מי שמכיר אותי, או לפחות עוקב אחרי כאן באתר יודע שהמוטיבציה הראשונה שלי לבניה שלי, למייקינג שאני עושה, היא השאיפה שלי לתרבות בת-קיימא (כמה גרנדיוזי זה נשמע כשאני קורא את זה…). לכן אני משוכנע שחלקכם ירים גבה כשיבין במה מדובר. אני לא מרגיש צורך להתנצל או משהו. יש לא מעט דברים שאנחנו עושים פשוט כי הם מסבים לנו שמחה. וזו בדיוק הרובריקה שלתוכה “נופל” עבורי התחום של קרבות רובוטים.

על אף שאני כבר שנים רבות עוסק באופן יומיומי (במסגרת עבודתי כמורה) בליווי ופיתוח פרויקטים של חומרה ותוכנה (ויש עדויות לכך באתר), עד לפני שלושה חודשים כל מה שהכרתי על קרבות רובוטים מגיע מסרטונים מזדמנים ביוטיוב שמושכים אליהם כמו עש אל האש. כל מיני מכונות מוסעות על שלט בתוך זירה מכסחים אחד את השני לזמן מוגבל ומנצח מי שנשאר יותר שלם. אז מה קרה לפני שלושה חודשים?

איש חביב בשם איידן לוי קרה (תזכרו את השם הזה). רצה הגורל ואיידן שדוחף את התחום הזה בארץ בשנתיים האחרונות, השתכנע לפתוח קורס נוער (ללא עלות) לבניית רובוטי קרב עד 150 גרם (משקל נמלה בגירסא הבריטית, משקל פיה (כן, fairy) בגירסא האמריקאית, כמובן שצריך להתווכח על הגדרות אם אפשר).

קרבות רובוטים בטחנת הקמח

אז מה הקטע?

התחרויות פתוחות לכל מבקש, כאשר לכל תחרות התנאים המגבילים שלה. למשל, בתחרות שתתקיים בעוד שבוע בטחנת הקמח בשער העמקים, במסגרת פסטיבל שייח’ אברייק ה-6, המשקל הוא עד 150 גרם (זה ממש מעט, ודורש המון אופטימיזציה של משקל. המון!) ואסור להשתמש באש, נוזלים, וגם להבים מסתובבים מוגבלים במהירות שלהם. וגם במצב זה, כל הקרבות מתקיימים בתוך זירה של 1.5×1.5 מטר, משוריינת באקריליק בעובי של מעל לעשרה מ”מ, כי כשהמכונות הקטנטנות האלו נפגשות אחת בשניה, חלקים עפים, ועפים מהר!

אבל… לא צריך לכסח את היריב כדי לנצח. כל מה שצריך זה לכל הפחות לשלוט בקרב, ולנטרל את היריב. לנטרל יכול להיות להפוך אותו על הגב, או לתקוע אותו כמה פעמים בפינה כך שהוא לא יוכל לזוז. בעיקרון ניצחון בנוקאאוט יהיה כזה שישבית את היריב כך שהוא לא יכול לזוז. לפעמים להפוך על הגב מספיק, ולפעמים צריך לשבור חלקים.

כאן אפשר לראות את הרובוט שלי, בגירסא השניה שלו, שורד מתקפה אימתנית של רובוט עם להב מתכת מסתובב.

זה לא (רק) הרובוט, זה (גם) הנהג

בסופו של דבר, בתכנון של כלי שכזה, צריך למצוא איזה שהוא איזון בהשקעת המשקל בין ההגנה (שלדה וכו’) לכלי הנשק. ככל שכלי הנשק (כולל הכל, כל החלקים שקשורים אליו) ישקול יותר, כך יהיה הכלי עם פחות הגנה. אז מצד אחד יכול להיות כלי שכולו נשק אמיתני, אך מוחזק עם אזיקונים בלבד על מסגרת דקה של פלסטיק, כדי להשאר במשקל המותר, ומצד שני… הרובוט שלי. 53 גרם (שליש מהמשקל) מוקדשים להגנה (צלחת נירוסטה הפוכה) וזה כשהמערכת הבסיסית שכוללת את האלקטרוניקה, סוללה ומנועים, שוקלת בממוצע (בכל הרובוטים) כ70 גרם. משאיר לי מעט מאוד לזרוע קלה וגמישה לתרגילי הג’ודו שאני מנסה לעשות שם.

וכמובן שבסופו של דבר, הכלי הטוב ביותר לא יהיה אפקטיבי בלי נהג מעולה. ולכן בסוף הגורם האנושי (שעושה את זה קצת פחות רובוטי במובן המקובל של המילה) נהיה מאוד משמעותי בתוך כל קרב.

ולי נותר כרגע רק להמשיך לשפר את הרובוט שלי, ה Unflippable  (בקרוב אפרסם מדריך על הבניה שלו), להתאמן בתמרונים ולקוות לטוב.

ה-Unflippable

מאיים, לא? (: