הרעיון להקים גינה קהילתית בחורשה השכונתית, מסתובב כבר כמה שנים.

העירייה ביקשה גרעין קשה של כ- 20 איש, מה שלא הצלחנו לארגן בזמנו, אבל הנה הסתדרו הכוכבים ויוצאים לדרך.

הגינה הוקמה לבסוף ביוזמתה של שכנתנו מיכל, שמצאה לה עיסוק לימי סגרי הקורונה והחלה לגדל ירקות על גג הבניין המשותף בו היא גרה, ובנותיה נהנות לעלות לגג לקטוף ירקות טריים לארוחת הערב. כשניצת בה הרעיון להרחיב את הפרויקט לגינה קהילתית של ממש, מצאנו את הדרך ואת הזמן הנכון לרתום את עיריית תל אביב, ומיכל נתנה פוש לגיוס מספר מספיק של הורים מבית הספר השכונתי

לפני שמתחילים

חורשת סוטין בתל אביב ניטעה לפני יותר מ- 50 שנה ע”י תלמידי בית הספר היסודי השכונתי “היובל”, על שטח שתרם לעירייה בתחילת שנות ה- 40 הקבלן מטוסביץ’ במטרה ליצור גינה ציבורית סביבה יבנה כמה בתי מגורים. חלק מקסמה נובע מכך שב- 30 השנים הראשונות לקיומה די נעזבה לנפשה. השיפוץ שנעשה בחורשה לפני כמעט 20 שנה היה מינורי ומכבד, שמר על אופיה של החורשה, והתוצאה אף הוגדרה בכתובים “הגן הכי יפה בעיר”. למרבה הצער בחרה העירייה להקים בהמשך “גינת כלבים” המהווה מטרד רעש פוגעני שמקומו לא יכירנו בשכונת מגורים, והיתה גם פעם שביקשה לכרות כמות נכבדה של עצים כדי להקים גן ילדים זמני למשך שנה אחת. שמתם לב לעטיפת גזעי עצים בלוחות איסכורית בעת ביצוע עבודות בניה? נוהל זה נקבע אחרי ששכננו אילן שם לב שקבלן שעבד בחורשת סוטין פגע בגזעי העצים. אנו התושבים, באופן מעט בן-גוריוני, נלחמים בעירייה כשצריך, ובאותו זמן פועלים יחד עם העירייה להכנסת פעילויות שכונתיות לחורשה כמו ספריית הרחוב, תיבות קינון, קומפוסטר, פעילויות ואירועים לילדי הגנים ובית הספר היסודי, והבוסתן על בסיסו תוקם כעת הגינה הקהילתית.

השטח המיועד לגינה הקהילתית הוא רצועה בשטח כ- 200 מ”ר בגבול החורשה, שלאורך השנים הקרקע החרסיתית הטבעית בה (שריד של ואדי ישן בשדותיה החקלאיים של המושבה שרונה, על אם הדרך לכפר סומייל) כוסתה בפסולת בניין, ולכן העצים בה פחות מפותחים והקרקע מקבלת די שעות שמש. לפני כמה שנים נענתה העירייה לפניות השכנים, ונטעה בשטח בוסתן עצי פרי. גדר הבוגנוויליה החיה לאורך גבול החורשה, אשר נעקרה בעת הקמת בניין סמוך, ניטעה מחדש בצמחי תבלין בשיתוף ילדי השכונה.

הגינה הקהילתית מוקמת בתמיכת עיריית תל אביב, שהקימה כבר כ- 60 גינות קהילתיות, וניסיון העירייה מראה שככל שהיוזמה והרצון לגינה באים מהתושבים – הסיכוי להצלחתה גדל (bottom-up).

הרשתות החברתיות – החל מהפייסבוק השכונתי ועד רשימת התפוצה במייל או בוואטסאפ של הורי בית הספר השכונתי, הן מקום מצוין לגיוס מתנדבים לגינה. מי שיש לו ידע בסיסי בנגרות יעזור להקמה, מי שמבין בגינון מכל סוג כמו שכנתנו הדס – נכס לתכנון, להפעלת הגינה ולקיומה לאורך זמן. ידיים עובדות, גם ללא ידע מוקדם רלוונטי, הן הכרח. שעה עבודת כפיים מדי פעם עושות טוב לנפש בכל גיל. יש מי שיכולים לסחוב חצאי באלות, ויש ילדים שייהנו לגרף ולאסוף עלי שלכת

בתמונות חלק קסום של החורשה בצל עצי המכנף הנאה האדירים, ואירוע נטיעת צמחי התבלין לאורך גבול החורשה, ע”י ילדי השכונה לפני כמה שנים. הקרקע החשופה בתמונה השניה והשלישית היא השטח בו תוקם הגינה הקהילתית.

