מומלץ לקרא קודם את “קחו חלק במלחמה על הסברסים שלכם”

מספרים על זקן אחד שחי לו באיזשהו כפר נידח, ועיקר משלח ידו היה סוסו.

יום אחד ברח לו סוסו מהאורווה! וכל אנשי הכפר הגיעו לנחמו…
אמר להם הזקן :על מה היגון? מי אמר שזה רע?

למחרת, חזר הסוס עם עדר סוסים נוספים! וכל אנשי הכפר באו לברך אותו…
אמר להם הזקן: על מה השימחה? מי אמר שזה טוב?

לאחר מספר ימים, בעת ניסיון לאלף את אחד הסוסים נפל בנו של הזקן ושבר את שני רגליו! ושוב כל אנשי הכפר באו לנחם את המשפחה…
אמר להם הזקן: על מה העצב? מי אמר שזה רע? התפלאו והלכו להם.

לא עברו מספר ימים, והנה הגיעו פקידי צבא ודרשו לגייס את כל צעירי הכפר לקראת מלחמה קרבה!
כשהיגיעו לבן של הזקן וראו את מצבו ויתרו עליו והלכו להם.

אפשר לצחוק על המעשייה הזו, אבל כל מי שזוכר את המראות של שילדותיהם של שוחות הצבר מהצפון ואת השיחים שנראה כאילו ירד עליהם שלג, יודע על עצמו שגם הוא חשב שזה הסוף של הצבר בארץ.

האם בכלל העלנו בדעתנו שיכול לצאת מזה טוב?

מה המצב כיום?

כפי שכתבתי בהקדמה למאמר זה, לדעתי, כיום ההתקפה של הכנימה נבלמה בכל הארץ.

מה הסבר הטבעי לכך? כמובן הגיע האויב הטבעי וריסן את העוצמה שהכנימה יכולה לפשוט בנקודה מסוימת וככה הנוכחות של הכנימה אינה מורגשת. איך הוא הגיע לכל מקום? יתכן שבאמצעות פיזור מכוון של קק”ל או גם בזכותם של תושבים וחקלאים שהיה חשוב להם להפיץ.

על הישוב שלי אני יכול להעיד שבקיץ התשפ”א הכנימה החלה להתפשט ביתר שאת אך טרם נוכחתי לראות את החיפושיות.
שבעות בודדים לאחר הפיזור במספר אתרים המצב התהפך ב-180 מעלות והיה גידול מהיר באוכלוסיה של החיפושית, ממש כמו בפיתרון התיאורטי של משוואות לוטקה- וולטרה (מוזמנים לחפש ולהרחיב). באותו זמן ממש קיויתי שהחיסול של הכנימה יהיה כזה מהיר שמקומות אחרים שטרם הגיעה אליהם הכנימה לא יחוו נגיעות כלל.
והנה, לא עבר הרבה זמן וראיתי שהכנימה המרושעת הגיע בכבודה ובעצמה אל הנופליטס בחצר שלי!!! מצמצתי מספר פעמים ואז התקרבתי אל הצמח להתבנון מקרוב, ולשמחתי הרבה סמוך לכנימות שזה עתה נחתו כאן ראיתי שיש כבר מושית שדואגת לטפל בהן. וכאן הבנתי שאם הן הצליחו לנדוד אלי לחצר, בלי שפיזרתי אותן שם, כנראה שבטווחים הבינונים הללו של מאות מטרים החיפושית יכולה להגיעה בעצמה, ואולי אף יותר.

ברוך השם, כנראה שכך היה ברוב חלקי הארץ. ובאמת קיבלנו ‘מזרח תיכון חדש’ שבו בכל מקום יש תמיד איזושהי גחלת של כנימות שמזינה את החיפושיות וגחלת חיפושיות שעומדת על המשמר. ככה לפחות שלוש שנים מאז שהגיעו אלינו לשפלה. והיום אני יכול להגיד שהבעיה כמעט… נשכחה.

למה כמעט?

כי אף על פי שממש עברנו את הגל המשמעותי גם במקומות שבהם לא היה פיזור, אנשים עדיין המשיכו להפציר בי שזה לא נכון, ואצלם צריך או לפזר כמות גדולה מאוד של חיפושיות או לרסס. כי אין ברירה והכנימות עדיין מכסות שטח ניכר מנוף הצמח שלהם וגם אם הוא לא ניכר… ‘זה נורא מכוער’…
אז לגבי אלו שריססו אפשר להגיד שבאמת חזרה אליהם הכנימה בענק ועד שלא חדלו מזה היא המשיכה לחזור ולהטריד אותם… מה נעשה…

אבל לגבי החלק שלא ריסס, הבעיה ממש הטרידה אותי.

אז מה הבעיה?

