חשמל ואני לא חברים. כלומר אסתדר עם החלפת שקע, תליית מנורה או החלפת רכיב 1:1, אבל כל מה שפחות ברור מחיבור חוט למשנהו – בשבילי אלו מעשי כשפים.

יותר קל ונוח לחבר חוטים בעזרת לוסטרה קלמרה או אביזר דומה, וכשצריך להלחים משהו – בתי מיומנת ממני. בחיפוש שרוול בידוד מתכווץ לכיסוי איזו הלחמה שבכל זאת היה צורך לעשות, הגעתי לחנות מאוד ותיקה ולזכרונות מלפני כ-40 שנה.

מעבדת אלקטרוניקה לנוער

לגיקים של ימי נעוריי היתה “מעבדת אלקטרוניקה”. את זו שבתמונה קיבלתי אחרי שהורי לא הסכימו להכניס הביתה את קיט “עיר הנמלים”. לפניה היתה אחרת שדמתה יותר למעגל מודפס – לוח מחורר ורכיבים חשמליים שניתן היה לנעוץ בו. כיוון שבסוללות עסקינן, 9 וולט לכל היותר, העסק היה בטוח לשימוש.

כנערים היו עבורנו לחשמל גם שימושים פחות תמימים, כמו קופסא מצופה נייר מוליך ועליה כיתוב מזמין, שמי שפתח אותה היה צפוי לחטוף כמה דקירות במתח של כמה מאות וולט, עניין די מבהיל. הרמת המכסה שיחררה קפיץ שכל עוד התנודד סגר מעגל שחיבר לסירוגין במין חיקוי של זרם חילופין, סוללה ביתית לשנאי שהורכב הפוך, כלומר הגדיל את המתח. אלה היו ימים אחרים בהם חנויות צעצועים מכרו לכל דורש דברים האסורים כיום במכירה לקטינים כמו נפצים, זיקוקים ופצצות סירחון. במקרה אחר חיברתי ממסר לעצמו כך שלחיצה על כפתור הביאה לסגירת הממסר ולניתוק המעגל וחוזר חלילה, ולקולות תיקתוק וזימזום שנמשכו שיעור שלם ושיגעו את המורה.

סיפורי מכוניות

עם קבלת רישיון הנהיגה מיהרתי להתקין רדיו-טייפ (כן, כזה עם קסטות) בפז’ו 504 של אבי, המצולמת כאן. הפנלים לפני הדלתות נחתכו עם סכין יפנית כדי להתאים את הרמקולים, המגירה בקונסולה האמצעית פורקה להכנסת הרדיו-טייפ, הדשבורד פורק כדי להעביר את החוטים, אותר חוט חי אליו חיברתי את הפאזה, הכל נסגר יפה ועבד היטב. שמח וטוב לב הנעתי את המכונית, שילבתי הילוך, שיחררתי את מעצור היד – והטייפ כבה. הרמת מעצור היד הבהירה מה קרה – החוט ממנו לקחתי את המתח היה של נורת מעצור היד. לא נורא, למחרת היה יום חדש והטסטר מצא חוט אחר להתחבר אליו.

בהמשך הוחלט להתקין אזעקה במכונית, מקיט שנמכר בזמנו ע”י “דקדה אלקטרוניקה” , בנוסף למפסק שהתקין המוסכניק מאחורי ההגה וניתק את ההצתה. למחרת בשש בבוקר התברר ששכחתי לעדכן את משה מנקה המכוניות, שהחזיק צרור ענק ובו מפתחות כל המכוניות בשכונה. עד שהתעוררתי ורצתי למטה, משה כבר היה מחומם, וביקש שאודיע לאבי שיותר לא ינקה את המכונית מבפנים.

גם אז היו בשכונה אלקטרונאים רציניים ממני. את המגבר באותו קישור בנה חבר, כחלק ממערכת הסטריאו בחדרו. היום אפשר להשיג קיטים דומים בעליאקספרס

תיקון מנורת לד

הפעם התכנסנו לתיקון מנורה מגדילה (לופה) עם נורת לד, שנקנתה באמזון רגע לפני הקורונה, ומשמשת להגדיל ולהאיר דברים שבגילי גם משקפי הקריאה לא יספיקו להם. הנורה החלה להידלק ולהיכבות לסירוגין, ובבדיקה אצל א. טכנאי האלקטרוניקה המדופלם, בה הפליא ללהטט במולטי טסטר משוכלל – התברר שהנורה תקינה והדרייבר הלך. הדרייבר נמצא בקופסה ובה מתגי השליטה, וכמה שקלים וכמה שבועות אחר כך הגיע מעליאקספרס דרייבר חדש. החיווט ברור 1:1, המתח נמוך (USB, 5V), והנה הזדמנות להיזכר איך מלחימים. גיחה לחיפוש שרוולי בידוד מתכווצים וקדימה לעבודה.

המלחם החשמלי נקנה ע”י הילדים, יש לו וסת טמפרטורה ונוח לעבוד איתו. המלחם השני מופעל בגז מציתים, והליך המילוי שלו מעצבן. יתרונו במגוון האביזרים שהגיעו איתו ובהם ראש לכיווץ שרוולי בידוד, מבלי לפגוע בחוטים סמוכים.

חיתוך החוטים כך שיהיה חלק ארוך יותר לשחק איתו, ואחריו מאבק קצר. מתברר שמוריד הבידוד הרגיל (האדום) קצת מוגזם על החוט הזה, ולכן המשך הורדת הבידוד בעדינות עם הקאטר הכחול הקטן.

השחלת שרוולי הבידוד, כריכת החוטים זה סביב זה, ו- צפוף. למה לעזאזל צריך להלחים? בכל מקרה כיווץ השרוולים פשוט וקל בעזרת מלחם הגז והאביזר המכופף המחובר אליו.

הקופסה בתמונה האחרונה ובה שרוולים מתכווצים מיוחדים בהם פס הבדיל כבר נמצא בפנים, נקנתה בהמשך  בעליאקספרס.

אלקטרוניקה ואני, באמת לא חברים

בסיום העבודה, חיבור תקע ה- USB לשנאי – וכלום לא קורה. חיבור שוב והנה הנורה נדלקת ונכבית לסירוגין כמו מקודם.

פה כבר התחלתי לחשוד. בדיקה עם שנאי אחר והכל תקין. חיבור השנאי החשוד למנורה אחרת – וגם היא מתחילה לזייף.

השנאי אלקטרוני כמובן ולכן חשוד במעשי כשפים, נשלח לפח הפסולת האלקטרונית ויוזמן לו מחליף. טלפון לטכנאי האלקטרוניקה המדופלם שאיבחן את התקלה, ואף אחד מאיתנו לא זוכר האם המנורה הובאה אליו לבדיקה עם השנאי או בלעדיו, כלומר האם מראש התקלה לא היתה בשנאי בלבד.

מכל מקום היתה הרפתקה ועלו זיכרונות, והמנורה חזרה לפעול