הגינה הקהילתית ממשיכה לקלוט ציוד וכלי עבודה זנוחים.

יש איזה חן בכלים שרואים עליהם את הגיל, ובגינה קהילתית בה ארון הכלים נגיש לכל – נוכל להסתפק בהם גם אם הם מתפקדים ברמה סבירה ולא יותר.

הנה סיפור שמתחיל במריצה עם גלגל שבור, ממשיך דרך מנעול שכבר לא היה שמיש, ומסתיים בהתנסות בכלי פריצה

מריצה

מריצה היא כלי שלא כל גינה קהילתית צריכה, לא נמצאת ברשימת הציוד שמספקת עיריית תל אביב, וגדולה מכדי להיכנס לארון הכלים. שכננו שי לקח באחד האמשים את בנותיו להצגה, ובדרך חזרה אסף מריצה ממכולת פסולת בניין. למגינת ליבן של הבנות, לא יכלו ליהנות מנסיעה הביתה במריצה שבורת גלגל ומכוסה אבק בטון.

למחרת ניגשתי למקלט בבניין של שי, שלפני המלחמה שימש כמחסן. בתמונות פירוק הגלגל, לקיחת מידות שמא אפשר יהיה למצוא או לקנות גלגל חליפי, ותיקון הג’אנט בטלאי לוח עץ סנדביץ’. בנפרד שטיפה עם צינור מים, ואפשר היה גם לקרצף את הבטון עם שפכטל.

מריצה חדשה עולה מאתיים ומשהו ש”ח ועוד דמי משלוח או שליחת שכן שיש לו גגון על המכונית. השיפוץ נעשה לא בגלל המחיר ולא בגלל שממש צריך מריצה, אלא לשם ההרפתקה.

עד עכשיו השתמשנו במריצה פעם-פעמיים ב- 4 חודשים, ומצבה מספיק טוב בשבילנו

מנעול שרשרת ומסור ידני למתכת

מריצה שנראית ככה אף אחד לא ייקח, ומספיק לקשור אותה לעץ במנעול פשוט.

שכננו גיא תרם מנעול אופניים ישן וכבד עם מנעול מקולקל. מבט מקרוב גילה את נקודת התורפה – כיסוי המנעול עשוי פלסטיק ופירוק שלו הביא לגילוי רול-פין המחבר בין השרשרת למנעול, וניתן לניסור בקלות בעזרת מסור ידני. במנעולים איכותיים יותר מוסתר פין זה בתוך יציקת הפלדה של כיסוי המנעול. עוד על נעילת אופניים בקישור.

מכל מקום זו שרשרת טובה וכבדה והותאם לה מנעול תליה.

איך לשבור מנעול

מדי פעם קורה משהו שמחזיר אותי לפוסטים ישנים.

כמה חודשים אחרי פירסום הפוסט, התעורר הצורך לפרוץ את מנעול התליה שמשהו נתקע בו והמפתח כבר לא פתח אותו. בטירונות היינו מסירים בהברגה את הסתרשף מהגליל הארוך שקיבלנו, ומשתמשים בקנה כ-לום.

הפעם ירדתי לגינה עם לום אמיתי, זוג מפתחות פתוחים שהתבררו כקצרים מדי, ופטיש.

בתמונה הראשונה שני מנעולים דומים – אחד יותר רציני ואחד פחות, להסבר מה ניסינו לשבור כדי לשחרר את המנעול. בתמונות האחרות הדגמה על יבש של השימוש בכלים.

מתברר שבכריעה לא נוחה בחלל צפוף מתחת לשיח קשה לעבוד, וגם שכן צעיר וחסון ממני לא הצליח לשבור את המנעול. זקן השבט נחלץ לסייע, ובעצתו השתמשנו במכוש ובפטיש. בתמונות המנעול השבור, והדגמת אופן שבירתו.