 

מתחילים

בגינות קהילתיות לפי המודל של עיריית תל אביב, ישנה חלוקת אחריות ברורה בין העירייה לתושבים:

– העירייה מספקת תשתיות, מים, שתילים, כלי עבודה, והדרכה.
– התושבים אחראים על תפעול הגינה.

לאור גודלה הצנוע של הגינה הקהילתית, הגידולים בה יהיו משותפים, ולא בחלקות משפחתיות.

השלב הראשון הוא בניית ערוגות מוגבהות. אלה עדיפות על החלפת הקרקע שתדרוש עבודת טרקטור, ותסייענה להגן על הגידולים כדי שלא יהפכו לבית שימוש לכלבים כמו שדרת צמחי התבלין הקיימת.

רוחב כל ערוגה עד מטר אחד, כדי שאפשר יהיה לטפל בה משני צידיה ללא דריכה בתוכה, אורכה החל ממטר וחצי ועד כמה שתרצו, וגובהה 40 ס”מ לפחות. אפשר להתחיל ממסגרת של מיטה ישנה ולהגביה אותה. אפשר לאסוף קרשי בנין (לא כאלה שהוספגו בבטון) ומשטחים (מסומנים ב- HT כלומר חוטאו בחום ולא בכימיקלים, וללא כתמי חומרים חשודים משימוש במהלך חייהם).

שלב זה של העבודה עושים ללא נוכחות ילדים, תוך שימוש בציוד מיגון אישי, ושמירת מרחק בין אדם לאדם – כבר ראיתי שמישהו שעבד עם לום, דומה לזה המשמש לפירוק משטחים, פגע בטעות בפניו של אדם שעמד לידו. אצלנו בגינה פגעתי באצבעותיי פעמיים עם פטיש, ומסמר שנחלץ ממשטח – עף ופגע לי במשקפיים. חכו עם הילדים עד תום בניית הערוגות, תנו להם לסייע במילוי הערוגות, בפריסת צנרת ההשקיה, בשתילה, ובטיפול השוטף בגינה.

כלי עבודה לבניית הערוגות: לום או כלי ייעודי לפירוק משטחים, לעתים אפשר לפרק משטח בעזרת מכות פטיש בכיוון הנכון לשחרור המסמרים. פטיש טפסנים עם וו לחליצת מסמרים, או פטיש רגיל וצבת לחליצת מסמרים. מסור לניסור הקרשים למידה, רצוי מסור ידני או מסור חרב, ולא מסור דיסק שהוא כלי מסוכן ומקומו לא כאן, זהירות – הניסור רק ע”י מי שמיומן, מה שחותך עץ עלול לחתוך גם יד. פטיש ומסמרים או מברגה וברגים לחיבור הקרשים, אורך הברגים צריך להיות כזה שיעוגנו לפחות 2 ס”מ בלוח האחורי – לדוגמא אם עובי הלוח הקידמי 2 ס”מ, קנו ברגי סיבית מגולוונים 4/40 (קוטר 4, אורך 40 מ”מ) שימו לב שהמסמרים או הברגים לא יהיו ארוכים מדי שאז יבלטו פנימה לתוך הערוגה – עכשיו זה נראה כמו פרט שולי אבל בעתיד מישהו עלול להכניס את היד לערוגה, ולהיפצע.

בתמונה הראשונה ערוגות שבנה קבלן בגינה אחרת – הן יפות ומסודרות אבל נטושות מחוסר גרעין תושבים שיפעיל בהן גינה קהילתית.

בתמונות הבאות עובדים כמה שכנים בפירוק משטחים ובהברגתם זה לזה, ומסגרות הערוגות מונחות בצד בסוף היום, לא רצינו להניח אותן במקומן ללא מילוי אדמה. שימו לב שלמסגרת הערוגה קרשים בולטים בחלקה התחתון, לסיוע בקיבועה לאדמה.

מיקום הערוגות

אצלנו המהנדסים האזרחיים מנהלי הפרויקטים, יש גרף ידוע המראה עלות שינוי בעבודה על גרף זמן התקדמות הפרויקט. החל משינוי על הנייר בשלב התכנון הראשוני שלא עולה כלום, דרך שינויי תכנון העולים בשכר המתכננים, ועד שינוי בשלב הביצוע, המערב הריסת עבודה קודמת.

קחו את הזמן למקם את הערוגות, לחשוב, לתכנן, להניח לבדיקה – לפני מילוי הערוגות ופריסת מערכת ההשקיה.

המיקום נקבע כאמור בפינה שטופת שמש של גינה ציבורית שכונתית. הרעיון הראשוני היה לסדר את הערוגות בצורת שיבולת. אחד הפעילים שלא היה באותו יום ביקש לצופף כדי לשמור מקום להוספת ערוגות עתידיות. מיקום הערוגות צריך להיות כזה שאפשר יהיה לעבור ביניהן בנוחות, ולעבוד בערוגות בכריעה מבלי להיכנס לתוכן. בפגישה לילית סידרנו משהו לדוגמא, הנראה בתמונה הראשונה. לאור היום, שכנה בעלת הכשרה פורמלית ומעשית בפרמקלצ’ר וגינון, החליטה לרווח ביניהן. עצי הבוסתן ובהם תאנה וגם עצים קטנים יותר, סובלים כעת מתת השקיה, ויש להתחשב בגודלם הסופי. לאורך הגינה יש לדאוג לשביל רחב אחד לפחות, תארו לכם כמה גברים חסונים סוחבים באלה. נגר(ים) ועץ יש, ותמיד אפשר יהיה להוסיף ערוגות וחלקי ערוגות בכל מידה.

בתמונה השניה הסידור הסופי של המנה הראשונה של הערוגות, לאחר מילויין.

ערוגה לדוגמא

את הערוגה הראשונה לדוגמא, בנינו בהדרכת כפיר המדריך מטעם העירייה, בפורום המצומצם שהיה זמין. את עיקר הערוגות בנינו בנפרד, בזמן שהיה נוח לקבוצה גדולה של שכנים.

כלי עבודה: את חפירה, מכוש, מעדר, קילשון, מגרפת ברזל, מגרפת עלים, מזמרה.

לתומי חשבתי שאת באלות האדמה והקומפוסט שתרמה העירייה, נערבב יחד בערוגות וזהו. אז זהו, שלא – יש פה טקס שלם של בניית “ערוגת לזניה” בדומה למה שכתב עמיתי אייל, ולפי החומרים שהיו ברשותנו:

שכבת קרטון לא צבוע ולא עבה מדי. קרטון של מקרר יהיה נפלא.

שכבת ענפים\גזעים ועלים יבשים, בערך 40% מגובה הערוגה. זו לא שכבה “יפה” ולא צריך לקצוץ ענפים לעובי אחיד, אלא פשוט להניח את הענפים כמו שמצאתם אותם בערימת הגזם. אם העלים ירוקים – הסירו אותם. השכבה הזו עשויה להיות אוורירית מדי ואפשר לדחוס אותה בדריכה כמו שהילדים בתמונה נהנו לעשות. עוד נהנו הילדים לגרף ולאסוף עלי שלכת, שהיו יבשים יותר מהעלים בערימת הגזם הטריה.

שכבת פסולת אורגנית ביתית הראויה להכנסה לקומפוסט, בלי מוצרי בשר, חלב וביצים, כ- 10%.

שכבת קומפוסט מוכן, כ- 10%.

אדמת גן, 30%, עד קצת מתחת למפלס המסגרת, עוד טיפה קומפוסט מוכן, וכיסוי אדמה.

את אדמת הגן והקומפוסט קיבלנו מעיריית תל אביב, יתר המצרכים ל”לזניה” צריך לאסוף ברחוב. התארגנו מראש, פיקחו עיניים והעלו לוואטסאפ  כל ערימת גזם, קבלן שמפנה משטחים לרחוב, או קרטון של מקרר. יכול לקחת כמה ימים טובים לאסוף הכל.

