אמי ראתה פעם משקל כזה, וסיננה: “על אחד כזה היינו שוקלים אותך”.

עבר זמן מאז היה אפשר לשקול אותי על משקל באורך 30 ס”מ המוגבל ל- 10 קילו. והנה משקל דומה מונח בחלקים על ספסל הנתינה השכונתי. פירוק במקום לבדיקה איך הדבר הזה פועל והאם חסר משהו, ואכן כמה חלקים נוספים נמצאו זרוקים מתחת לספסל

פירוק וניקוי

מתנצל ששכחתי לצלם את המשקל לפני הניקוי והפירוק.

בדרך כלל נשלחים חלקי מתכת חלודים לאמבט חומץ.

הפעם בגלל הניסיון לשמור על המדבקה בחזית המשקל, נעשתה הורדת החלודה מכנית בלבד.

מברשות ברזל למקדחה הן כלי די נבזי, אל תזלזלו במיגון אישי. עדיף לסבול כמה דקות בקיץ התל אביבי עם מגן פנים מלא, מאשר לחטוף חוט מתכת לפנים.

הפעם עבודה עם מברגה קצת קטנה מדי למברשות האלה, ולא עם מקדחה גדולה וחזקה יותר. המברגה התחממה וכמעט נעצרה כמה פעמים. המברגה בת 12 וד”ר יוטיוב אומר שזה דגם ישן בו כדי להחליף פחמים צריך לפרק את המנוע, נראה.

החלק המקורצף אחוז במלחצי השולחן. בניסיון הראשון משהו לא היה מספיק מהודק וגם הכוח המועט של המברגה הספיק להעיף את החלק. היזהרו.

גוף המשקל נוקה מחלודה בשיוף ידני בנייר רטוב 400. כמה נקודות הצריכו נייר גס קצת יותר.

כמה פינות שאי אפשר היה להגיע אליהן עם מברשת הפלדה, וגם לא בשיוף ידני – חיכו לאביזרים שהוזמנו לדרמל החדש.

והנה הגיעו מברשות פלדה לדרמל, ולא פחות חשוב – מגן שקוף המורכב סביבן ומטרתו לעצור את שערות הפלדה שפה ושם ייתנתקו מהמברשת. מי שיגדיל את התמונה יוכל לראות “שערות” כאלה לרוב על השולחן. בהמשך עבדתי גם עם מברשות ניילון בגריט המקביל ל- 400.

דרמל הוא כלי מסוכן, אל תטעו בגודל ובמשקל הקטנים ובתחושה שאם תחזיקו אותו חזק לא יקרה כלום. בניגוד למברגה או מקדחה שאם תסתבך במשהו אולי תספיקו להגיב ולעזוב את ההדק – כאן יש מתג ולא הדק ולכן הכלי ימשיך להסתובב עד שתלחצו על מתג הכיבוי. זה כלי שעובד מהר מאוד, יכול להגיע ל- 30,000 סל”ד, ומה שהוא לא עושה בכוח – עושה בתנופה. להב שייתקע במשהו יישבר לרסיסים, יעיף לכם את הדרמל או את החלק שאתם עובדים עליו, בכוח שלא תוכלו להתגבר עליו.

בקשו הדרכה פיזית מאדם מיומן. היבואן מציע לפעמים יום הדרכה למי שקונה כלי כזה.

אחזו במלחציים כל מה שאפשר. מאוד כדאי שולחן כבד ומלחציים רציניים יותר ממה שבתמונה. אם אתם אוחזים בדרמל ביד אחת – הרחיקו את השניה הצידה. עבדו במהירות הנמוכה האפשרית.

השתמשו בציוד מגן אישי – מגן פנים מלא הוא חובה. כל היתר – שאלו מי שמבין ממני. עשו כל מה שאפשר עם המגן המורכב על הכלי עצמו. אם אינו מורכב – עמדו במקום שאם יעוף משהו לא יפגע בכם. משהו לא נראה מספיק ברור מבעד למשקפי הקריאה, מגן הפנים והמגן שעל הכלי? אל תורידו אותם. עצרו את הכלי והניחו אותו בצד, הסתכלו מקרוב, התמגנו מחדש והמשיכו לעבוד. לכל היותר תשייפו קצת פחות או קצת יותר משהתכוונתם. עייפים? לא מרוכזים? מחר יום חדש.