יום חורפי בהיר אחד, אני הולך לי ביישוב ולצידי אחד השיחים שמשום מה מאנו לאפשר לחיפושיות לעשות את העבודה והמשיכו להדרדר לסף גסיסה. והנה פתאום באותו יום חורפי אני רואה שהצמח חזר להשתקם ולהצמיח עלווה חדשה. זה אכן טיפה הפליא אותי כי בדרך כלל בחורף בשיחים שחטפו את הכנימה טרום עידן החיפושיות הייתה הקפאה במצב הכנימה ולא ניכרה התקדמות. אבל כאן פתאום נראה שהחיפושית דווקא בחורף התעלתה על עצמה.

טוב, אמרתי לעצמי יופי! הגיע הזמן! אבל זה היה רק בשיח הזה, חשבתי אולי שזה בגלל שהוא מזן שונה או בגלל שהוא קצת מבודד משאר השיחים, גם תמיד השיח הזה היה קצת פחות מתוק…
בשאר השיחים הבעייתים הבעיה נשארה. אבל לא עברו להם מספר חודשים ושוב פעם גם בשיח הזה הכנימה חזרה, ושוב השיח חזר לגסיסתו המקורית.

 

חדי החושים בינכם שיעיפו מבט בתמונות מעלה, יבחינו שחוץ ממצב הצבר יש עוד גורם שמשתנה בין שתי העונות והוא העץ פקאן שנמצא מעל השיח.
נעים להכיר, פקאן עץ גדול ונשיר שיוצא מתרדמת חורף יחסית מאוחר באזור חודש אפריל. בחורף השלכת שלו מוחלטת ללא עלה אחד על העץ ובקיץ הוא חוזר ונותן צל מלא.

והנה קצת סבלנות וזה המצב בסתיו, כל הכפות קרסו והן מלאות בכנימות:

כאן נפל לי האסימון, ככל הנראה מעורבים בכך עוד גורמים בעקיפין, אבל יתכן שהצל הוא זה שמדכא את התפתחות החיפושית ומונע ממנה לעזור לצמח!
ואז גילגלתי במחשבתי את כל השוחות שאיתם הייתה איזו בעיה ושנשארו עליהם כנימות ובאמת שמתי לב שבכולם ללא יוצא מן הכלל יש הצללה על השוחה בחלק ניכר מהיום או בכולו. וככל שההצללה יותר גדולה כך גם הנגיעות יותר.

באופן דומה, הרבה שוחות מגודולות וצפופות גם הן כנראה בגלל שהן יוצרות הצללה פנימית, ממשיכות להיות נגועות וכתוצאה מכך עוברות “גיזום” ע”י הכנימות באזורים החשוכים שלהן שבלאו הכי לא ניתן להגיע אליהן.
אגב, בהתחשב ברמת הקוצניות של הסברס מעולם לא חשבתי שיתאפשר לי לבצע כזה ‘גיזום’ בעצמי, שמדלל את הענפים המיותרים בתוך השיח.

ואז הבנתי, מי אמר שכנימת הצבר (‘האצברית’) זה דבר רע?
בפועל אני רואה שכל השיחים הלא טעימים ואלו שלא היו מוצלחים ממש, או שהיה בעיה של גישה אליהם הם אלו שעוברים גיזום או דילול ע”י כנימה, ודווקא הצמחים הבריאים שאינם סובלים מריסוס סביבם נשמרים בראים ושלמים.
בקשתי ממישהי שיש לה משפחה במקסיקו, שתבקש שיצלמו לי את כל הסברסים שנמצאים בסביבתם, ביחד עם סביבתם הטבעית, וראו איזה פלא? כל השיחים שצולמו היו מעוצבים היטב וממוקמים בשמש מלאה!

אחרית דבר

כל אחד יכול להרהר, ולחשוב איך יוצא שקורה הדבר הזה ש’באופן טבעי’ מערכת יחסין בין שלושת היצורים הללו: כנימה החיפושית והצבר מביאים למצב שבו יש שיווי משקל, והוא מתקבל כאשר יש אופטימזציה של הצבר?
הרי היה באותו אופן יכול להיות הפוך, שהשיחים הלא פרודקטיבים הסבוכים עם הפירות התפלים ישרדו היטב ואילו הטובים ימשיכו לסבול.

לדעתי גם המחבר של מזמור פ”ה בתהילים (יש שיגידו דוד המלך ע”ה ויש שיגדו בני קורח) גם חשב על ההנהגה הזו ועל השאלה הזו, וכך הוא אומר שם לקראת סוף המזמור:
” חֶסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ, צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃ אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃גַּם־ה’ יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב וְ֝אַרְצֵ֗נוּ תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ׃”

מה הקשר של יבולים למזמור הזה?
שיש יותר מידי חסד, שהצבר צומח בלי גבול בכל מקום זה לא באמת טוב. שיש יותר מידי דין ,כלומר יש יותר מידי מזיקים שאומרים לך שהתנאים בהם חי הצמח אינם אופטימלים, גם לא טוב.
אולם, כשיש שילוב בין שני הדברים אז יש השלמה וזה מתבטא ביבול.

מקווה שנוכל לראות את זה בכל מקום.