"תוכים"

המנעול הישן עדיין נשאר מחובר לשרשרת – לא היו לי כלים או סיבה מיוחדת לטרוח ולנסר חוליה כדי לנתק אותו. נעילת המריצה נעשתה כאמור ע”י מנעול תליה נפרד.

ברשימת הכלים שלא ממש צריך בבית, יש קטגוריה של “כלים שימשכו מבטים אם נלך איתם ברחוב”. קניתי פעם לום ארוך כדי לפרק משטחים, ומצאתי בו די שימוש לאורך השנים, לאחרונה בגינה הקהילתית. הלום הזה די הפתיע כמה חברים של בני כשלקחתי חבורת בני עשר לפרק משטח למדורת ל”ג בעומר: “אבא של עודד, זה לא כלי שפורצים איתו דלתות?”. “כן”. “אז למה יש לך כלי כזה?”

את הכלי הבא אני לא ממש צריך וגם איתו לא יהיה לי נעים ללכת ברחוב, אבל בצירוף מקרים נחתו כאן שניים כאלה תוך שבוע. א’ הסייר שנהג לסרוק את בתי השכונה שפונו לקראת הריסה ובניה מחדש, לאתר ולהוביל מהם כדים לגינה הקהילתית – גויס בצו 8. הסקרנות שלחה אותי לראות מה נשאר בבניין חסר חלונות ודלתות אחרי שנכנס בובקט לחישוף הצמחיה לקראת גידור האתר. מתחת לתוואי הגדר החיה שנעקרה ביצבצה ידית של כלי עבודה – חותך ברזל או “תוכי” הוא כלי המשמש לחיתוך ברזלי בניין, וגם ל… פריצת מנעולי אופניים.

הכלי ה”קטן” יותר (75 ס”מ) נמצא כאמור מכוסה בשכבה עבה של בוץ וחלודה, ונראה כאן אחרי קירצוף ממושך תחת מים זורמים. הצירים נזקקו ל- WD-40 כדי לזוז ולעומת זאת שיני הכלי כמעט ולא התבלו. משער שגנב אופניים השליך אותו במנוסתו, הכלי נשכח למשך שנים מתחת לגדר החיה והתכסה בחלודה ובאדמה.

הכלי הגדול יותר (90 ס”מ) נזרק למכולת אשפה של קבלן בניין. מצבו המכני טוב אבל השיניים אכולות מרוב שימוש. יש ביוטיוב אנשים שמשחיזים כלים כאלה, אבל זו עבודה מסוכנת עם כלי (דיסק חשמלי) שאין לי ואני לא מיומן בעבודה איתו. עומק הפגיעה בשיניים הוא כזה שייתכן שגם השחזה לא תעזור פה. יש לכלים האלה ברגי כוונון שיכולים לפצות על שיניים שהורד מהם חומר, עד גבול מסויים שייתכן ונחצה פה. אפשר לקנות זוג בקים (לחיים) חדשים, אבל הכלי גדול מדי לצרכי, כבד עד שלא נוח לי לעבוד איתו, ובכלל אני לא צריך אותו. מניח שאמצא בהמשך למי למסור אותו.

ניסוי כלים בגינה – הסטודנט החסון ואני חתכנו את החוליה האחרונה בשרשרת, לשחרור המנעול הישן והמקולקל. מסקנות הביניים הן שבצורה בה הונחה אחת מזרועות הכלי על הקרקע ואפשר להישען על הזרוע השניה עם כל מסת הגוף – אפשר להסתדר בלי שרירי העשת של הילד, וגם אני חזק מספיק לחתוך שרשרת כזו. כנראה שעדיין צריך לעבוד קצת ולנקות את השיניים עם שופין למתכת, ולכוונן את הסגירה עם ברגי הכוונון והנעילה.

שימו לב לכל הירוק הזה בצד השמאלי של אחת התמונות – זו הגינה הקהילתית. יש בה הרבה יופי מעבר לתמונות שיפוץ הכלים החלודים, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.