלינו, וזה דיי עבד. מה גם שתחרות החורף הקהילתית שאירגנו בחנוכה הותירה קבוצת וואצאפ שהוסבה לקבוצת עידכונים שקטה, וגם שם שלחנו את הפלייר על האירוע. והנה הוא לנגד עיניכם:

היינו צריכות חומרים מהם ניתן להכין עציצים, וזה אומר: מיכלי פלסטיק, צנצנות, ואזות שמצאנו, בקבוקים מעניינים, פחיות שימורים, קפסולות קפה, ועוד. כי לקשט את העציצים רכשנו שני דבקים ושני צבעים לזכוכית. מצאנו נצנצים, ניירות קרפ, חתיכות בדים ישנים, צבעי גואש ודברים דומים. כמובן שלפני שהגשנו את פחיות השימורים לקישוט ולהכנת עציצים, כופפנו את הקצוות החותכים ועשינו חורים בתחתית הפחיות. גם מיכלי הפלסטיק בהם ניתן היה לעשות חורים התחוררו על ידינו.

היינו צריכות מזון מוצל, אז יצרנו קשר עם שני אירגונים במועצה בה אנחנו גרות שעזרו לנו עם זה – קיימות בחצר והצלת המזון של זהבה נבט. היינו צריכים להשלים כמה דברים בודדים.

היינו צריכות זרעים עבור הפצצות זרעים, אז מאדמה היקרים -המעבדה להתפתחות האדם בחקר האדמה של מועצה אזורית עמק יזרעאל – תרמו לנו מספיק זרעים של “זרעי מורשת”. את האדמה עבור הפצצות אספנו מהיער ליד הבית.

היינו צריכות שתילים עבור העציצים, אז פנינו למשתלה נהדרת שמנהל אותה אדם טוב לב ויקר, משתלת לקט האורגנית שנמצאת במועצה איזורית משגב. הם תרמו לנו מאות עציצים של תותי שדה ונענע. מהם רכשנו שני שקי אדמה (שק אדמה יותר מידי) ושק הומוס (שנשאר חצי ממנו).

האירוע תוכנן להתרחש במרכז הנוער במועצה בה אנו גרות. יום לפני האירוע, מנהל מרכז הנוער עידכן אותי שחצי מהמבנה ללא חשמל ולא ניתן להשתמש בחדר ההדרכה, שם נמצא התנור בו תכננו להשתמש. הבעיה הזו נפתרה דיי בקלות על ידי הבאת כבלים מעריכים וחיבור התנור לנקודת חשמל שעובדת טוב.

יום האירוע

למזלנו הרב, ביום האירוע היה גשם קל לסירוגין. זה גרם לכך שיותר אנשים מהרגיל הגיעו לאירוע מאחר והם לא ממש רצו לצאת לטייל בגלל הגשם, אבל השמש גם יצאה והיה נעים, אז הם רצו לעשות משהו. והנה, אנחנו המשהו הזה. רוב מי שהשתתף באירוע היו הורים עם ילדים צעירים. האירוע החל בשעה 12:00 ביום שישי. אנחנו נפגשנו בשעה 10:00 והתחלנו לארגן את מרכז הנוער עבור האירוע. קודם כל, דאגנו שהחדרים שבהם החשמל תקול יהיו ללא גישה. סידרנו את פינת היצירה, דאגנו לפינת שתייה מסודרת, והמשכנו לבישולים והכנת האוכל. האוכל היה ממש טעים. אני לא כל כך זוכרת עכשיו מה בישלנו. אני חייבת לציין שזה ממש מעניין לבשל עם מזון מוצל כי אז אי אפשר ממש לתכנן מה יהיה האוכל. מה שכן, ידענו מראש שאנחנו רוצות לקנות מספר מוצרים שבדרך כלל אין בהצלת המזון כמו טחינה וסילאן. סיימנו להכין את האוכל לפני שכולם הגיעו והספקנו לסדר עמדת אוכל עם כלים רב פעמיים וכל מה שצריך. אפילו הספקנו לסדר את המטבח ולרוקן את ערימות הזבל האורגני שלנו לקומפוסטר שהקמנו במרכז הנוער בשנה הקודמת.

את פצצות הזרעים והשתילים מיקמנו מחוץ למרכז הנוער, כדי לא ללכלך מידי. לאחר שהילדים סיימו להכין את העציצים הם נתנו להם קצת זמן להתייבש (אם הייתה יותר שמש זה היה הולך יותר טוב), ובינתיים ניגשו להכין את פצצות הזרעים בחוץ. זה היה הקטע הקצת מבולגן כי הילדים נורא התלהבו מכל הזרעים ושפכו את כולם לתוך הבוץ שהכנו. הייתי צריכה להכין במהירות בוץ נוסף ובטעות שפכתי יותר מידי מים ולא היה לנו את הבוץ המושלם! אבל לא נורא. בסוף הסתדרנו ונהננו עם להשליך כדורי בוץ עם זרעים בערוגות שמחוץ למרכז הנוער.

גם השתילות לוו בבלגן קל, אבל הרבה שמחה וצחוק. עירבבנו את שק אדמה אחד עם מחצית משק ההומוס וניגשנו למלא את העציצים באדמה במו ידינו. ילדים, בעיקר קטנים (טף, מה שנקרא), באו לשתול עם ההורים שלהם. כולם התהלבו נורא שלקט האדירים תרמו לנו תותי שדה, ובגלל שהיו כל כך הרבה, הם גם לקחו איתם הבייתה לשתול בגינה ולהביא במתנה לחברים ומשפחה. בסוף האירוע, לא נשארו עציצים לשתול בהם יותר. כל מיכלי הפלסטיק, פחיות השימורים ושאר החומרים לשתילה נלקחו על ידי המשתתפים באירוע. איזה כיף ^_^

לאחר שכולם שתלו בעציצים שלהם ואפילו לקחו שתילים הבייתה כי היו כל כך הרבה, נשארתי עם בני משפחתי שבאו להפנינג, שתלנו תותי שדה ונענע וזרקנו פצצות זרעים בערוגות. ועדיין נשארו לנו עשרות של שתילים. לא יכולנו לשתול את כולם, זה היה לוקח לנו שעות וגם לא היה מספיק מקום בערוגות מחוץ למרכז הנוער. מזל שהגיעו שכנים. הם באו לבדוק אם ההפנינג עוד מתרחש, ואמנם הם הגיעו רעבים וממש רצו להשתתף, נאלצנו לבשר להם שהם איחרו את המועד אך לא מבלי שיצאו עם 20 שתילים של נענע ותותי שדה כל אחד.

ואז זה נגמר.

ההייפ עבר. האנרגיות נרגעו. כולם הלכו. נשארתי אני ומרכז הנוער. העמסתי את האוטו, טיטאתי את מרכז הנוער, והלכתי הבייתה, עייפה אך מרוצה ביותר. אך, לא לפני שהשארתי עשרות שתילים של נענע ומעט של תותי שדה, וגם כמה אשכוליות ופומליות, בכניסה למרכז הנוער, צילמתי תמונה, ושלחתי בקבוצת הוואצאפ המקומית מבשרת לשכנים ולחברי הקהילה שהם מוזמנים לבוא לקחת ממה שנשאר.

תמונות

אין לנו תמונות של הכול, אבל יש תמונות. אני פשוט לא מצליחה לגבות אותן מהנייד שלי… אז ברגע שאצליח, אפרסם.

לסיכום

זה בקצרה מה שעשינו. זה תהליך העבודה שלנו כמעט בכל אירוע שאירגנו, אני פשוט בחרתי לספר לכם על אירוע ט”ו בשבט כי הוא באמת האחרון שעשינו, והוא באמת היה אחד המוצלחים שלנו. אנחנו ממש גאות בכל שיתופי הפעולה שיצרנו בעקבות האירוע הזה וכל שאר הפעילויות הקהילתיות שעשינו. מעבר לתחרות החורף בחנוכה ולאירוע ט”ו בשבט, עשינו גם אירועי ניקיון בטבע, מעגלי שיח, מסיבת החלפת בגדים, ועוד. כאן קיבלתם תקציר של צורת העבודה שלנו, ואולי זה ייתן לכם השראה לעשות גם את האירועים שלכם בשאיפה לאפס-פסולת.

ייצרנו בסך הכול שקית זבל קטנה אחת לאחר אירוע של עשרות משתתפים, ילדים ומבוגרים.

 

תודה שקראתם.