השקיה

צמחים צריכים מים. גינה קהילתית עם גב רציני כמו של עיריית תל אביב, מקבלת מים בטפטפות דרך מחשב השקיה.
תיכנות המחשב די פשוט, שלנו הגיע עם ברקוד המוביל למדריך מפורט. כמה מים – זו שאלה למקצוענים. המחשב שלנו מודד את זמן הפתיחה של הברז החשמלי, ולא את ספיקת (כמות) המים. לאחר התייעצות התחלנו עם 10 דקות השקיה בכל בוקר בשש. מיד אחרי בניית הערוגות, ולפני השתילה הראשונה – כמה פעמים חצי שעה כדי לשטוף את האדמה. צינורות טיפטוף נחלקים לצינורות בלי טפטפות (צינורות שחורים או צינורות עיוורים), ולצינורות עם טפטפות (הצינורות החומים, אלה שלנו עם טפטפת כל 30 ס”מ). את צינורות הטיפטוף פורסים בערוגות במרחקים של כ-30 ס”מ זה מזה. כניסת הצינור השחור לערוגה נעשית מתחת לפני הקרקע כדי למנוע קריעתו ע”י פגיעה מקרית של עובר אורח. את הצינורות השחורים בין הערוגות רצוי להטמין מאותה סיבה.

לכל ערוגה נכנס צינור שחור, אליו מתחברים צינורות חומים בעזרת מחבר ישר, ר או T. את קצה הצינור מקפלים ומקבעים עם האביזר הנראה כמו הספרה 8. את הצינורות חותכים למידה עם מזמרה. קו החיתוך באמצע בין נקודות הטיפטוף, בניצב לצינור. המזמרה במצבה הסגור, משמשת גם להרחבת קצה הצינור לסיוע בהכנסת אביזר החיבור. אחרי הרכבת הצינורות, מקבעים אותם בעזרת יתד מתכת בצורת U.

בנוסף לטפטפות, נדרשים גם ברז גן, צינור השקיה, דלי, משפך עם מזלף.

בגינה קהילתית אין שימוש במדשנת אוטומטית על קו ההשקיה.

כמה לקחים לגבי הערוגות, עוד לפני שהתחלנו לשתול

עובי הדפנות – בתמונה הראשונה צילום מגינה קהילתית אחרת, בה לאחר כ- 5 שנות שימוש התברר כי העץ ממנו נבנו הערוגות היה דק מדי והתכופף, מה שחייב חיזוק בקרשים עבים יותר מפירוק ספסלי רחוב. אם יש לכם אפשרות, נסו להתארגן מראש עם עץ עבה יותר לדפנות, 2.5-3 ס”מ לפחות, אפשר בהחלט גם 4-5 ס”מ. בתמונה השניה ערוגה שהוקמה אחרי ששמנו ידינו על משטחים מעץ עבה יותר עם עמודי חיזוק מסיביים בפינה ובאמצע, ראו בהשוואה לערוגה הישנה יותר מימין. אם זה בא לכם טוב בעין, אפשר לקשור את הלוחות הארוכים זה לזה באמצע הערוגה.

בתמונות הבאות נזקי כלבים. משיחות עם גינות קהילתיות אחרות בעירנו – זו מכה. צנרת קרועה, שתילים עקורים, צואה ושתן בתוך הערוגות. חובה לגדר את הגינה, אפשר גם לנסות ערוגות מאוד גבוהות שלכלב קשה לטפס לתוכן, במחיר מילוי רב וחיזוק הדפנות בהתאם.

בתמונה האחרונה גינה אחרת בה הוקמו אדניות תבלינים מוגבהות הפונות חוצה, כחלק מהגדר, כדי להפחית את התנגדות העירייה לגידור. בעת מיקום הערוגות אצלנו לא הבאנו בחשבון מספיק מקום לגדר כזו, באופן שעדיין יאפשר עבודה על הערוגות הראשיות משני צדדיהן.

 

שילוט

והנה שלט זמני בסוף יום העבודה הראשון. בהמשך, בהמתנה לשילוט הקבוע מטעם העירייה, הוספנו שלט צבעוני מנוילן ובו ברקוד להפניה לוואטסאפ של הגינה

לסיכום

לאט לאט, שעה פה ושעה שם, לעתים אדם אחד בכל פעם, והגינה לובשת צורה.

נסיעה למשתלה למשוך את שתילי החורף מתנת עיריית תל אביב, והנה אירוע שתילה לילדי השכונה.

עוד כמה שבועות של שמש ומים, והנה כבר רואים קצת ירוק בעיניים