צבע

צביעה בספריי אמור להיות פשוטה. תנועות רחבות ומסודרות ימינה-שמאלה במרחק מתאים מהאובייקט הנצבע (25-40 ס”מ לפי הוראות היצרן), הלחיצה על ההדק מתחילה לפני שמגיעים לאובייקט ומסתיימת אחריו. הרבה שכבות דקות, שאפשר לרווח ביניהן ע”י ריסוס לסירוגין של חלק כזה ואחריו חלק אחר. זאת בניגוד לריסוס ישיר של שכבות עבות שיגרום לנזילות צבע. הצבע אטום ולא שקוף, ולכן בניגוד ללכה שקופה קל יותר להגיע לגימור שנראה אחיד גם אם עובי שכבת הצבע בכל מקום שונה. ההבדל בין צבע מיומן לטירון אמור להיות כמות הצבע שיבוזבז עד לכיסוי אחיד, ולא מראה הצבע הסופי.

אני מיומן בצביעה של דגמים קטנים בצבעים אקריליים במברשת אוויר לחובבים, במרפסת מאווררת, בעזרת תא צביעה עם מפוח יניקה (קטן מדי), ומסכת חצי פנים עם פילטר מתאים.

העבודה עם צבע 2X שונה לגמרי. זה צבע על בסיס ממס המיועד למתכות ומכיל גם פריימר. הריח כמו של צבע למכוניות, והורגש היטב למשך זמן גם בחדר המדרגות הנמצא כמה מטרים מהמקום בו ריססתי בחצר. כל לחיצה על ההדק מעלה ענן צבע הנראה לעין ונשאר באוויר כמה דקות. הלחיצות לסירוגין על ההדק קשות למי שהאצבע שלו התעייפה מעכבר המחשב. אפשר להשיג לצבעים האלה ידית עם הדק גדול.

כמות הצבע היוצא עצומה – ראו השולחן המכוסה בניילון שהוכתם כולו. על הניילון נקוו שלוליות וחלקי המשקל נדבקו אליהם. זה לא קורה כאשר מרססים צבע אקרילי מהיר ייבוש המונח על נייר עיתון, ואז אפשר לגעת בצבע ביד אחרי דקות ספורות, להניח אותו הפוך כאשר הצבע הטרי נוגע בנייר – ושום דבר לא יקרה. זה לא תא צביעה סגור ללא אבק כמו זה שצובעים בו מכוניות, אלא חצר תל אביבית מאובקת, ולכן נדבקו לצבע גם כמה גרגרי אבק. לפיית מיכל הצבע יש נטיה להיסתם, ונדרש בתום השימוש לנגב את הפיה עם טינר מתאים שאין לי.

בהפסקה הראשונה אירגנתי חוטי ניילון לתליית החלקים, לעבודה מסודרת מכל צדדיהם.

כל החלקים הועלו הביתה לייבוש במרפסת פתוחה, בכוונה לשייף למחרת שיוף עדין היכן שנדבק אבק, ולעשות תיקוני צבע. אם הייתי בן אדם הייתי עושה גם שפכטל (שפכטל דו רכיבי למתכת שאפשר להשיג בכל טמבוריה) במקומות בהם השיוף יצר קילוף לא אחיד ומדרגה בצבע הישן.

גימור

חלקי הכרום נוקו ידנית במשחת אוטוסול, אפשר להשתמש בכל משחה אחרת להברקת מתכת. המשחות מכילות חומרי ניקוי, גרגרים זעירים לקירצוף, ושכבת מגן.

מריחת משחה עם מטלית נקיה על חצי השטח, קירצוף – ובצילום כבר רואים הבדל בין מה שטופל ומה שלא. המשחה לא התמודדה יפה עם קילופים בציפוי הכרום. ציפוי מחדש לא על הפרק, וכחובב אסתפק במה שיצא.

הרכבה ובדיקה

בתמונה הראשונה הבפנוכו של המשקל. בתחתית המגש מגרעות המתאימות לשני חלקי המאזניים.

אחרי ההרכבה, הסרת מסקינג טייפ מהמדבקה והחזרת פס הגומי הכחול למטה – איך זה אמור לעבוד?

הכפתור המבריק בדופן הימנית משחרר את הנעילה. המשקולת המרכזית נתפסת במגרעות בסרגל בקפיצות של חצי קילו, המשקולת הקידמית זזה ימינה ושמאלה עד ששני הזיזים שליד כפתור הנעילה מגיעים לאותו גובה. במצב זה קריאת המשקולת הקידמית (0-500 גרם בקפיצות של 10 גרם), מתווספת לקריאת המשקולת הגדולה. המשקולת העליונה משמשת לאיזון המשקל הריק.

ומה המשקל שווה בפועל? במצב ריק לא ניתן לאזן אותו. בשקילת צנצנת חמאת בוטנים במשקל מוצהר של קילו אחד (מאומת ע”י המאזניים במטבח) – נמדדו 820 גרם.

לא נורא – ממילא המשקל ילך לצבור אבק על המדף.