בתרבות שבה אנו חיים לא מקובל לדבר על הפרשות הגוף-
קקי ופיפי.
ולא מקובל לדבר יותר מידי על רגשות.
מה הקשר בין שני אלה- על כך במאמר הבא:
מערכת העיכול מעכלת את המזון שאנו אוכלים, והיא גם מערכת העיכול הרגשית שלנו.
כאב בטן מסמל לעיתים קרובות קושי לעכל משהו מבחינה רגשית. כמו למשל בביטוי “זה קשה לעיכול…”.
ישנם אנשים שמגיבים לקושי רגשי באכילה מופרזת- אכילה רגשית- בנסיון להקהות את הרגש ולא להרגיש אותו, לכסות אותו ולעטוף אותו בשכבות של מזון.
ואילו אחרים נוהגים להיפך- ואינם מסוגלים לאכול כלל במצבי עומס רגשי.
הבטן אינה יכולה להכיל מזון כי היא עמוסה ברגש.
בשני המקרים- מה שעוזר לריפוי הוא מודעות.
כאשר אנחנו מודעים לעצמנו, לרגשות שבנו, לתופעות הגוף שלנו- קל וטבעי יותר להרפא.
או טוב מזה- לתת לגוף לרפא את עצמו.
הבעיה היא שברוב המקרים אנו לא מודעים לרגשות שבנו.
באותו אופן- רוב האנשים אינם מודעים למה קורה עם הקקי והפיפי שלהם אחרי שהם יוצאים מהגוף שלהם…. מבחינתם הם נעלמים באורך פלא במפל מים זכים בשרותים.
נעלמים כמו קסם…
והם לא צריכים לעשות כלום בשביל שזה יקרה (מלבד לשלם אגרת ביוב).
המערכת הגדולה והמסורבלת של טיפול בשפכים אינה קיימת במודעות של רוב האוכלוסיה.
אף אחד לא מלמד את זה במערכות החינוך.
אך אחד (כמעט) לא לוקח אנשים לסיורים מודרכים במפעלי שפכים.
זה לא פופולרי…
באותה מידה- גם העיסוק ברגש אינו כה פופלרי בתרבות שלנו.
ובאותה מידה- גם רגשות לרוב מודחקים אצל רוב האנשים. “נעלמים” כבאורך פלא, ללא מודעות לעול הרב שאותם רגשות מודחקים מעמיסים על הגוף ועל המערכות שבו.
עד שמגיעה מחלה כלשהי ונוצרת הצפה… כמו הצפה בביוב שעולה על גדותיו כי לא טופל כראוי.
השימוש בשרותי קומפוסט מאלץ אותנו ומאפשר לנו להתמודד עם ה”חרא” שלנו.
להיות מודעים.
לראות מקרוב איך “חרא” הופך למשהו טוב, מחייה, מזין מחדש.
המודעות לרגשות שלנו מאפשר לנו לשחרר אותם, לא להתקע איתם לאורך זמן, להיות צלולים מבפנים.
מודעות היא הכוח המשותף לשתי הדרכים- הפיזית והרגשית.
להכין שרותי קומפוסט בעצמך (DIY)- ניתן ללמוד בקלות. יש המון מדריכים בבידיים.
לטפל בעצמי ברגש- זה כבר קצת יותר מורכב.
ויחד עם זאת- אפשרי! ממש אפשרי.
ישנן לא מעט דרכים פשוטות ויעילות מאוד להגיע למודעות ואף לריפוי של מצבי רגש.
כאן אתמקד בכלי היעיל והפשוט של כתיבה:
כתיבה ככלי לריפוי רגשי היא פשוט מופלאה.
אני ממליצה בתור התחלה לכתוב כל בוקר כשקמים לפחות 2-3 עמודים וכל לילה לפני השינה. לפחות למשך שבוע. ואם רואים כי טוב- למה לא להמשיך?
כתיבה מאפשרת כמה דברים במקביל-
- קודם כל- שחרור. הכתיבה מחברת פיזית בין העין-יד-מוח ומאפשרת לנו לפרוק ולשחרר מתוכנו מחשבות ורגשות. במידה ומתרגלים כתיבה על בסיס קבוע, מרגישים ממש הקלה מיידית וברורה לאחר תהליך הכתיבה. במהלך הכתיבה אנחנו מוציאים פיזית את עולמנו הפנימי ע”ג הנייר (או המסך) ורואים את הפנים- מחוץ לנו. זה מאפשר לנו את הדבר הבא- בהירות
- כתיבה מאפשרת בהירות. עצם ההוצאה של משהו שמתקיים רק בתוכנו- החוצה אל העולם, על דף נייר או על מסך- מאפשר לנו להתבונן בו מבחוץ. אם תתרגלו כתיבה לאורך זמן מה- תגלו מהר מאוד שנוצרת בתוכם בהירות לגבי מצבים רגשיים ובכלל … בהירות שלא היתה קיימת לפני הכתיבה. תהליך הכתיבה מארגן את המחשבות בצורה מסודרת, יוצר סדר פנימי, וסדר- מאפשר קצת יותר שקט ושלווה.
- כתיבה מאפשרת הבנה- לעיתים קרובות תוכלו לגלות לאחר הכתיבה, שאתם מבינים את עצמכם יותר טוב, מבינים את הסיטואציה שעליה כתבתם בצורה יותר גבוהה ורחבה, שאתם מבינים משהו שלא הבנתם לפני כן ויודעים יותר טוב מה הדבר הנכון עבורכם. אם יש לכם קונפליקט עם אדם מסויים בחייכם- עצם הכתיבה יכול לעזור לכם להבין מה עומד מאחורי הקונפליקט ומתוך כך- מה יסייע לפתור אותו.
- ריפוי- בסופו של דבר כתיבה היא כלי תרפויטי. כלי לריפוי.
כלי חינמי לחלוטין. נגיש. אפשרי לשימוש בכל זמן ובכל מצב כמעט.
ריפוי דרך תהליכי כתיבה הוא אחד הדברים הקלים ביותר לשימוש ובעלי הטווח הרחב ביותר לטיפול בשפע של גורמים ומצבים רגשיים. בעזרת כתיבה ניתן לעשות דיאלוג פנימי עם חלקים לא מודעים בתוכנו, לסלוח לעצמנו או לאנשים אחרים, לעשות תהליכי שלום והשלמה עם העבר שלנו, ליצור לעצמנו את העתיד שאנחנו מייחלים אליו ועוד ועוד… אין סוף לאפשרויות לשימוש בכתיבה.
לתוכן זה נכתבה תגובה אחת