בגינה הקהילתית אנו לא משתמשים בחומרי הדברה.
החיים עצמם לא מביאים אותנו לבדוק בכל יום מה קורה שם, וגם אם נמצא ואפילו נזהה איזה מזיק – לא תמיד נדע מה לעשות איתו או לא נמצא את הזמן לטפל בו.

קורס הגינון שהעבירה עמותת “גינות קהילה”, הציע כמה פתרונות למזיקים מצויים, רובם פתרונות עתירי עבודה.

ספארי שבלולים

כמה משתילי החסה נאכלו ע”י מזיקים, וחיפוש לילי בערוגות לאור פנס תפס על חם חלזונות בזמן הסעודה.

בקשה בקבוצת הוואטסאפ הביאה כמה מאיתנו הפעילים לחפש ולמצוא שבלול פה ושבלול שם, וברור היה שנצטרך יותר מזה. פוטנציאל הילדים תמיד בלתי נדלה, וכך גם הסקרנות והמרץ שלהם.

ביקרנו פעם במוזיאון התרבות הירמוכית הפרהיסטורית בקיבוץ שער הגולן, ולמדריך היה סיפור מאלף. באחד הימים ייבשו את אחת מבריכות הדגים, והארכיאולוג החובב המקומי מצא בבוץ בקרקעית צלמית קטנה, חסרת רגל. למחרת שלחו את כל גן הילדים המקומי לחפש את הרגל החסרה, והיא נמצאה. במוטת הסבלנות ויכולת הריכוז האישיות של כל ילד – אפשר למצוא הרבה מאוד דברים בין גובה העיניים לגובה הרגליים שלהם.

לפני שנים רבות, כל “שבול” או “חיזלון” היה תמיד אטרקציה לילדים שלנו, שנהנו לעצור, לכרוע ולהביט ממושכות, ולפעמים גם להזיז שבלול מהמדרכה אל מתחת לשיחים לבל יירמס.

בתמונות עדר ילדים פושט בשעת ערב מוקדמת (בדצמבר) ונוחה לכולם. חצי שעה עבודה וכמה עשרות שבלולים בדלי בדרך לגינה ציבורית אחרת במרחק מאתיים מטר, בה יהיו להם שפע של שיחי נוי ועלי שלכת לכרסם במקום לאכול את החסה שלנו.

והתוצאות

התוצאות הן שהשבלולים ממשיכים להופיע…

ערכנו שני אירועים גדולים אליהם הגיעו ילדים רבים. מעבר לאיסוף מספר רב של שבלולים, נגרמו נזקים לערוגות, ונרמסו פרחי בר שנשתלו בקרקע.

מספר רב של ילדים, שחלקם לא מכירים את הגינה הקהילתית והוריהם נשארו מחוץ לגינה בראש של “מישהו אירגן לילדים הפעלה”, בצירוף יצר תחרות והפגנת כישורי ציד – הביאו ילדים לדרוך בתוך ערוגות, ולא יכולנו להשגיח על כולם.

נמשיך לעשות אירועים כאלה בקבוצות קטנות שיאפשרו הסבר פרטני מוקדם לילדים, והשגחה בזמן איסוף השבלולים.

מאוחר יותר מצאנו עוד שני פיתרונות אפשריים – הדבקת סרט נחושת סביב כל ערוגה (פיתרון די יקר בהתחשב בכמות הערוגות), והנחת קרשים ודליים הפוכים בערוגות – תחתם מחפשים השבלולים מחסה בשעות האור, ומשם קל לאסוף אותם בשעות אלה.